הפולנים צודקים

את השואה חוללה גרמניה הנאצית. היא יזמה אותה, היא ביצעה אותה. לגרמנים היו עוזרים רבים שנטלו חלק פעיל ברצח: אוקראינים, לטבים, ליטאים ואחרים. עשרות מיליוני אירופים התבוננו בחוסר מעש בגורלם של היהודים - מי מתוך שמחה לאיד, מי מתוך פחד ומי מתוך אדישות. הפולנים היו שייכים ברובם המכריע לקבוצה זו של העומדים מן הצד.

היהודים נרצחו לאורכה ולרוחבה של אירופה. חלקם גוועו ברעב ובמחלות במקומות מגוריהם. מאות אלפים נרצחו ונספו במחנות הריכוז שהוקמו בכל רחבי אירופה. בברית המועצות נלקחו מאות אלפים ליערות, בורות ומצודות מחוץ לעריהם ושם נורו. רוב קורבנות השואה נרצחו במחנות ההשמדה שפעלו על אדמת פולין. את המחנות הללו הפעילה גרמניה, לא פולין - שהייתה כבושה ונטולת יכולת הכרעה ופעולה. אחריותה של פולין לאושוויץ דומה לזו של ברית המועצות לבאבי יאר: היא לא קיימת.

מחנות ההשמדה - אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה, חלמנו, מיידנק, סוביבור ובלזץ - הוקמו על אדמת פולין מסיבות לוגיסטיות. בניגוד למה שחושבים לעיתים, הסיבה לא הייתה שהגרמנים סברו שהפולנים יסייעו להם. על-פי תורת הגזע הנאצית, הסלאבים - עליהם נמנים הפולנים - נמצאים רק דרגה אחת מעל היהודים, שכלל אינם בני אדם. הגרמנים חיסלו גם מיליוני פולנים, היו אדישים לחלוטין לגורלם ולא ציפו לעזרתם. המחנות הוקמו בפולין משום שחלק ניכר מקורבנותיהם המיועדים היו מפולין עצמה ומברית המועצות, ומשום שפולין שוכנת בערך במרכז השטח שכבשו הגרמנים. הגרמנים עשו כמיטב יכולתם לשמור בסוד על המתרחש במחנות, כולל מפני השכנים הפולנים.

היו פולנים שסייעו לנאצים, בעיקר בלכידת יהודים. מנוולים כאלו היו גם בצרפת ובהולנד וכמעט בכל מדינה שכבשו הגרמנים, אך איש אינו מעלה על דעתו להאשים מדינות אלו בצורה קולקטיבית באחריות לשואה. היו פולנים שסירבו להסתיר יהודים והיו שסחטו מהם כספים ורכוש בתמורה לעזרתם. התנהגות בהחלט לא אצילית, אך ניתן להבין אותה על-רקע נסיבות המלחמה ודין המוות שהיה צפוי לכל מי שיסייע ליהודים.

הפולנים לא החליטו על הקמת מחנות המוות בארצם. הם לא קבעו את הססמה "העבודה משחררת" בשער אושוויץ. הם לא בנו את תאי הגזים. הם לא הפעילו אותם. הם לא הוצבו במגדלי השמירה. התושבים הפולנים גורשו מהעיירה אושווינצ'ים ומהיישובים הסמוכים, כדי לאפשר את הקמת תשלובת אושוויץ ולשמור על הביטחון והסודיות.

נכון לינואר 2017 הכיר יד ושם ב-20,052 חסידי אומות העולם. 6,706 מהם - בדיוק שליש - הם פולנים, הקבוצה הגדולה ביותר מבין אנשים נאצלים אלו. נכון שביחס לגודל האוכלוסייה המספר אינו הגבוה ביותר, אך הוא עדיין מרשים - במיוחד אם זוכרים את התנאים הנוקשים להכרה זו (מי שסיכן את חייו ללא כל תמורה שהיא, ונותרו עדים מהימנים למעשיו). על זה, משום מה, לא מדברים.

השיח על השואה חייב להיות רציני, עובדתי ומכובד. כל צורה אחרת שלו חוטאת לזכר רצח העם הנורא ביותר בהיסטוריה, פוגעת בזכרם של הקורבנות ומסייעת בידי מכחישי שואה. מה שראינו בסוף השבוע האחרון, סביב החוק הפולני בנוגע לשואה, היה ההפך הגמור מאשר שיח שכזה. הוא היה מתלהם, רווי ססמאות ונטול עובדות.

יש לעם היהודי חשבון לא פשוט עם הפולנים, בעיקר על מעשיהם לאחר השואה. אחרי שהגרמנים סולקו, אחרי שהפחד שכך, אחרי שממדי הזוועה נודעו - היו פולנים שרצחו יהודים ששרדו. הפוגרום בקיילצה היה המקרה הידוע ביותר, אך בהחלט לא היחיד. פולנים רבים השתלטו על רכוש הקורבנות וסירבו להחזיר אותו לניצולים. ממשלת פולין ניצלה את החלל שנוצר והלאימה רכוש יהודי עצום בלא פיצוי של ממש, ועד היום היא מערימה קשיים על השבתו. האנטישמיות מושרשת בפולין ויש לה ביטויים גם ב-2018, כאשר יש במדינה אולי 30,000 יהודים.

על זה צריך לדבר, על זה חובה לדבר. לא להטיח האשמות שאין להן בסיס, בוודאי שלא לצאת בהצהרות אוויליות על הפסקת הביקורים במחנות ההשמדה ובחורבות הקהילות. צריך לדרוש מהפולנים הכרה בכך שהיו ביניהם משתפי פעולה בזויים, לצד ההוקרה שמגיעה לאלו שחירפו נפשם והצילו יהודים. צריך לדרוש מהפולנים להשיב לפחות חלק מהרכוש שבידיהם, לצד הבעת הערכה לפעולות ההנצחה הממלכתיות הרבות שנעשות ברחבי המדינה.

מי שרוצה לראות היכן באמת יש זילות של השואה, לא צריך להרחיק עד פולין. די לו שיקרא את ההתבטאויות בשבוע שעבר, המשוות בצורה מטומטמת שאין כמותה את יחסה של ישראל למסתננים לזה של גרמניה ליהודים. לפני שאנחנו מטיפים מוסר לפולנים ולאחרים, כדאי שנסתכל בראי. כיצד אנחנו משתמשים בשואה ככלי פוליטי ותקשורתי, כיצד אנחנו מבזים את הקורבנות בהשוואות זדוניות ומופרכות מן היסוד. במקום לצאת נגד אמירת האמת של הפולנים, כדאי שנצא נגד אמירת השקר שפשתה בקרבנו.