מוצר פשוט

בית המשפט המחוזי בתל אביב חייב בשבוע שעבר את חברת ידיעות-אחרונות בע"מ לשלם 120 אלף שקל לחברת אחים-נסטל בע"מ, שהפיצה בעבר את גליונות העיתון באזור הצפון. סכום זה נמוך משמעותית מסכום הפיצויים המקורי שדרשו התובעים, שרון ויוסף נסטל.

אביהם ודודם של התובעים הפיצו את ידיעות אחרונות באזור הצפון החל משנת 1981. ההפצה נמשכה, ללא הסכם כתוב בין הצדדים, עד לשנת 2006. במאי אותה שנה הודיעה ידיעות-אחרונות לתובעים כי בתוך שלושה חודשים יופסק הקשר ביניהם, וכך היה. בשנת 2008 הגישו שרון ויוסף נסטל תביעה בסך 5 מיליון שקל נגד חברת ידיעות-אחרונות בדרישה לפיצויים על הנזק שנגרם להם כתוצאה מהפסקת הסכם ההפצה של העיתון.

התובעים טענו כי השקיעו השקעות כספיות ואחרות לאורך השנים, כי תרמו להגדלת תפוצת העיתון, כי חברת ידיעות-אחרונות הביאה להפסקת הסכם ההפצה מסיבות לא ענייניות, וגם זאת רק לאחר שורה של הפחתות חד-צדדיות בסכומים שקיבלו עבור השירות שהעניקו לחברה. חברת ידיעות-אחרונות כפרה בטענות התובעים.

השופטת רות רונן קיבלה את גרסת ידיעות-אחרונות ברובה ודחתה את מרבית טענות התובעים. "עיון בחומר הראיות בכללותו", כתבה בפסק הדין, "מעלה לטעמי כי התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם, ולא הוכיחו כי ביטול ההסכם על-ידי הנתבעת היה בחוסר תום לב". בהמשך פסק הדין הדגישה כי ביטול ההסכם התרחש לאחר "סדרה של ליקויים" מצד המפיצים ומשום ש"הנתבעת איבדה את האמון בתובעים". משום כך, פסקה, "על ביטול כזה לא ניתן לקבוע כי הוא נעשה בחוסר תום לב".

כבר בפתח פסק הדין קבעה השופטת רונן כי "השאלה היחידה שיש לבחון אותה היא מהו פרק הזמן הסביר לצורך משלוח הודעת הביטול". לדבריה, "יש לבחון את השאלה האם הנתבעת הייתה זכאית להודיע לתובעים על ביטול ההסכם, ומהו פרק הזמן שהיה עליה לתת להם במסגרת הודעה כזו". השופטת רונן מצאה כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי הם שתרמו להעלאת ערך המוצר שהפיצו ובהקשר זה ציינה כי "הנסיבות בענייננו הן כאלה שאינן מצדיקות תקופה ארוכה של הודעה מוקדמת".

לדבריה, "לא הוכח כי מאמצי השיווק של התובעים הגדילו את מכירות העיתון באזור הצפון - מעבר לגידול בתפוצתו באזורים אחרים בארץ. לא הוכח אילו פעולות של קידום מכירות ושיווק ביצעו התובעים, ומה היו ההשקעות שלהם בכך. [...] מעבר לכך, עיתון 'ידיעות אחרונות' הוא מוצר 'פשוט', ולא מוצר שיש קושי מיוחד בהחדרתו לשוק, קושי המחייב את המשווק להשקיע השקעות מיוחדות לצורך החדירה לשוק".

לאור זאת, ולאור העובדה כי האב והדוד של התובעים לא שילמו עבור קו החלוקה כאשר קיבלו אותו מלכתחילה, ולאור סיבות אחרות שצוינו בפסק הדין, פסקה השופטת רונן כי "פרק הזמן בו היה על הנתבעת להודיע מראש לתובעים על הפסקת ההסכם צריך היה לעמוד על 9 חודשים - פרק זמן שהיה בו כדי לאפשר לתובעים להתארגן לסיום הקשר, ולמציאת עיסוק אחר. מאחר שההודעה המוקדמת ניתנה שלושה חודשים מראש בלבד [...] הרי התובעים זכאים לפיצוי בגין 6 חודשים נוספים" (ההדגשה במקור).

בעקבות חוות דעת מטעם רואה-חשבון שבחן את עסקי המפיצים, נמצא כי הרווח השנתי של המפיצים ערב ביטול ההסכם עמד על 240 אלף שקל. מכאן, שפיצוי עבור שישה חודשי הפצה שווה ערך ל-120 אלף שקל. "זה צריך להיות שיעור הפיצוי לתובעים בגין תקופת ההודעה הסבירה", נכתב בפסק הדין. חברת ידיעות-אחרונות חויבה בסכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ללא כל פיצוי נוסף.

רשימות קשורות:

- מכתבים אינם מחסנים
- משחק המונופול
- שמחת זקנתה
- שם רגל בדלת
- ואהבנו לעצמנו