להבטיח את המשך התמיכה האמריקנית

הממשל מקפיד גם להציג בכל הזדמנות את העקרונות, שבראייתו צריכים להוות את הבסיס לעיצוב של "היום שאחרי" בתום המערכה הצבאית, אשר גובשו מאז תחילת המלחמה בשיח פנימי ועם שותפים באזור ובזירה הבינלאומית: לא תהיה עקירה בכוח של תושבים, לא יהיה מצור, לא יהיה כיבוש מחדש, לא יהיה צמצום שטחים, ועזה לא תשמש כפלטפורמה לטרור.

ארה"ב מדגישה, כי היא שואפת לראות את הרצועה והגדה המערבית מאוחדות תחת רשות פלשתינית "מחודשת". בשיח שניהלה האריס עם גורמים אזוריים, היא הדגישה שחייבת להיות הסכמה ותמיכה אזורית לשלושה תחומים מרכזיים שמימושם יביא לסיום הסכסוך, כך שחמאס לא יוכל לשלוט בעזה וישראל תהיה בטוחה. מנגד, הפלשתינים ייהנו מאופק מדיני מלא ותקווה להזדמנות כלכלית ולחופש:

שיקום - הקהילה הבינלאומית חייבת להקדיש משאבים משמעותיים כדי לתמוך בהתאוששות לטווח קצר וארוך של רצועת עזה.

ביטחון - צריך יהיה לחזק את כוחות הביטחון של הרשות הפלשתינית כדי שייקחו בסופו של דבר אחריות ביטחונית ברצועה. עד אז, מתחייבים סידורי ביטחון מקובלים על ישראל, תושבי עזה, הרשות הפלשתינית והשותפים הבינלאומיים. בכל תרחיש "לא יתאפשר למחבלים להמשיך ולאיים על ישראל".

ממשל - הרשות הפלשתינית צריכה להתחדש (Revitalized) כך שתשרת את הרצון של העם הפלשתיני באופן שיאפשר לו ליהנות משלטון החוק ומממשלה שפועלת בשקיפות ולמענו. בראיית הממשל, הרשות המתחדשת הזו חייבת להיות בעלת יכולת לשלוט בעזה, כמו גם בגדה המערבית.

מניתוח ההתבטאויות הרשמיות של דוברי הממשל (לרבות במאמר שפרסם ביידן בוושינגטון פוסט ב-18 בנובמבר), עולה בבירור, כי הממשל עדיין רואה את המהלך הצבאי הישראלי כאפשרות מעשית להכריע את חמאס ולפתוח בכך פתח להזדמנות לעיצוב מחדש של המצב בעזה ואף המזרח התיכון, גם אם לעיתים דוברים מטעמו משמיעים ביקורת על התנהלות צה"ל בשטח.

יתר על כן: ביידן סבור שמדובר באירועים מכוננים, שלתוצאותיהם צפויות להיות השלכות אסטרטגיות על יחסי הכוחות בזירה הבינלאומית בשנים הבאות. מהרגע הראשון הבין ביידן, שבלי הבסת חמאס ושלילת יכולתו לשלוט ברצועת עזה, יהיה זה ניצחון לציר הרשע הכולל את סין, רוסיה, אירן ובעלי בריתן. לתוצאה כזו ארה"ב אינה יכולה לתת יד.

הממשל מודע לביקורת הרבה אשר למדיניותו - הן מצד מחוקקים דמוקרטים והן מצד חלקים בציבור האמריקני התומכים מסורתית במפלגה הדמוקרטית, לצד הסתייגויות גוברות בקרב חלק מהפקידות במשרד החוץ ובבית הלבן. הביקורת באה לידי ביטוי גם בסקרים שמעוררים דאגה גוברת בסביבתו של. כן מודע הממשל להתקפות החריפות שישראל והממשל סופגים בעיתונות האמריקנית המובילה, ובפרט בוושינגטון פוסט וניו-יורק טיימס, המזינות את הביקורת בקונגרס ובציבור.

למרות הכל, הממשל ממשיך לשדר מסרים המבהירים שהוא משוכנע בצדקת עמדתו. סביר שהממשל מעוניין בהכרעה מהירה של חמאס (בתקשורת הוזכר כי בלינקן דיבר על מספר שבועות, לא חודשים). ומצד שני, הממשל הוא זה שדורש מישראל התנהלות זהירה, המחייבת את צה"ל לפעול תוך התחשבות בדרישות אלו. ההיענות הישראלית החלקית להכנסת סיוע הומניטרי, כולל דלק, ולמנוע ככל האפשר פגיעה בחפים מפשע, באה לידי ביטוי בשטח ומסייעת לממשל לדבוק בתמיכה במהלך הצבאי.

עמדת הממשל היא הזדמנות ממשית עבור ישראל, שכן לעוצמה ולנחישות של תמיכתו בה יש פוטנציאל להעביר מסר הרתעתי ברור ליריביה, בפרט לאירן. מעבר לכך, החזון שמציב הממשל ל"יום שאחרי", ושאיפתו להמשיך ולקדם את הרחבת הנורמליזציה בין ישראל לבין סעודיה, חופפים לאינטרסים של ישראל ונראה שהם משתלבים גם באינטרסים של ריאד, שממתינה לראות כיצד תסתיים המערכה.

מטרותיה של ישראל ליום שאחרי השגת היעדים הצבאיים צריכות לכלול מהלכים שיבטיחו, כי הממשל האמריקני ידבק בגישתו זו ויהיה זה שיוביל את התהליכים לעיצוב מחדש של המציאות האסטרטגית באזור. יעדה אמור להיות החלשתם של גורמי ציר הרשע וחיזוק המוטיבציה והעניין של הגורמים הערבים המתונים לשפר את היחסים עם ישראל.

למרות ההבנה שלממשל יש אינטרס ברור לתמוך בישראל עד השגת היעדים הצבאיים, יש לקחת בחשבון, כי שינוי בעמדה האמריקנית, ולכך יש כבר סימנים ראשונים, יכול להיות מהיר ולגרור משמעויות מרחיקות לכת למרחב התמרון המדיני והצבאי הישראלי. נראה, כי מהפך בעמדה האמריקנית עשוי להתרחש אם הממשל יגיע למסקנה, שישראל מתקשה להשיג את היעדים הצבאיים בטווח זמנים מוגבל, ובפרט אם ההתנהלות הישראלית תגרור משבר הומניטרי משמעותי נוסף, פגיעה משמעותית באזרחים או התרחבותה של המלחמה לחזית הצפונית והתפתחות מציאות שתגרור את שארה"ב ישירות למערכה.

הממשל משתדל לנהוג באיפוק מול ההרחבה הניכרת בתקיפות שמבצעות מיליציות פרו-אירניות בעירק ובסוריה נגד יעדים אמריקניים ופעילות טרור מוגברת של החות'ים במרחב הימי. הממשל גם מודע לאתגר הביטחוני שישראל ניצבת בפניו בגבולה הצפוני, אך לפי שעה מעוניין לפתור את העימות בדרכים דיפלומטיות.

כדי להבטיח את המשך העמידה האיתנה של הממשל האמריקני לצד ישראל, יהיה עליה להמשיך ולהקשיב לאינטרסים של ארה"ב בנוגע למציאות המועדפת ברצועת עזה ולשילובה בהסדר רחב יותר במסגרת קידום פתרון לסוגיה הפלשתינית. עד עתה ניכר, כי הממשל מתוסכל מהעדר נכונות של ישראל לדון ברצינות בשאלת "היום שאחרי".

בסופו של יום, היעדים ארוכי הטווח משותפים לשתי המדינות: סילוק האיומים כולל מצד חיזבאללה, התייצבות סביבתה של ישראל והבטחת שקט ביטחוני לאורך זמן. לשם כך, הממשל יזדקק לשיתוף הפעולה של ישראל בגיבוש הדרך לשלב גורמים פלשתינים מובילים ("רשות פלשתינית מחודשת") בקידום תהליך מדיני, שבסופו ימומש חזון שתי מדינות לשני עמים. שיתוף פעולה כזה יקל על הממשל לגייס את תמיכתם של שחקנים נוספים בזירה הבינלאומית והאזורית, כדי להבטיח את מעורבותם הפעילה בתהליכים שיידרשו על-מנת לייצב את רצועת עזה ולשקמה בשנים הקרובות.