החלפת רכב רפואי: מסלול הייסורים של נכה צה"ל

עד לא מזמן, הסידור להחלפת רכב נכה צה"ל היה פשוט יחסית, נכה צה"ל היה פטור ממכס על הרכב הרפואי אחת למספר שנים (על-פי גחמות קובעי המדיניות באותה עת, כיום זה עומד על 3.5 שנים); החלפת הרכב הייתה כרוכה בטרטור של כמה שעות במכס, והטרטור הרגיל באגף השיקום.

הרציונל מאחורי שיטה זו היה ברור והגיוני: החלפת הרכב הרפואי ממומנת ממכירת הרכב הישן והפטור ממיסים, מה שמאפשר החלפת רכב דומה ללא תוספת מחיר. אם היה הפרש לטובת הנכה בזכות סכום הפטור ממיסים, זה כיסה את הורדת הערך בגלל קילומטראז' גבוה, או בגלל "מזכרות" כאלה ואחרות המוטבעות על הצבע ועל הפח, באשמת הנכה או שלא באשמתו.

דא עקא, עינה החדה של המערכת שאמורה לעזור ולשקם את נכי צה"ל, זיהתה הזדמנות לחסוך כמה שקלים על-חשבון נוחותו וכספו של הנכה; הם שמו לב שחלק קטן מנכי צה"ל שהיו מסוגלים לשמור על הרכב מבחינה חיצונית ופנימית, יצאו לעיתים ברווח של כמה מאות או אלפי שקלים בזמן החלפת הרכב. לכן הוחלט שרירותית שלא ייתכן כי נכה צה"ל ירוויח מכך ששמר על רכבו במשך 3.5 שנים וכמעט לא נסע ברכב. ישבו וחשבו כיצד לשנות את "רוע הגזירה" והביאו החלטה גורפת לפני קובעי המדיניות, במסווה של "הקלה" על הנכה. אני מניח שגם קובעי המדיניות, בדיוק כמו הקיסר פילטוס במשפט ישו, אמרו: "אתם החלטתם... אני רוחץ את ידי...". הפור נפל, הגזירה יצאה לדרך.

מה יצא מכל הסיפור המרתק הזה?

נכה צה"ל שיש לו בעיות רפואיות כאלה ואחרות, משתמש ברכב הרפואי הרבה מעבר לממוצע; בתקופה בת שלוש וחצי שנים הרכב גומא כ-100,000 ק"מ במקרה הטוב; הרכב לא ממש שמור לאחר כמות נסיעה כזאת, גם אם רוב הנסיעות הן כאשר הנכה לבדו ברכב. שלוש וחצי שנים עברו, כמובן שאיש אינו מזכיר לנכה שהגיע הזמן להחלפת הרכב; אם במקרה הוא נזכר או שהמוסכניק מזכיר לו - מה טוב. אם לא? אלוקים ירחם... ההוצאות הגדולות מעבר לפינה.

מה שלא אמרו וגם לא יסבירו לנכה, הוא איזה מסלול ייסורים ממתין לו מעבר להחלטה על החלפת רכבו:

1. מכיוון שאין מידע זמין - שואלים חברים או את נציגי ארגון נכי צה"ל מהו ההליך. מתקשרים למוקד, המוקדנית מסבירה ומבטיחה להעביר לגורמים המתאימים.

2. כעבור כמה ימים מתקשרים שוב למוקד, המוקדנית מסבירה ש"זה הועבר לגורמים המתאימים והם יצרו קשר".

3. כמה ימים לאחר מכן מתקשרים מאגף השיקום ומבקשים לשלוח פקס עם רישיון רכב ורישיון נהיגה (כאילו שאין להם את כל המסמכים במערכת, הרי הרכב משועבד למשרד הביטחון).

4. כעבור כמה ימים טוענת נציגת משרד הביטחון שרישיון הנהיגה הגיע מטושטש, ובלי פקס ברור היא אינה יכולה להמשיך (כאילו שאין לה פיזית את צילום רישיון הנהיגה, או נגישות למשרד התחבורה על-מנת לקבל את כל הפרטים).

5. טוב, בחוסר ברירה נמצא פקס משוכלל שיאפשר שליחת פקס ברור יותר לשביעות רצונה.

6. חולף יותר משבוע ועשרות טלפונים; לבסוף מגיעה חבילת ניירת שאותה צריך למלא, להחתים ולפקסס חזרה.

7. על-מנת לקצר הליכים, מזמינים "רכב יציג" (מושג מוזר זה ראוי לכתבה נפרדת).

8. שולחים את הפקסים יחד עם סוכנות המכוניות; ליתר ביטחון, ומכיוון שלא מצוין לאיזה פקס בדיוק צריך לשלוח, נשלחת הניירת לכל מספרי הפקסים שמופיעים על כל הניירת.

9. עוברים כמה ימים: "הפקס לא הגיע", מדווחת המוקדנית (טוב, זה נשלח "רק" חמש פעמים). שוב ריצה לסוכנות הרכב; הפעם, ליתר ביטחון, נשלחים עוד שני סטים לכל מספר פקס שרשום במסמכים.

10. שוב עוברים ימים ועשרות טלפונים וכלום לא קורה. "אתמול דיברה איתך י', מהשיקום...", מתגוננת המוקדנית. "י', מהשיקום?! איש לא דיבר איתי אתמול", אני משיב, "אבל כך רשום לי במחשב", עונה המוקדנית.

11. הרכב מוצג למכירה; מצד אחד כמות המתעניינים דלה, ומצד שני זו בעיה גדולה למכור כאשר אין רכב חליפי באופק (לנהג בריא זו בעיה בלי רכב, על אחת כמה וכמה לנכה); סוף החודש מגיע וערך הרכב יורד בעוד כמה אלפי שקלים, חוסר האונים מתחלף לייאוש.

12. לפתע מגיעה "בשורה": אתה חייב למכור את הרכב ולשלם לחברת המכוניות כשני שלישים מערך הרכב החדש, רק לאחר מכן משרד הביטחון ישלים את ה"מענק" שהוא צריך להעביר, רק לאחר קבלת ה"מענק" אפשר יהיה לבצע את ההזמנה, ואז את הרכב אפשר לקבל תוך שבוע עד שבועיים מיום הפקדת ה"מענק", זאת במקרה שאין חגים באמצע...! בסוכנות הרכב "מרגיעים": "יש נכים שהמתינו ל"מענק" חודש וחצי, ברי-מזל המתינו שלושה שבועות...". אני שומע ולא מאמין! למי שלא מבין את רוע הגזירה, הנכה חייב למכור את הרכב שלו הרבה לפני שהוא יודע מתי הוא יקבל את הרכב החדש, מה שעלול להימשך חודש וחצי מיום מכירת הרכב הישן במקרה הטוב, וחודשיים במקרה הפחות טוב; בזמן זה, הנכה אינו מוגבל לחלוטין - לא טיפולים רפואיים, לא תעסוקה, לא תחביבים, לא לימודים, אין אפשרות לחדש את מלאי המזון בבית, לנכים רבים נגזלה האפשרות להירגע בנהיגה (זו אחת ה"תרופות" שלהם), לא לבקר את ההורים הקשישים או לשמש עבורם בשעת צרה, לא לצאת לאזכרות או ללוויות, גם לא לארוחות חג משפחתיות, לא לקנות תרופות, לא "לבקר" באגף השיקום, לא לבקר משפחה, לא להיות עם בת זוג שגרה מחוץ לעיר, לא לחגוג חגים עם המשפחה, לא לטייל, בקיצור - כלום! אין רחמים, גם אם מדובר ברכב הנושא תג נכה.

13. טוב, הנכה הרים ידיים ועשה את כל הפעולות המתבקשות, בדיוק כפי שכתוב; כל הכסף הופקד בסוכנות הרכב, עכשיו ממתינים ל"מענק" (עוד אבהיר את משמעות מילה משפילה זו); את ה"מענק" אמור אגף השיקום להעביר מיד (מה זה מיד? עוד נראה...); לאחר קבלת המסמכים (מסמכים שיש לאגף כבר מזמן), אישורם (מה יש עוד לאשר?) והעברת הכסף לסוכנות הרכב (איש מחשבים אמר לי שזו פעולה פשוטה של הקשה על כשישה מקשי מחשב).

14. עוברים הימים, ראש השנה בפתח; בצר להם פונים הנכים לארגון נכי צה"ל, לבכירים יותר ולבכירים פחות, הם מצידם משתדלים מאוד, אך כנראה שגם אותם "לא סופרים". ראש השנה עובר בבדידות ובדיכאון, יום כיפור עבר עם חשבון-נפש ומחשבות איומות, סוכות בפתח עם מציאות קשה ללא ניידות, אך ה"מענק" לא מגיע! גם אם יקרה נס והוא סוף-סוף יגיע, חברת המכוניות תוכל לספק את הרכב בין שבוע לשבועיים לאחר קבלת ה"מענק", זאת במידה שאין חגים באמצע - זאת אומרת, שתהליך כזה, במיוחד בזמן חגים, עלול לגזול מהנכה כחודשיים ללא רכב (גם אם מדובר ברכב נושא תג נכה). המגוחך בכל הסאגה הזאת, הוא שבנוסף לכל הסבל, כל חודש מפסידים הנכים את דמי הביטוח של הרכב שכבר מכרו, אומנם הביטוח מוקפא, אבל הזמן לא...

ישו הגיע למנוחה ולנחלה אחרי 14 תחנות של ייסורים והשפלות, הוא זכה להיות קדוש. לעומת זאת, לנכי צה"ל ממתינות התחנה ה-15 ותחנות נוספות שבהמשך מסלול הייסורים להחלפת הרכב הרפואי. הנכים ממשיכים במסלולי הייסורים היומיומיים להישרדות, תוך חוסר אמון, השפלות, התעללויות ומניעת זכויות. נכי צה"ל, קדושים הם כבר לא יהיו; במקרה הטוב, אולי משהו ישתנה לטובה; במקרה הפחות טוב, היד תכבד עוד יותר...

מהו ה"מענק"?

בשנים האחרונות חלה מגמת פטרונות גוברת והולכת (במסווה רצון להקל) של אגף השיקום נגד נכי צה"ל; זה בא לביטוי בנושאים רבים; נוצרה מערכת מפלצתית ודורסנית שבהינף מקש אחד חורצת גורלות, עיכובים שונים, קומבינות, מניעת הטבות וזכויות המגיעות לנכים, התעלמות מהטבות ומזכויות, מעקבים וחקירות מגמתיות, ועוד הרבה מרעין בישין, ביורוקרטיה דורסנית שלא מותירה זמן או רצון לעסוק בנושא שלשמו הוקם האגף: שיקום!, או במקרה ספציפי זה - לחיצה פשוטה על שישה מקשים במחשב!

אחת הקומבינות (מני רבות) הוא ה"מענק" לרכב, אז זהו, לא מענק ולא נעליים; אגף השיקום לא הפך להיות הנדיב הידוע, לא מחלקים סתם מענקים. בעבר, נכה צה"ל היה זכאי לפטור ממכס על הרכב הרפואי, לאחרונה יצאה בשורה חדשה - לראשונה בישראל אגף השיקום קובע עבור הנכה ורשות המיסים מה יהיה סכום הפטור או תשלום המכס שהנכה חייב. במקרה של זכאים עד 1,600 סמ"ק, זה נעשה בנוסחה מתוחכמת שהם המציאו, קומבינה יוצאת דופן: מחיר מחירון יצחק לוי (רק המחירון שלו?!) פחות (-) אלפיים שקל; זה הבסיס שהנכה חייב להעביר לסוכנות הרכב. ההפרש בין מחיר זה לבין מחיר הרכב החדש נקרא "מענק"! ה"מענק" בתוספת הסכום שיש כביכול לנכה ממכירת הרכב, אמור להספיק לרכישת הרכב החדש. עד כאן נשמע סביר (למי שאינו מודע לכל השאר).

דא עקא, מכיוון שמדובר ברכב של מוגבל, הגיוני שהוא ינהג הרבה יותר קילומטראז' מהממוצע; מחירון יצחק לוי מוריד שרירותית 7% ממחיר המחירון על יותר מ-60,000 ק"מ, לעומת זאת הוא לא מוסיף ערך ל"יד ראשונה" בשנתון המדובר - מה שגורם להפסד נוסף לנכה שהוא "יד ראשונה". גם מתוספת צבע כסוף מתעלם מר יצחק לוי, כאילו שהוא או חברות המכוניות מחלקים לכל דכפין צבע כסוף חינם בכיכרות השוק. אך אגף השיקום מאמץ זאת בשתי ידיו, בדיוק כמו את כל שאר הגזירות הרבות שאימץ לאחרונה. יוצא מכך, שהנכה, על-מנת לרכוש רכב חדש זהה לחלוטין לרכב הישן שלו, מוסיף בהחלפת הרכב אלפי שקלים, יש אומרים עד 9,000 שקל - זאת במקום ליהנות מהפטור ממכס, להשתמש בעודף (אם נשאר) ובאמת לא להוסיף שקל בקניית הרכב החדש.

יוצא מכך, שאגף השיקום מבטל את הזכות לפטור ממכס, עושה לנכה "טובה", וכמו פטרון "טוב" זורק לנכה נדבה שהיא נמוכה מסכום הפטור שלו היה זכאי נכה צה"ל בעבר, וברוב חוצפה קורא לזה: "מענק"! להבנתי, מי שהמציא את השיטה הזאת חייב ב-365 ימי כיפור בשנה וגם אז לא יימחל לו עוונו!

"אתם טיפשים", אמר סוחר-רכב ששמע את השיחה שהתנהלה בסוכנות הרכב, "אתם לא מבינים, הם דוחפים אתכם לעשות טרייד-אין!", הוסיף בחיוך ממזרי. "טרייד-אין?!", אני עונה בתמיהה, "זה הפסד של עשרות אלפי שקלים לנכה...". "זה בדיוק העניין", טען ביתר להט הסוחר, "בטרייד אין אתה יכול להישאר עם הרכב הישן עד קבלת החדש, מגבילים אותך במספר הקילומטר שאתה רשאי להשתמש, אבל תחשוב מי וכמה יכולים להרוויח מההפרש במחיר...", אמר והלך בבוז גלוי.

בי נשבעתי, כי כאשר סיפרו לי בעבר, לא האמנתי וגם עכשיו איני מצליח להבין, האם תהליך כמו שתיארתי גורם הנאה למישהו? סתם זלזול, אולי עיוורון הכוח, נקמה, סדיזם, חיסכון בכסף, אטימות לב או נפש, או הכל גם יחד? איזה טוב עושה למערכת גרימת מסלול ייסורים כזה לאדם? שש לחיצות מקש! זה הכל!!!

הדרמה בעיצומה, כל שעה עלולה לקבוע אם קבוצת נכים תזכה לרכב בקרוב, או שהם יאלצו להישאר בלי רכב עוד שבועות; נציגי הארגון לוחצים, אנשי אגף השיקום מבטיחים - כל זה על-מנת שכמה נכי צה"ל יקבלו את הרכב הרפואי שלהם, איזה מתח! אז זהו, לא מתח ולא נעליים, כמובן שישועה לא הגיעה, כמובן שה"מענקים" הועברו באיחור. כרגיל, כל הזדקקות לאגף השיקום גוררת דרך ייסורים חדשה וקשה, החל במכתב פשוט או הפניה לרופא, וכלה ברכב רפואי...

וואוו, אולי הרבה אנשים עשו חשבון-נפש ביום כיפור האחרון: צמו, עינו נפשותיהם, התפללו בכוונה גדולה, עטו טליתות ועוד שאר סממנים דתיים חשובים יותר או פחות, על דבר אחד לא חשבו: "על חטאים שבין אדם לחברו אין המקום סולח"! אופסי, יום הכיפור, התפילה, הצום ועינוי הנפש לא עזרו ולא יעזרו...

למען ההגינות, ביקשתי את תגובת דובר משרד הביטחון, אני לא הבנתי את התגובה, אולי מישהו בכל זאת יבין:

• "להלן התייחסות משרד הביטחון לפנייתך:
  
  בעת תהליך החלפת רכב רפואי על הנכה להעביר את הטפסים הנדרשים להחלפת הרכב כגון: הזמנה והתחייבות היבואן לשעבוד הרכב למשרד הביטחון.
  
  במקרה הנ"ל, הטפסים הרלוונטיים נשלחו לנכה ע"י המחוז לשם תחילת ביצוע הליך החלפת הרכב.
  
  הנ"ל נדרש להעביר המסמכים אולם המסמכים לא התקבלו במחוז.
  
  ובעקבות כך נעשה אליו פנייה טלפונית ע"י עובדת הרווחה במחוז על-מנת להודיע לו שהמסמכים לא התקבלו וביקשה שישלח אותם בשנית.
  
  לכשיתקבל כל החומר הועברה הבקשה לביצוע במערכת הממוחשבת.
  
  בשל משך התהליך ובמטרה לשפר ולייעל את השירות הניתן ע"י האגף הונהג לאחרונה הסדר חדש לעניין החלפת רכב ופטור ממיסים.
  
  בברכה,
  דוברות משרד הביטחון"