צו המעצר נגד פוטין משמעותי גם לישראל

לדברי חאן הבחירה להתמקד תחילה בפוטין ובחשדות האלו נבעה מהממצאים בשטח ולא בהחלטה מראש, וכי במקביל נבחנים כיווני חקירה נוספים. ניו-יורק טיימס דיווח השבוע, כי משרד התביעה מקדם פתיחת הליך נוסף בגין פגיעה מכוונת בתשתיות אזרחיות. כמו-כן ניתן לשער, כי נבחנות טענות שהופיעו בדוחות של ארגונים שונים, ביניהם ועדת החקירה שהקימה מועצת זכויות האדם של האו"ם, שמצאה ראיות למגוון רחב של פשעים ביניהם רצח, עינויים, אונס, ירי חסר אבחנה, והתקפות לא פרופורציונליות.

לפני שבועיים קיים בית הדין הכשרה בנושא הגנת עדים ותמיכה בקורבנות של אלימות מינית באוקראינה, וסביר, כי נושאים אלו נבחנים אף הם. מהלכים אלה תואמים את מדיניותו של חאן להתמקד בפשעי אלימות מינית ועל-רקע מגדר ופשעים נגד ילדים.

בית הדין לא מקיים הליך נגד חשוד בהיעדרו, לכן כל עוד פוטין ולבובה-בלובה אינם בחזקת בית הדין, ההליך נגדם מוקפא. לבית הדין אין כוח שיטור משלו והוא מסתמך על המדינות החברות, אשר מחויבות לסייע לו בביצוע צווי המעצר. נכון להיום, 123 מדינות חברות בבית הדין, כולל מרבית מדינות המערב. אולם, לבית הדין עצמו אין כלים אפקטיביים לאכוף חובה זו ובעבר מספר מדינות, כולל ירדן ודרום אפריקה, סירבו לעצור חשודים שהיו על אדמתם. בחודש אוגוסט עתיד פוטין לבקר בדרום אפריקה לפסגת מדינות ה-BRICS, ולקראת הפסגה נשמעים בה קולות הקוראים לממשלה שלא לאפשר לו להגיע למדינה. דרום אפריקה ציינה, כי היא מכירה במחויבויות שלה.

ההליך הנוכחי מעורר שאלה שעלתה בבית הדין מספר פעמים בנוגע לחסינות המוענקת במשפט הבינלאומי לראשי מדינה ולנושאי תפקידים בכירים מפני הליכים פליליים, וכן מפני מעצר על-ידי רשויות מדינה אחרת. חוקת בית הדין קובעת, כי אין חסינות מפני הליכים גם לראשי מדינה מכהנים. אולם, החוקה גם קובעת, כי לא תקודם בקשה לסיוע או הסגרה, שתחייב מדינה להפר את מחויבויותיה במשפט הבינלאומי ביחס לחסינות דיפלומטית של אדם ממדינה שלישית, בהעדר הסכמה של אותה מדינה לוותר על החסינות.

בשנת 2019 קבעה ערכאת הערעור של בית הדין (אגב סירובה של ירדן לעצור את אל-בשיר), כי אין חסינות לראשי מדינה אל מול בית דין בינלאומי. אולם, מההחלטה לא היה ברור אם כלל זה חל על מדינה שאינה חברה, רק כאשר החקירה נפתחה בעקבות הפניה של מועצת הביטחון, כפי שאירע בסודן. נראה, כי כעת בית הדין מאמץ את העמדה שקובעת, כי גם כאשר החקירה לא נפתחה בעקבות הפניה של מועצת הביטחון, לראשי מדינה שאינה חברה אין חסינות מפני הליך, ועל מדינות חברות לעצור חשוד ממדינה זו כאשר הוא נמצא בשטחן.

מדובר באחד המהלכים הדרמטיים ביותר שהתקבלו בבית הדין מאז הקמתו, ואשר צפוי להשפיע באופן ניכר על עתידו. מחד-גיסא, הסיכוי שפוטין יוסגר ויועמד לדין בהאג בזמן הקרוב קלוש, וככל שיעבור זמן אפשר שתיגרם פגיעה במעמדו ויוקרתו של בית הדין, בפרט אם פוטין יבקר במדינות חברות ולא ייעצר.

מאידך-גיסא, מהלך זה מראה, כי חאן אינו חושש להתעמת גם עם מעצמות, ותואם את המגמה שלו מאז כניסתו לתפקיד – מיסוד בית הדין כגורם משמעותי בעימותים עכשוויים ועשייתו מוקד לצדק בינלאומי באמצעות הגברת שיתוף הפעולה עם מדינות. חאן מציין, כי שיתוף הפעולה הנרחב עם מספר מדינות בחסות האיחוד האירופי, אפשר גישה מהירה למידע וראיות וכך לזרז את ההליך הנוכחי.

בנוסף, להליך יש פוטנציאל השפעה רחב, הכולל את העמקת הבידוד של פוטין והגבלת תנועתו; סיווגו כפושע מלחמה; פגיעה במוטיבציה של לוחמים רוסים בשטח; והגברת התמיכה העולמית באוקראינה. כן תיתכן השפעה על מגעים עתידיים להפסקת אש בין הצדדים, גם בהיבט של מיקום השיחות - שלא ניתן יהיה לקיימן במדינה חברה בבית הדין, וגם אפשרות שרוסיה תתנה את השיחות בהקפאת ההליך נגדה בבית הדין. זאת, באמצעות אימוץ החלטה של מועצת הביטחון, שבסמכותה להורות על הקפאת הליך למשך שנה אשר ניתנת להארכה לתקופות נוספות.

בפני בית הדין קיימת חקירה בעניינה של ישראל, אשר נפתחה באופן רשמי במרס 2021 ומתמקדת בטענות לביצוע פשעים בשטחי יהודה ושומרון, מזרח ירושלים ורצועת עזה מאז יוני 2014, על-ידי כל הצדדים לעימות.

ההליך הנוכחי באוקראינה מעלה מספר חששות בהקשר הישראלי. ראשית, הקביעה בנוגע להעדר חסינות לראשי מדינה שאינה חברה, יכולה להשפיע על הליכים עתידיים, ככל שייפתחו, נגד בכירים ישראלים. שנית, צווי המעצר הוצאו בגין פשע של העברת אוכלוסייה. מדובר באותו הסעיף האוסר גם על העברת אוכלוסייה של הכוח הכובש לתוך השטח הכבוש ("פשע ההתנחלויות"), וכן אוסר על העברה של אוכלוסייה כבושה בתוך השטח עצמו. קביעות של בית הדין בהליך הנוכחי המתנהל נגד פוטין יכולות להשפיע בעתיד על החקירה בעניינה של ישראל, הן בנוגע להתנחלויות והן בנוגע לפינוי כפרים פלשתיניים.

מעבר לכך, התגברות היחס האוהד לבית הדין, שנובעת מתמיכה עולמית רחבה בחקירה נגד רוסיה, צפויה להקשות על ישראל לגייס מדינות וגורמים בעלי השפעה להפעיל לחץ על התובע להקפיא את החקירה נגדה, בהתבסס על טענות היוצאות נגד הלגיטימיות של בית הדין ושל סמכותו מול מדינות לא חברות כמו ישראל.