10 שאלות נפוצות על תזונה ובריאות השיניים

נכון, גם במזונות מלוחים יש סוכרים, ולמעשה, כל אכילת פחמימה מכניסה לפינו סוכר, גם כשמדובר במזון בריא וחשוב - לחם, תפוחי אדמה, פירות, פסטות וכדומה.

מה עושים? כמובן לא מוותרים על התזונה. מה כן? מומלץ לאכול פחמימות בארוחות גדולות ו/או עיקריות ולא בין הארוחות. בארוחות גדולות - כמות הרוק המשתחררת גדולה, והרוק מסייע ב"שטיפת" השאריות ונטרול החומציות בצורה טובה יותר.

מסקנה: פחמימה אוכלים בארוחה גדולה, ומה שאינו פחמימתי ואינו כולל סוכר - אפשר לצרוך בין לבין הארוחות.

• אוכלים נכון - תזונה טובה ועשירה - קטניות, ירקות, פירות, עוף וכדומה;

• שותים הרבה - המים מנקים את הפה;

• אוכלים ארוחות מסודרות וגדולות - כי אז כמות הרוק הרבה מנטרלת את חומציות הנוצרת על-ידי החיידקים;

• אם חייבים לנשנש, לא לעשות את זה אחרי שכבר צחצחנו ובטח לא לקחת את הנשנוש למיטה ולהירדם איתו;

• לצחצח שיניים לפני שינה ולאחר ארוחת הבוקר;

• אם היינו בפגישת עבודה בצהריים שכללה מסעדה - לא להתבייש ולגשת לשירותים אחרי כן, להשתמש בחוט דנטלי ולצחצח שיניים.

11. ובקרב תינוקות וילדים?

• בגילאים צעירים ההורים צריכים לקחת אחריות - לנקות את מעט הרובד הקיים אצל התינוק בעזרת פד גזה, לעבור בעדינות על החניכיים ועל השן הראשונה שבוקעת;

• חשוב להרגיל אותם לשתות מים ולא משקאות ממותקים. לא "להשתיק" אותם עם בקבוק של משקה ממותק - בקבוק עם משקה ממותק בשימוש לאורך זמן, ייצור בפי הילד "עששת דוהרת";

• לא לתת להם להירדם עם הדייסה, ורצוי גם לא לאכול אחרי שצחצחתם איתם שיניים;

• להימנע ממתוקים ככל האפשר ולרכז את המתוקים בצמוד לארוחה ולא לפזר אכילת ממתקים לאורך כל היום;

• להעדיף ממתקים "קצרים" שנאכלים יחסית מהר על-פני כאלה שאוכלים לאורך שעתיים משקית וכן להעדיף חטיפים בריאים על כאלה שנדבקים לשיניים;

• להעדיף פירות על ממתקים;

• מגילאי גן ואילך - להסביר להם על חשיבות צריכת אוכל טוב ואיכותי ועל שמירת גהות הפה וניקיון השיניים לאחר הארוחה. בגנים מסויימים ובכיתות הצעירות בבתי הספר, הנהיגו צחצוח שיניים מבוקר של כל הגן לאחר הארוחה, דבר המחנך להרגלי היגיינה נכונים;

• להתפתחות תקינה של השיניים רצויה דיאטה מאוזנת, המכילה את כל מרכיבי המזון הנחוצים להתפתחות תקינה של הגוף והשיניים - חלבונים, ויטמינים ומינרלים שונים, בעיקר סידן, זרחן ופלואוריד.

הסוכר הוא השותף העיקרי למחלת העששת, מאחר שהוא חומר המזון המאפשר לחיידקים לייצר חומצה בקלות רבה ול"הדביק" עצמם לשיניים. לכן מומלץ להקטין את כמות המאכלים המכילים סוכר שבאה אל פינו.

הינה כמה דברים שכדאי לאמץ בעניין זה:

1. בחרו ארוחות שמכילות פחות סוכרים וצרכו יותר ירקות, מוצרי חלב, לחם עם ממרח שאינו מכיל סוכר (ריבה או שוקולד ללא סוכר למשל). שתו תה או חלב ופחות שוקו ומשקאות ממותקים;

2. איכלו ארוחות במרווח זמן והימנעו ככל האפשר מאכילה בין הארוחות העיקריות, בוודאי של מאכלים מכילי סוכר;

3. צחצחו שיניים אחרי הארוחות כדי לסלק שאריות מזון וסוכר שמשמשים את החיידקים ליצור חומצה;

4. השתמשו במזונות שאינם מכילים סוכר או מכילים תחליפי סוכר - דיאט למיניהם;

5. הימנעו מצריכת מוצרים שבהם סוכר מופיע באחד משלושת המקומות הראשונים בתווית ה"מה המוצר מכיל";

6. להלן ממתיקים נפוצים במזון אשר מוספים למזון ולשתיה בתהליך העיבוד, היצור או מייד לפני הצריכה ויכולים לגרום לעששת: דקסטרוזה, לקטוזה, עמילן, גלוקוזה, פרוקטוזה, סוכרוז, מלטוזה.

מעט מאוד מזונות יגרמו לריח שאי-אפשר לנטרל לאחר צחצוח הגון. בצל ושום? אפשר להיפטר מהניחוח שלהם באמצעות צחצוח, שטיפת הפה או אכילת משהו שאינו מכיל סוכר.

בדרך-כלל ריח רע נובע מבעיות שיניים או דלקות חניכיים, ואם זה לא משם, פונים לייעוץ גסטרו-אנטרולוגי, לבדוק אפשרות שמדובר בבעיה שמקורה בוושט ובמיצי העיכול או לייעוץ בדבר ריחות ממעברי האוויר האף והריאות.

אי-אפשר לומר שלעיסה היא עניין מומלץ, אולם אפשר ללעוס מסטיק עד 20 דקות. לעיסה ארוכה מדי עלולה לפגוע בשרירי מפרק הלסת ולגרום כאבים בצידי הפה, מתחת לאוזניים.

לשיניים זה לא מזיק ולהיפך - לעיסת מסטיק ללא סוכר, הדומה לפעולת לעיסת מזון, מעודדת יצירת רוק וברגע שיש יותר רוק בפה, יש יותר שטיפה, נטרול מסויים של החומצה וסילוק של שאריות המזון.

סביר להניח שככל שהאם תצרוך תזונה טובה יותר, כך תהיה לתינוק נקודת התחלה טובה יותר מבחינה בריאותית בכלל ומבחינת חוזק אמייל השן בפרט.

בהחלט קיימים סוגי מזונות המכילים צבעי מאכל וגם סוגי תה שבהם אחוז קפאין גבוה עלול לצבוע את השיניים. סיגריות לא מיטיבות עם גוון השיניים ואפילו שטיפות פה מסויימות יכולות להותיר כתמי צבע. מאידך, כששן נקייה - פחות צבענים "יתפסו" על-פני שטח השן.

לכן, חשוב להתייעץ ברופא השיניים לפני שימוש בשטיפות פה, להימנע מעישון ומזון עתיר קפאין ולהקפיד על צחצוח יומי וביקור אצל שיננית מדי זמן מה.

עששת, במילים פחות מיופייפות, היא ריקבון. מדובר במחלה חיידקית הנוצרת כתוצאה מהצטברות של "פלאק", כלומר רובד חיידקי העשוי שכבה דקה ולבנבנה של שאריות מזון וחיידקים. אותם חיידקים גורמים לפירוק הסוכרים שברובד ויוצרים תוך כדי כך חומצה המכרסמת את חומר השן וגורמת להיווצרות החורים ולהרס השיניים.

מה שלא ידוע לרבים הוא שאותם חיידקים לא מגיעים בהכרח עם המזון לתוך הפה - הם כבר קיימים בפה באופן טבעי, כלומר לא ניתן "לחסל" את כל אוכלוסיית החיידקים לחלוטין ולכן כדאי ללמוד להתגונן מפניהם ולהקטין את מספרם, קרי: לנקות ולהקפיד על תזונה דלה בסוכרים. על כך בסעיף הבא.

השמנה דרסטית עלולה להיות משוייכת למזונות מתוקים, או לא בריאים וליצור סביבה נוחה לעששת, ולעומת זאת - במקרים של אנורקסיה או בולימיה, ריבוי ההקאות יוצר סביבה חומצית בפה הפוגעת בשיניים.

בגיל השלישי חשוב להמשיך ולצרוך תזונה טובה עתירת ויטמינים ומינרלים, ולשמור על היגיינת פה טובה. בדורות הקודמים לא הייתה מודעות לצורך בטיפולים מניעתיים בשיניים וגם הרפואה לא הייתה איכותית כבימינו. על כן, לא מעט קשישים מגיעים כיום למצב של מחלות חניכיים ואיבוד שיניים.

ככל שהעולם מתקדם בנושאים רפואיים ובנושאי תזונה, רוב האנשים הבוגרים מצויים כיום במצב טוב יותר מאשר בעבר וסביר להניח שיגיעו לגיל זקנה עם שיניים הרבה יותר בריאות.