השופטת: הרשמת הבכירה מיכל בר, בית משפט השלום בפתח תקוה
המועד: יום ראשון, 17.3.2024, שעה 10:00
הנושא: תביעות קטנות
תביעה בסך 2,500 על תאונת דרכים. התובעת אומרת שהיא ציינה את בנה בכתב התביעה, אך הרשמת הבכירה מיכל בר ממהרת להבהיר: "אני לא שומעת קטינים בבית המשפט". התובעת מדברת וכך גם העדה מטעמה; בר אינה מציינת שהנתבעת יכולה לחקור את העדה, אך מיד נבין מדוע.
"אני בשלב הזה מציעה שנשוחח מחוץ לפרוטוקול. אני רוצה לשקף לכם את הדברים כדי לייתר פסק דין. אין חובה לנהל שיח מחוץ לפרוטוקול; אני מאוד ממליצה. אם לא נצליח, אתם תחכו בחוץ ואני אכתיב פסק דין. אם אצטרך לתת פסק דין, אני אדחה את התביעה, כי [היא פונה לתובעת] לקחת אחריות [מיד אחרי התאונה] ואת חוזרת בך.
"אני נותנת לך הזדמנות לחזור בך [מהתביעה] ללא צו להוצאות, כי פסק דין נמצא במאגרים ויש לו משמעות. אפשר לייתר פסק דין עם הקביעות שיהיו בו. כאשר יש פסק דין, יש גם חיוב בהוצאות. על פסק דין מנומק אפשר לערער, על דחייה בהסכמה אי-אפשר לערער. כך אני רואה את הדברים. אם אתם רוצים דקה בחוץ - אפשר". בר כותבת בשמה של התובעת שהיא מבקשת לצאת, אך היא חוזרת מיד ומתחילה לומר: "רציתי להוכיח את האמת שלי ולא הצלחתי".
בר קוטעת אותה: "אני מכתיבה פסק דין, אני לא מוכנה לשמוע כאלה דברים". התובעת: "אבא שלי עבר אירוע מוחי. אני מסכימה למחיקה". בר: "איך זה קשור?" התובעת: "אני לי חשוב לומר את זה". בר לנתבעת: "אפשר לדחות את התביעה ללא צו להוצאות? אם אתן עומדות על הוצאות, אני אתן החלטה. בכל זאת אני מציעה ברוח [הדברים]". בר דוחה את התביעה ללא צו להוצאות, "תודה רבה, לקחת פרוטוקולים, שבוע טוב".
"לפעמים פסק דין רק מתחיל את התהליך"
בתיק הבא אין התייצבות לנתבע (מושב גת רימון) שגם לא טרח להגיש כתב הגנה. בר אומרת לתובע: "אני אתן פסק דין" - אבל כראוי, לא בצורה אוטומטית. "איך אתה יודע שזה [הכביש הפגום] שייך למושב גת רימון? אם הם יבקשו לבטל את פסק הדין, אני אבטל ואשמע אותם. בינתיים אני אתן פסק דין על כל הסכום ואני אפסוק לך הוצאות, כי הם קיבלו את התביעה. אני רק מבהירה שאם הם יבקשו ביטול, אני אקבע מועד ואשמע והתוצאה עשויה להשתנות. תביא בחשבון שלפעמים פסק דין רק מתחיל את התהליך, כי אז מתעוררים ומגישים כל מיני בקשות.
"אתה רוצה להוסיף משהו?" בר מכתיבה בשמו: "אני רוצה להוסיף שאחרי האירוע פניתי לברר מיהו מחזיק הרכוש הרלוונטי והגעתי לנתבעת". הקלדנית מתקנת: "המושב". בר מסכימה: "הגעתי למושב, והם אמרו לי שאם אני רוצה פיצוי - שאתבע. אחרי הגשת התביעה הם תיקנו את הכביש, אבל בשבועות האחרונים ראיתי שהוא נפער שוב".
בר בודקת את נתוני התביעה: "אמרת שהתיקון הוא 1,544 שקל ועוד 500 שקל עוגמת נפש" - אך סכום התביעה הוא 3,000 שקל. "זה יוצא 2,044. אז לתקן? אני פוסקת לך בנוסף ובנפרד את הוצאות ההליך. אתה מקבל עכשיו את פסק הדין ואנחנו שולחים אותו למושב. אתה לא צריך לעשות שום דבר.
"אני מציעה לך לעקוב אחרי ההתפתחויות בתיק. אם אחרי חודש וחצי אתה לא שומע כלום - תפנה למרכז המידע שלנו ותברר. אם אתה חושב שלא ישלמו, כדאי שכבר עכשיו תיגש למזכירות ותקבל חותמת 'נאמן למקור'. אם יש בקשה לדיון נוסף, אני קובעת מועד קרוב כדי שלא תהיה בסוף התור ותתחיל מהתחלה. תיגש למזכירות, אל תגיד להם שאני שלחתי, זה שירות נוסף שאני נותנת כדי שלא תצטרף לבוא שוב. אתה רוצה עוד משהו? אם אתה יכול, כשאתה יוצא תבדוק את התיק של 10:45 כאן".
"לא לנעול בפניכם את הדלת"
כן, שני הצדדים כאן. התביעה היא בין שכנים בטענה לנזקי רטיבות מדירה האחת שפגעו בדירה האחרת. "מישהו מהצדדים הוא משפטן או עורך דין? לפני שאני שומעת את התיק, אני רוצה לנסות לחסוך לכם זמן אחרי שקראתי את החומר. אתם [התובעים] טוענים שיש רטיבות מדירת הגברת [הנתבעת]. אבל כל הבניין הוא פרויקט תמ"א, והחברה שביצעה את הפרויקט היא לכל הפחות צד נדרש. אם זו [תוצאה של] תוספת בנייה, צריך לצרף את החברה.
"מעבר לזה, אין לכם חוות דעת שמקור הרטיבות בדירת הנתבעת ואסמכתא לגובה הנזק. בכתב ההגנה יש חוות דעת שהמקור הוא בדירה שמעל הגברת. המטרה שלי איננה לסיים את ההליך היום אלא להגיע לחקר האמת ולא לנעול בפניכם את הדלת. אני מציעה שתקחו ייעוץ משפטי. תמחקו את התביעה ותתבעו את החברה הקבלנית".
בר מכניסה לפרוטוקול את עיקרי הדברים וממשיכה: "אני אומרת את זה כדי לא לשמוע את שני הצדדים ולתת פסק דין שימנע את חקר האמת. אין ספק שלכל הפחות הקבלן הוא צד נדרש, כי אתם אומרים שמקור הרטיבות הוא בתוספת הבנייה שהייתה חלק מהתמ"א". התובעת אומרת שהתביעה אינה קשורה לתמ"א.
"לא מספיק מראה עיניים"
בר משיבה: "אני מבינה, אבל אני רוצה להסביר. כתבתם את זה בתביעה. קראתי. בית משפט לתביעות קטנות הוא עדיין בית משפט, וחל הכלל שהמוציא מחברו עליו הראיה. כדי שהתביעה תתקבל, לא מספיק מראה עיניים. צריך את הקבלן ואין לכם חוות דעת שמלמדת מהיכן הנזילה. כבר היו לי מקרים שהנזילה הייתה מהצנרת המשותפת. אין בעיה לשמוע עכשיו, אבל אתם מסתכנים שהתביעה תידחה ולא שהדיון יידחה.
"אני אדחה את התביעה ולפנים משורת הדין לא אפסוק הוצאות ואחזיר את האגרה. אין לי מטרה שתמשיכו בהליך חסר תוחלת, אלא שתוכלו למצות את הזכויות שלכם". בר מסבירה שוב ושואלת: "אתם מבינים את כל ההסברים שלי? הסכומים לא נמוכים וצריך להוכיח את הטענות. אני יכולה לתת דוגמה מעולם הרכב. אנשים לוקחים שמאי ומוכיחים את הנזקים. אם זו מראָה, אני מוכנה להסתפק בהצעת מחיר. [אבל] אתם תובעים סכום לא מבוטל וצריך ראיות. כרגע יש סיפור, לא ראיות.
"אלו טענות שלא העליתם בתביעה. אין לי בעיה לשמוע את התיק, אבל התביעה תידחה וזה יהיה סוף פסוק. אתם יכולים לתקן את התביעה, שזו אפשרות פחות מוצלחת, אבל כל האפשרויות קיימות. אני לא רוצה לנעול את שערי בית המשפט, כי ייתכן שיש לכם תביעה מוצדקת". התובעים מקבלים את ההצעה ובר פונה לנתבעת: "גבירתי מוכנה שזה יימחק כרגע ללא צו להוצאות?"
בר חוזרת לתובעים, ברוח טובה מאוד ובסבלנות רבה: "אתם חושבים שתגישו שוב לבית משפט לתביעות קטנות? כי אני לא בטוחה שזה המקום המתאים, ולכן אני מחזירה את האגרה. אל תגיעו שוב בלי חוות דעת. חשוב שתבואו עם הוכחות, גם לעניין האחריות וגם לעניין הנזק".
הנתבעת סבורה שהמקום הנכון לבירור הסכסוך הוא המפקח על בתים משותפים. בר משיבה: "לא בהכרח. בדרך כלל הוא נותן צו להפסקת מטרד, למשל להפסקת הרטיבות [אבל לא פיצוי על נזק]. זה נועד גם לעזור לגבירתי. אני מבינה שגם לגבירתי יש רטיבות. יכול להיות שאתם צריכים לבדוק את המצב שלכם מול קבלן התמ"א. אני משערת יש אדם שמלווה אתכם [בפרויקט התמ"א]. כדאי לקבל ייעוץ משפטי". לבסוף בר מסייעת לתובעים: "כדי שתוכלו לקבל את האגרה, תצטרכו למלא טופס במזכירות. תלכו עם הפרוטוקול למזכירות, תתנו את פרטי חשבון הבנק והמזכירות תעשה לכם העברה".
השורה התחתונה: ההכנה של בר לתיקים היא מעולה ומאפשרת לה לחתוך במהירות רבה, בלא צורך לשמוע הוכחות. בדיונים עצמם היא מגלה סבלנות רבה וכושר שכנוע. לצד זאת, יש שיעדיפו לאפשר לצדדים - שכמובן מגיעים לבית המשפט לעיתים רחוקות מאוד - את יומם כדי שירגישו שהם נשמעו; כך עושים רוב שופטי התביעות הקטנות. בהינתן העומס העצום במערכת, אין לפסול את גישתה של בר.
יעילות: 9.
מזג שיפוטי: 9.