לינקין פארק בישראל: הופעה מהודקת מדי

למעלה מ-15,000 איש צבאו אתמול את פארק הירקון לראות את ההופעה של לינקין פארק, מספר לא מבוטל, אך שטח דשא רב נותר אתמול מעורטל בפארק. אלו שהצטופפו במרכז לעומת זאת, עשו מספיק רעש בשביל הלהקה כדי להבהיר מעבר לכל ספק שהיה להם כדאי להגיע. ב-20:45 הם עלו לבמה, ובמשך קצת יותר משעה וחצי העניקו לקהל שואו מהוקצע, עוצמתי, מופק נכון, אנרגטי וכיפי ביותר.

10 שנים בביזנס התובעני הזה הן לא מעט (וגם לא הרבה), במיוחד כשמדובר באחת מהלהקות המובילות בעולם הצעירים. לינקין פארק לא המציאו את הגלגל, אבל היו במקום הנכון ובזמן הנכון כדי להוסיף לו את הטאצ' האישי שהביא להם את הפריצה הענקית שמעטים זכו לה, ומעטים יותר הצליחו לשמור עליה לאורך זמן. על זה אין מקום לויכוח. לזכותם אף ייאמר, כי מוזיקלית הם ניסו למצוא כיוונים חדשים ולהתפתח, ועדיין סחפו אחריהם קהל מעריצים הולך וגדל שגם נעשה צעיר משנה לשנה.

לינקין פארק שעלו על הבמה אתמול, כבר לא ילדים בני 20. הם כבר לא להקה זועמת ודיכאונית, ועבור רבים שהגיעו אתמול להופעה הם כבר לא פסקול חטיבת הביניים. הם בשלים יותר, מקצועיים הרבה יותר ועדיין נשמעים רלוונטיים. למה אני מספר לכם את זה?

עוד בתחילת העשור, עם הפריצה המטאורית בעקבות אלבום הבכורה Hybrid Theory, יצאתי מנקודת ההנחה שאני זקן מדי בשביל הדברים האלה. קשה היה להתעלם מההצלחה הזו, אך תמיד שמרתי מהם מרחק. הגעתי לפארק כי יצר הסקרנות גבר עלי. המוזיקה שלהם היא עניין אחד, וההופעה שלהם היא עניין אחר. הייתה לי הרגשה שמופע גדול הם יכולים להרים, ואכן כך היה. ללא מסכי וידאו שסוקרים את הבמה, אלא מסך אחד גדול במרכז, תפאורה מינימלית למדי, תאורה מושקעת וסאונד מצוין - לינקין פארק הרביצו שעה וחצי של הופעה קולחת, מהירה ומדויקת. לעיתים מדויקת מדי.

אולי זו הצרה של לינקין פארק. מרבית השירים שלהם קצרים במקור, וגם על הבמה הביצועים נשארים תמיד מאוד מהודקים. אין מקום לאלתורים או הפתעות. הכל נע סביב השכל, אבל הרגש נותר בחוץ. הם מצליחים להכניס נשמה לשירים האלה, אבל לא מרשים לעצמם להתעסק עם זה יותר מדי. הכריזמה של צ'סטר בנינגטון, הסולן שלהם, בלתי ניתנת לעצירה, ובמהלך הערב הוא מתרוצץ על הבמה, מודע היטב ליכולות הווקליות המרשימות שלו וליכולתו הכמעט אוטומטית להרים את הקהל לשמים. מייק שינודה, הכישרון האמיתי של ההרכב, החל מהראפ, הגיטרה, הקלידים, הדקס וההפקה, הוא זה שנותן בסתר את הטון.

הם יודעים להופיע, הם חיות במה מקצועיות שלמדו לפתח שפה משותפת על הבמה גם אם נראה כי הם לא תמיד מתקשרים האחד עם השני. הם גם לא מתקשרים הרבה עם הקהל מלבד התודות האקראיות והשמחה להיות בתל אביב, הם לא זקוקים לזה. אם נותיר בצד גינונים מיותרים, המופע הוא בעיקר מוזיקה והמיקוד שלהם להשאיר הכל בצד ורק לתת בראש הוא החלטה נכונה. מעבר לכך הם יודעים לפנק את הקהל בכל השירים האהובים שלהם. New Divide נשמע מצוין, Breaking The Habit היה חזק ביותר, Numb גרר הרבה צרחות והיו עוד להיטים בשפע שהקהל הצטרף כמעט אל כולם בהמון התלהבות. ההדרן כלל רצף מספק במיוחד של In The End ,What I’ve Done ו-Bleed It Out שנתן את הפינאלה לערב מיוזע ושמח, תמורה מלאה לכרטיס.