בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית המשפט לעניינים מינהליים, החליט ביום א' (14.11.10) (כב' השופט מודריק), בהחלטה תקדימית, לדחות על הסף עתירה מינהלית שהוגשה לפתחו בספטמבר האחרון. העתירה הוגשה על-ידי עמותת "תושבים למען נווה צדק", נגד החלטת המועצה הארצית לתו"ב, שניתנה לפני מסםר חודשים. החלטה אשר דחתה את הערר שהוגש על-ידי הוועדה המקומית ושאישרה בכך, למעשה, את תוכנית תא/3596 - "מתחם ליבר", בהתאם להחלטת הוועדה המחוזית לתו"ב, שניתנה לפני כשנה.
מטרת התוכנית המוצעת היתה, בעיקרה, לשנות את ייעוד המתחם לאזור מגרש מיוחד (לבנייה למגורים או למשרדים), הכולל שטח פרטי פתוח ושטח ציבורי פתוח. התוכנית המופקדת הציעה שתי חלופות לשימושים המותרים במתחם: חלופה אחת - לשימוש משרדים, וחלופה שנייה - לשימוש מגורים, כאשר הוועדה המחוזית לתו"ב הוסיפה בהחלטתה חלופה נוספת של שימוש מעורב למגורים ולמסחר גם יחד. כשכל זאת, מבלי שהתבקש במסגרת התוכנית להגדיל את אחוזי הבנייה המאושרים לשטחים עיקריים, שנקבעו עוד קודם לכן במסגרת תוכנית תא/2342, שחלה על המתחם ושאושרה כבר בשנת 1991.
העתירה הוגשה לאחר שהתוכנית פורסמה למתן תוקף ולאחר שהוועדה המקומית, שהייתה העוררת היחידה שעררה נדון בפני המועצה הארצית, הודיעה כי אין בכוונתה להגיש עתירה מינהלית, כנגד החלטת המועצה הארצית, שדחתה את הערר שהגישה כאמור. יתרה מכך, הוגשה העתירה לאחר שנחתם הסכם אופציה בין המשיבות 4 ו-5 לעתירה, לרכישת השטח נשוא התוכנית.
עיקר טענות העותרת, שכלל לא הייתה עוררת/משיבה כדין לערר, התמקדו בהחלטת הוועדה המחוזית לאשר את החלופה הנוספת של שימוש מעורב במתחם.
בתגובה לעתירה הגישו המשיבות 2-1, המשיבה 4, שיוצגה על-ידי עוה"ד
צבי שוב וגלית קיט-טלמור, והמשיבה 5, שיוצגה על-ידי עוה"ד אלי וילצ'יק, תגובה מקדמית לעתירה ובקשה לדחות את העתירה על הסף. במסגרת תגובותיהן נטען על ידן, בין היתר, כי יש לדחות את העתירה על הסף באשר היא נגועה בפגמים רבים ובהם, איחור ושיהוי ניכר בהגשתה שעליהם הסתמכו המשיבות 4 ו-5 ושבעטיים עלולים להיגרם להם נזקים כבדים ובלתי הפיכים, היעדר עילה, היעדר זכות עמידה, אי-מיצוי הליכים קודם להגשת העתירה, היעדר ניקיון כפיים וחוסר תום לב. כן נטען על ידן כי בית המשפט לעניינים מינהליים אינו מתערב בשיקול דעת מוסדות התכנון ואינו מחליף את שיקול דעתן בשיקול דעתו שלו.
בנוסף לכך ולחילופין, ביקשו המשיבות 4 ו-5, כי בית המשפט יורה לעותרת להפקיד ערובה להבטחת תשלום נזקיה ו/או הוצאותיה למשיבות בגין ניהול ההליך, במידה שיידחו טענותיהן המקדמיות.
המשיבה 3, הוועדה המקומית, חזרה, בתגובתה לעתירה, על טענותיה בערר, שהתמקדו בבקשתה לאשר בתוכנית חלופה תכנונית אחת - היא החלופה המעורבת.
זמן קצר לאחר שהתקיים דיון מקדמי בעתירה, נקבע על-ידי השופט מודריק כי דין העתירה להידחות על הסף.
באשר לטענת השיהוי קבע השופט, כי אין זה ברור כלפי איזו החלטה מכוונת העתירה. אם כלפי החלטת הוועדה המחוזית - כי אז הוגשה העתירה בשיהוי ניכר של כשנה, המצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף, בין היתר נוכח העובדה שהתוכנית פורסמה וקיבלה תוקף. ואם כלפי החלטת המועצה הארצית - כי אז מצויה העתירה בגבולות המועד הקבוע בדין להגשתה.
באשר לטענה בדבר היעדר זכות עמידה להגשת העתירה על-ידי העותרת צוין, כי ספק רב אם בנסיבות של דחיית הערר קמה למי שהייתה משיבה לערר זכות להגיש עתירה מינהלית כנגד ההחלטה.
כמו-כן נקבע כי אין בידי העותרת עילת ערר, הואיל והשאלה שניצבה לפני ועדת הערר היא שאלה של ברירה בין חלופות לשימושי קרקע - שאלה שהיא תכנונית מטבע עניינה, ואשר עברה את כל מדורי הבחינה והעיון התכנוניים. על כן ומאחר שאין מדובר בהחלטה שהתקבלה בדרך פגומה תוך הפרת הדין או משיקולים שאינם ענייניים, קבע בית המשפט, כי נשמט הבסיס מתחת לפני העתירה. בהתאם לכך חויבה העותרת בתשלום הוצאות בסך של 100,000 שקלים.
יוער כי בית המשפט הנכבד הוסיף, כי יתר הסוגיות שהועלו בעתירה ותגובות המשיבות יפורטו בפסק דינו המנומק, שאמור להינתן ביום 18.11.10.
יצוין כי לאור נסיבות העניין, החלטה זו נכונה ומוצדקת ביותר, לטעמנו. זאת בין היתר לאור העובדה כי ניתן לקבל צו מניעה דה-פקטו על-אף שבפועל לא מבוקש במסגרת עתירות מינהליות סעד זמני, ומשכך אף לא מופקדת ערובה להבטחת הוצאות/נזקי היזמים, הרי שתוצאתם המיידית של נקיטה בהליכים אלו לעיתים עיכובים ארוכים ומיותרים, במקרה זה מדובר היה בשילוב של שיהוי ניכר יחד עם נזק צפוי רב ביותר, בשל העובדה כי החברה כבר הסתמכה על התוכנית וחתמה על הסכם אופציה והשיהוי עלול היה לגרום לה לנזק ניכר.
