מרדכי עמנואל נוח היה בן למשפחה יהודית . הוא נולד ב-1785 בצ'רלסטון, דרום קרולינה לאב יליד גרמניה ולאם ממוצא פורטוגזי. מאחר שאביו חזר לגרמניה ואמו נפטרה בילדותו, הוא ואחותו גודלו ע"י משפחת האם, שהשתייכה לעילית החברתית של הקהילה הספרדית- פורטוגזית בצ'רלסטון.

בגיל 22 השתקע נוח בפילדלפיה ונכנס לפוליטיקה כפעיל במפלגה הדמוקרטית- רפובליקנית, בהנהגתו של תומס ג'פרסון. לאחר תקופה של פעילות פוליטית זכה נוח ב-1811, במשרת קונסול בריגה, אך לא נשאר שם זמן רב. הוא חזר לצ'רלסטון והחל ללמוד משפטים ועבד לפרנסתו כעיתונאי.

ב-1813 התמנה נוח למשרת קונסול בתוניס, אך בילה את רוב זמנו בבירות אירופה. נוח הודח מתפקידו בשל אי-שביעות רצונו של מזכיר המדינה ג'יימס מונרו מצורת טיפולו בשחרור צוות של ספינה אמריקנית שנתפשה על-ידי מושל אלג'יר ואנשי צוותה נמכרו לעבדות.

לאחר שובו לארה"ב חזר נוח לעסוק בעיתונאות, תחילה בצ'רלסטון ואח"כ בניו-יורק. הוא התקבל לעבודה ב"ניו-יורק אנקוויירר".

נוח מונה כשריף של ניו-יורק ובאותם ימים החל בהגשמת חלומו לייסד מדינה שתהיה מקלט ליהודים. הוא יצר קשר עם אינדיאנים שהתגוררו באי גראנד איילנד ליד מפלי הניאגרה, וקנה אותו מהם תמורת 1,000 דולר, ב-1815 . האי נמצא באזור בו מתחברת תעלת אירי - שהייתה בשלבי חפירה - עם נהר הניאגרה. המקום היה עשיר במים וניתן היה להשתמש בכוח המים לפיתוח אזור תעשיה.

הנחת אבן הפינה להקמת מדינת אררט התקיימה ב-15 לספטמבר, 1825. היא לא התקיימה על האי, מסיבות לוגיסטיות, אלא בכנסיית סנט פול בעיר באפלו בצפון מדינת ניו-יורק. הטכס היה מרשים ביותר ונוח נשא נאום בו קרא לעם היהודי לבוא לארצו החדשה.

תוכניתו הייתה שהמדינה היהודית תתקבל לארה"ב כמדינה שוות זכויות. נוח פרסם "קול קורא" בעיתונו וקרא ליהודים לבוא להתיישב במדינה היהודית. ה"קול קורא" התפרסם בעיתונות האירופית, אבל התקבל ע"י היהודים בזלזול. נוח קיווה לגייס לפרויקט בעלי הון יהודיים מצרפת וגרמניה. תוכניתו הייתה להעביר למדינת אררט את יהודי מזרח אירופה, שסבלו מרדיפות דתיות והגבלות כלכליות. הוא פנה גם לרבנים הראשיים של לונדון ופריס כדי שייקחו על עצמם לגבות מס מכל יהודי כדי לממן את ההגירה למדינת היהודים. אבל, הציבור היהודי באירופה לא התייחס לפרויקט ברצינות.

גם בארה"ב לא זכתה יוזמתו של נוח להערכה. העיתונות התייחסה אליו כאל אופורטוניסט, וספסר קרקעות המנסה להוציא מיהודים תמימים את כספם. עיתון יהודי אף האשים אותו שהוא מתיימר להיות המשיח.

מאחר שלרשותו של נוח לא עמדו האמצעים לממן הפרויקט מכיסו הוא נאלץ לוותר על חלומו ומכר את האי לסוחר עצים מקומי.

כך, תם הניסיון להקים מקלט לעם היהודי במדינת אררט, בארה"ב.

על-מנת שחלומו של נוח לא יצטייר בעיני הקורא כפנטזיה של אדם בלתי שפוי, יש להדגיש שבתקופה בה ניסה נוח להגשים את חלומו, היו ארגונים בקרב המהגרים הגרמנים, האירים והסקנדינבים שפנו, כל אחד בנפרד, לקונגרס האמריקני בבקשה להקים מדינות אתניות בטריטוריות החדשות של ארה"ב. הם שאפו לרכז את המהגרים מארצותיהם בטריטוריות נפרדות שתהפוכנה למדינות ותהיינה חלק מהפדרציה של ארה"ב, אך נענו בשלילה. הקונגרס קבע שהמהגרים מתקבלים בארה"ב בברכה, כיחידים, לא כקבוצות אתניות- לאומיות.

אבל, מסתבר שפרשת אררט לא נשכחה כליל. אתר האינטרנט הישראלי "אפלטון" פרסם כמתיחה ל-1 באפריל 2005 את הסיפור הבא: לפני 18 שנים הוקמה "האגודה הלאומית לשימור אררט". בראש האגודה עומד הווארד סניידר. ביוזמתו, הוצב לוח זיכרון בכנסייה בה נערך טכס הנחת אבן הפינה ליסוד מדינת אררט. סניידר אף גייס תרומה מהמיליונר היהודי שלדון אידלסון במטרה להפוך את ביתו של נוח למוזאון ולאתר היסטורי מוכר ע"י ממשלת ארה"ב.

סניידר פנה, על-פי מתיחת ה-1 באפריל, במכתב לנשיא ארה"ב ביל קלינטון, בבקשה לעזור במימוש חלומו של נוח, אבל, הבחירות של שנת 2000, שנסתיימו בניצחונו של בוש, מנעו מקלינטון מלהתייחס למכתב. המכתב הגיע בסופו של דבר לידיו של הנשיא ג'ורג ו. בוש והוא השיב במכתב מיום 24 במרץ 2005, בחיוב. הנשיא הודיע על נכונותו להכיר בשטחו של האי גראנד איילנד כשטח ריבוני יהודי, לאור ההסכם שנחתם, כביכול, בראשית המאה ה-19 בין נוח ובין ג'יימס מונרו, נשיא ארה"ב, בו נאמר שארה"ב מכירה בשטח האי גראנד איילנד, כשטח יהודי ריבוני. כלומר, המדינה תחשב לחלק מארה"ב. לאחר קבלת מכתבו של הנשיא החל סניידר בצעדים מעשיים למימוש חלומו של נוח.

עד כאן מתיחת ה-1 באפריל.

פרו'פ ג'ונתן סרנה מאוניברסיטת ברנדייס פרסם ביוגרפיה של מרדכי עמנואל נוח בשם, "שני העולמות של מרדכי נוח".
אליהו בנימיני, פרסם בעברית ספר בשם "מדינות ליהודים", בו תאר 36 ניסיונות להקים מדינה יהודית, וביניהם את סיפור אררט.