ישראל צריכה לתמוך בהבנות בין ארה"ב לאירן

המצב הכלכלי באירן חמור ומוסיף להידרדר והיא זקוקה לסיוע כלכלי של עשרות מיליארדי דולרים כדי לבלום את האינפלציה הגואה ואת המחאה הציבורית שבעטיה. מבחינת טהרן, האפשרות הפשוטה ביותר להתמודד עם האתגר היא לדרוש את הפשרת הכספים הכלואים. מצידו השני של שולחן המו"מ, ממשל ביידן מצהיר בעקביות, כי הוא נכון לקדם מגעים דיפלומטיים ומעוניין בעסקה שתאפשר לו לפנות קשב ומשאבים לסוגיות המצויות בסדר העדיפות הלאומי – בראשן המלחמה הטכנולוגית נגד סין ופתיחת מסע הבחירות לנשיאות.

מסגרת ההבנות מבטאת את ההבנה האמריקנית, שהשינויים הגיאופוליטיים וחוסר הנכונות האירנית לפרק את יכולות הגרעין שצברה, אינם מאפשרים חתימה על הסכם גרעין והאפשרות לכך בשלב זה נראית קלושה. על כן, פני הממשל לגיבוש עסקה מצומצמת, שתעניק לו מרווח זמן. בשלב מתקדם יותר, ייתכן שהממשל יוכל לנסות להרחיב אותה ואולי אף למנף אותה לחזרה למו"מ ישיר על הסכם גרעין רשמי.

על-פי מסגרת ההבנות המתהווה, אירן תמשיך להיות בפועל "מדינת סף" שכן היא אינה כוללת צמצום יכולות, אלא הגבלה והקפאת יכולות בלבד. זאת, תוך קיבוע מעמדה כ"מדינת סף" בהסכמת ארה"ב, וללא ערבויות מספקות שיבטיחו שלא תפרוץ לגרעין. סטאטוס של "מדינת סף" ישאיר בידי אירן את האפשרות להתחמש בנשק גרעיני בתוך זמן קצר, כאשר זו תחליט שהתנאים מאפשרים – או בראייתה, מחייבים אותה – לפרוץ קדימה ליכולת גרעין צבאית. הדבר מייצר איום מתמשך על ישראל, ללא צפי לפירוק יכולות.

בירושלים רווח חשש, כי יישום ההבנות בין ארה"ב לאירן יפחית את הלחץ הכלכלי המערבי על אירן ובהמשך אף יוביל להסכם גרעיני רחב יותר, שישמש חבל הצלה לכלכלתה, בלי ערובות לעצירת תוכנית הגרעין ופירוקה. ואכן, אירן עתידה לקבל סכום שעשוי להגיע לכ-20 מיליארד דולר.

אמנם ניתן להעריך, כי מרבית הסכום ייועד לצרכי פנים, ובמיוחד לשיקום כלכלי, ומיעוטו (אם בכלל) יוקדש למאמצי התעצמות צבאיים ולתמיכה בהתבססות האזורית. הערכה זו מתחזקת לנוכח קיומם הצפוי של מנגנוני השליטה האמריקניים על הכספים – שכן פורסם, כי הכסף יעבור לחשבונות שאותם וושינגטון תוכל לנטר. ובכל זאת, אין מן הנמנע שאירן תצלח לגבור על מנגנוני הפיקוח על-מנת לשרת את מאמצי ההתעצמות שלה.

כיום, כחמש שנים אחרי, ניתן לקבוע שהפרישה החד-צדדית של דונלד טראמפ מהסכם הגרעין הייתה טעות אסטרטגית. מאז, מצבה האסטרטגי של ישראל מול האיום הגרעיני האירני הורע, והמשך ההתעצמות האירנית במגמה הנוכחית מסוכנת. לפיכך, כל שינוי בנתיב שבו אירן צועדת הוא חיובי.

עם זאת, גורמים במערכת הביטחון מיהרו להצהיר, כי ישראל מתנגדת לכל הסכמה שאינה כוללת דרישה "לפירוק כל היכולות של אירן". לדבריהם, "הסכם טוב אמור לקחת אותם אחורה, לא להקפיא את המצב". דרגים מדיניים בישראל ממשיכים להתגאות בלחץ שהפעילו על ארה"ב בשנים האחרונות על-מנת שלא לחזור להסכם עם אירן, בתקווה להצליח להגיע להסכם טוב יותר, ופועלים כך גם כעת. אך ייטב אם הדרג המדיני והביטחוני בישראל יבינו, כי חלון ההזדמנויות להגיע להסכם נסגר, והמשך ההתעקשות הישראלית על "הסכם טוב יותר" רק מדרדר את המצב.

אמנם, ההבנות המתגבשות רחוקות מלהיות דומות להסכם הגרעין מ-2015 ואינן מתיימרות לפתור את בעיית הגרעין האירני. אולם, כל שינוי במגמה הנוכחית, ובפרט הגבלת תוכנית הגרעין האירנית, הוא צעד חיובי לישראל, ועדיף על המצב הקיים שמשמעותו התקדמות אירנית לעבר פצצה גרעינית ללא מנגנוני ריסון כלל. מסגרת ההבנות תגביל את אירן מצבירת חומר נוסף ברמת העשרה של 60% והעשרת אורניום מעבר לרמה זו – הישג חשוב שאין להמעיט מערכו.

ראשית, ישראל צריכה להבין, כי העדר פעולה הוא הברירה האסטרטגית הגרועה מכל החלופות. על כן, כדאי לתמוך בארה"ב במאמציה לקדם את מסגרת ההבנות, ולא להמשיך להתנגד למאמצים האמריקניים בתקווה לתוצאה טובה יותר. על ישראל לנצל את הזמן שתעניק מסגרת ההבנות המתגבשת, להיערכות טובה יותר מול תוכנית הגרעין, הן מבחינת תוכנית מבצעית אפקטיבית והן מבחינת ההרתעה.

ישראל נוטה יותר ויותר לגישת "הסתמכות עצמית". ואכן, עליה להמשיך לקדם ולפתח את האפשרות הצבאית העצמאית. אך יש לזכור, כי האיום הצבאי בשיתופה ובהובלתה של ארה"ב מעצים אותו ואת אפקט ההרתעה שלו. ההידרדרות היחסית ביחסים בין ישראל לארה"ב בשל הרפורמה המשפטית והעימות בנוגע לסוגיה הפלשתינית והרחבת ההתנחלויות, הפחיתו מאפקטיביות האיום הצבאי המשותף.

בהקשר זה, הזמנתו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לבית הלבן היא הכרחית על-מנת לחזק את ההרתעה של אירן. אך לנוכח ההבנות המתגבשות בין אירן לארה"ב, ישראל חייבת יותר מתמיד לפעול לחיזוק שיתוף הפעולה עם הממשל בנושא הגרעין ולגשר על הפערים שהתרחבו בעת האחרונה. על ישראל לעמוד לצד ארה"ב במאבק נגד אירן, על-אף שמסגרת ההבנות המדוברת כיום אינה אידיאלית עבורה ובעיניה.

ההכרה באירן כמדינת סף גרעינית מחייבת היערכות צבאית ישראלית מתאימה. אולם אפשר שכאן נוצרת הזדמנות לישראל לקבל מארה"ב, עבור תמיכה בהבנות, תמורות ביטחוניות שיבטיחו את יתרונה הצבאי האיכותי לאורך שנים ובכלל זאת לתורך התמודדות עם איום הגרעין האירני. תמורות אלה יוכלו להיות משולבות במזכר ההבנות הביטחוני בין ישראל לארה"ב, העתיד להתחדש בשנת 2028.

תמורה נוספת לישראל תהיה קידום נורמליזציה בינה לבין סעודיה, במיוחד אם יקבל הממשל האמריקני את דרישת הסף הסעודית לשליטה במעגל ההעשרת האורניום, קרי: אישור אמריקני להעשיר אורניום בסעודיה (מבחינת ריאד, ההבנות החדשות עם אירן משמעותן היא שארה"ב משלימה עם היות אירן בעלת שליטה במעגל העשרה, ולכן לשיטתה אין מניעה לאפשר גם לה שליטה כזו).

בה בעת, על ישראל להמשיך להפעיל לחץ על ארה"ב בדרישה לערובות מוחשיות לעצירת ההתקדמות האפשרית בתוכנית הגרעין האירנית ולהתכונן למגעים עתידיים נוספים בין אירן לארה"ב. שכן, לא מן הנמנע, כי ההבנות הנוכחיות הן פתח לעתיד לבוא. ייטב לישראל, כבר בעת זו, לדרוש ערובות לכך שבמקביל למגעים עתידיים, היא תקבל מוושינגטון תמורות בתחומים הנוגעים לביטחון גבולותיה וליכולת התמודדות עם איומים פוטנציאליים. בסיכומו של דבר, נדרש לתעדף את האיום האירני על פני כל אתגר אחר, כולל הרפורמה המשפטית, כדי לאפשר את ההיערכות הטובה ביותר לקראת האיום המשמעותי ביותר שבפני ישראל.

המשך ההתנגדות הישראלית לכל אופציה של הסדר או הסכם הנוגע לתוכנית הגרעין האירנית, פוגע ביכולת לממש מדיניות אפקטיבית בשיתוף ארה"ב על למנת למנוע את פריצתה של אירן לגרעין. ברור, כי הסכם גרעין מחייב היה מעניק ערבויות שהיו מונעות מאירן להתקדם לעבר הסף גרעיני, כך שלא היה צורך במסגרת הבנות לא מחייבת. אך בבחירה בין האופציות הגרועות שעומדות בפני ישראל – המשך המבוכה האסטרטגית מול אירן או מסגרת ההבנות המתגבשות בין אירן לארה"ב - עדיפה מסגרת ההבנות, האמורה להגביל את היכולות הגרעיניות של אירן ולבלום, במידה רבה, את התקדמותה לפצצה גרעינית.

שימור היחסים המיוחדים עם ארה"ב הוא רכיב חיוני בהרתעה הישראלית מול אירן. על כן, ישראל צריכה לתמוך במדיניות האמריקנית, גם בהקשר המגעים עם אירן, על-מנת לחזק את יכולתה להתמודד עם האיום הצבאי המשותף. במקביל, על ישראל לעמול על האפשרות למקסם רווחים עבורה, גם בראי מזכר ההבנות הביטחוני עם ארה"ב וגם מול אפשרות להיווצרות הבנות והסכמים נוספים עם אירן בעתיד