צפיתי השבוע בקטעים מנאומו של דונלד טראמפ בכנס השנתי של הצופים. 40,000 נערים בני 17-12 שמעו את הנשיא מדבר על פוליטיקה ועל עצמו ועל התקשורת - בניגוד מוחלט לנהוג באירועים מסוג זה. הסתכלתי על שפת הגוף של טראמפ, הקשבתי לטון הדיבור שלו, ובאופן תת-הכרתי התחלתי לחשוב: האם הוא שיכור? האם הוא מסומם?

אני משער שהתשובה שלילית, אבל אני לא יודע מה יותר גרוע: האפשרות שטראמפ רוכב על אלכוהול וסמים, או האפשרות - שהיא כנראה הנכונה - שזו ההתנהגות הטבעית שלו. כבר מזמן לא מדובר על "רק" שבירה של כל הכללים והכלים, "רק" על התנהגות של פרחח מפונק בן-עשרה. מדובר כעת, באמת ובתמים, בסכנה לשלום העולם.

השליפות של טראמפ - בעיקר בטוויטר, כמובן - יכולות לשעשע ויכולות להרגיז. הן יכולות לעורר סערות פוליטיות ולהפיל את שוקי ההון. אבל מה יקרה אם טראמפ יעביר את השליפות הללו למישור הצבאי והדיפלומטי? מה יקרה אם במקום לצייץ, הוא יפרוץ בסערה לחדר המצב ויורה להפציץ את טהרן? מה יקרה אם במקום להשתלח, הוא ירים את הטלפון ויתן פקודה לירות במפגינים? כל עוד הפקודות הללו חוקיות, הצבא ויתר זרועות הממשל יהיו חייבים לציית. אוי ואבוי לדמוקרטיה אם לובשי מדים יעצרו ויחשבו האם לקיים הוראה של הדרג האזרחי. אבל מה אם הפקודה תיראה כתוצאה של התפרצות זעם בלתי נשלטת?

כבר ציטטתי את הנרי קיסינג'ר, שהסביר את פרשת ווטרגייט בכך ש"איזשהו אידיוט עשה בדיוק מה שאמרו לו לעשות". לדבריו, ריצ'רד ניקסון היה אדם אימפולסיבי במיוחד, שמסוגל היה לזרוק משהו כמו "תפציצו את ורשה". הצוות שסביבו ידע שצריך לומר "כן, אדוני הנשיא" ולא לעשות דבר, כי תוך רבע שעה ניקסון יירגע. אבל במקרה של ווטרגייט, כאשר ניקסון הורה לשבש את החקירה - מישהו עשה את זה. התוצאות ידועות.

הבעיה היא, שסביב טראמפ אין אנשים כאלו - והימים האחרונים רק הוכיחו עד כמה המצב חמור. זה התחיל בציוצים חוזרים ונשנים של טראמפ נגד שר המשפטים שהוא מינה ומי שהיה מתומכיו הראשונים, ג'ף סשנס. טראמפ זועם על כך שסשנס פעל ופועל כחוק בפרשה הרוסית, ולמעשה מצפה שהוא יתפטר. המסר של טראמפ ברור ביותר: בין הנאמנות לי ובין הציות לחוק - אתם חייבים לבחור בראשון.

זה נמשך בדיבורים הגסים וחסרי התקדים של מנהל התקשורת החדש, אנתוני סקרמוצ'י, המשתמש במילה fucking כמעט באותה תדירות של טוני סופרנו. סרקמוצ'י התראיין (27.7.17) ל"ניו-יורקר" וכינה את ראש הסגל, ריינוס פריבאס, "פרנואיד סכיזופרני מזוין". על סטיב בנון, האסטרטג הראשי של טראמפ, אמר סקרמוצ'י שהוא "מוצץ לעצמו". ואלו רק מבחר מהפנינים שירה לאורך הראיון.

סקרמוצ'י אומנם טען בדיעבד שהוא דיבר שלא לייחוס ושהוא "אדם מלא תשוקה" ומדבר בהתאם - אבל זה ממש לא משנה. זהו האיש שטראמפ הביא כדי לנהל את העברת המסרים שלו לעולם. זהו האיש הטוען שכל מילה שלו נאמרת בשמו של הנשיא. כך ששוב המסר הוא חד-משמעי: אם לא תהיו נאמנים ב-200% - אתם בחוץ. כדאי להזכיר, שזה גם מה שדרש טראמפ מראש ה-FBI, ג'ים קומי, זמן קצר לפני שהדיח אותו. קומי סירב - ושילם את המחיר.

כל זה אומר, שהבית הלבן של טראמפ יצא מכל איזון, אם בכלל היה שם אי-פעם. כללי התקינות הפוליטית לא נועדו סתם להכביד וליצור חזות צבועה, אלא לאפשר חיים תקינים בצוותא - ממש כמו כללי הנימוס בחיים הפרטיים שלנו. תארו לעצמכם מצב בו אתם אומרים לכל בן משפחה בדיוק את מה שאתם חושבים עליו, והוא עונה לכם בגילוי לב מוחלט משלו, והדברים גם נעשים בצורה גסה ופוגענית. המשפחה תתפרק תוך 24 שעות. הפרת התקינות הפוליטית תביא לאותה תוצאה בחייהם של עם, מדינה וממשל.

טראמפ, אדם גס ובוטה בחייו הפרטיים ("אני תופס אותן ב..."), הוא נשיא גס ובוטה - ומובן שהמשמעות עלולה להיות הרת גורל. על ההדק הגרעיני יושב כעת נשיא חסר מעצורים וחסר ניסיון, שיש המפקפקים בגלוי ביציבותו הנפשית. סביבו מצויים אנשים המבינים שעתידם תלוי בצייתנותם, היודעים שכל חשד בדבר נאמנותם יוביל להשפלה פומבית בלתי פוסקת שלהם.

נדב אייל צייץ הלילה, שהבית הלבן של טראמפ התחיל כמו "בית הקלפים", עבר להיות "Veep" וכעת נראה כמו "סאות'פארק". אני חושב על השוואה אחרת. ידוע שבתי משוגעים נצבעים בלבן, כדי ליצור אווירה מרגיעה. נראה שבבית המשוגעים בשדרות פנסילבניה 1600, אפילו הצבע הלבן אינו מספיק.