|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
שרי העצמאות אוחזים בהסכם הקואליציוני [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
גמר את העבודה
|
|
בחורף 92'-93' רקחו ראשי העבודה את הסכם אוסלו, שמטרתו הייתה לשים קץ להתיישבות ביש"ע, ולשלוח את הליכוד לאופוזיציה ל-50 שנה. כעבור 18 שנה חזר הליכוד לשלטון וחיסל את המפלגה שב-1992 מנתה 44 מנדטים. כך התבשל מבצע העצמאות של ברק ונתניהו
|
|
|
|
|
| המפץ הגדול שיזם ורקח אריאל שרון נועד לחסל את הליכוד, אבל בסופו של דבר - כפי שאפשר היה לצפות – הוא חיסל את העבודה. הליכוד שמר על מקומו במפה הפוליטית, ואילו את מקומה של מפלגת העבודה תפסה קדימה | |
|
|
|
|
ביום שני חש כל מי שעבר במסדרונות הכנסת את משק כנפי ההיסטוריה. מפלגת העבודה נפטרה. במילים אלה פתח יצחק הרצוג את מסיבת העיתונאים שכינס בחדרה של הסיעה. נכון שהמשיך אחר כך והוסיף: "נפטרה מחטוטרת שעל גבה", אבל את הנאמר אין להשיב, גם אם לא לכך התכוון הנואם. מפלגת העבודה נפטרה לאחר מחלה ממושכת. חמש שנים נמשכה גסיסתה של מפלגת השלטון, גלגולה של מפא"י היסטורית. המפץ הגדול שיזם ורקח אריאל שרון נועד לחסל את הליכוד, אבל בסופו של דבר - כפי שאפשר היה לצפות - הוא חיסל את העבודה. בליל הבחירות ב-2006, ליד מיטתו של שרון, צהלו שני בניו ומקורביו למראה המכה שחטף הליכוד. הם טעו. הליכוד שמר על מקומו במפה הפוליטית, ואילו את מקומה של מפלגת העבודה תפסה קדימה. עם הקמתה של קדימה מצאה העבודה את עצמה קטועת יד ורגל. נקטעה רגלה המדינית, וכן היד שאמורה הייתה להחזיק בהגה השלטון. על רגל אחת, חברתית-סוציאליסטית, ניסתה המפלגה לתמרן במשך חמש שנים כשהיא שותתת דם. המפץ של ברק השלים את המפץ של שרון, והצליח לקבע סופית את מעמדה של קדימה כמפלגת השלטון של מחנה השמאל. לפחות שתי הזדמנויות פוליטיות ניתנו לעבודה במהלך חמש השנים הללו. הראשונה, מיד אחרי המפץ בדצמבר 2005. השנייה, כשהתפוצצה פרשת טלנסקי. לאחר המפץ ההוא עמדה לפני יו"ר העבודה החדש עמיר פרץ אופציה לדחות את הבחירות - להפיל את ההצעה לפיזור הכנסת שעלתה בנובמבר 2005, להקים ממשלת אחדות עם בנימין נתניהו ולייבש את קדימה במשך שנה באופוזיציה. אבל פרץ התבשם מניצחונו על פרס בפריימריז בעבודה ומסקרי דעת הקהל. כשנבחר, הבטיחו הסקרים לעבודה 28 מנדטים בבחירות. תגובתו של פרץ הייתה: "כל כך מעט?" בסוף נאלץ פרץ להסתפק ב-19 מנדטים ולצפות בקנאה ב-29 הח"כים שאולמרט הכניס לכנסת. אלמלא נבהל אז מחבירה לנתניהו, היו הבחירות מתקיימות רק בסוף 2006 ולא בתחילת השנה, וקדימה המיובשת הייתה מקבלת בבחירות 15 מנדטים במקרה הטוב. אי-אפשר כמובן לקבוע מי היה מנצח בבחירות, הליכוד או העבודה, אבל דבר אחד ברור: העבודה הייתה שומרת על מעמדה כמפלגת השלטון. את ההזדמנות השנייה פספס ברק. ביוני 2008, כשהתפוצצה פרשת טלנסקי, היה עליו לפזר את הכנסת וללכת לבחירות, כשקדימה משותקת ומסוכסכת. ברק דרש מקדימה להחליף את אולמרט, פילס את דרכה של לבני לכס היו"ר ובמו ידיו שיקם את המפלגה היריבה. התוצאה לא איחרה לבוא, כשלבני נטלה בבחירות 2009 את קולות מצביעי השמאל שהיו עד אז נכסי צאן ברזל של מפלגת העבודה. מאז כבר לא הייתה תרופה למחלה שהפכה לאנושה. השבוע נפטרה כאמור מפלגת העבודה ממחלתה. המפלגה נפטרה, אהוד ברק ניצל. |
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
בסוף שנות ה-80 התיימרה השמינייה הצעירה להנהיג את מפלגת העבודה ואת המדינה. רק אחד מהשמינייה, עמיר פרץ, שרד בפוליטיקה. סיעת העבודה מונה היום שמונה בלבד, כשלא ברור אם השמינייה תחזיק מעמד או שמא חלק מחבריה יחברו לקדימה או למפלגת שמאל חדשה שתקום. בדומה לשמינייה שהזכרנו, כמעט כל אחד מחברי הסיעה רואה את עצמו מנהיג, וברקע נמצאים גם עמרם מצנע ו אופיר פינס שעשוי לחזור ולהתמודד. למפלגת העבודה, כך נראה, יש היום יותר מתמודדים על ראשות המפלגה מנציגים בכנסת. גם אם תקום לתחייה, מפלגת שלטון היא כבר לא תהיה. במקרה הטוב, מפלגת נישה. בחורף 1993-1992 רקחו ראשי העבודה את הסכם אוסלו, שמטרתו הייתה לשנות את המפה הפוליטית במדינת ישראל. התוכנית הייתה לשים קץ להתיישבות ביש"ע, לחסל את הנישה הפוליטית של הימין ולשלוח את הליכוד לאופוזיציה ל-50 שנה, כפי שקרה אחרי רצח ארלוזורוב. חלפו 18 שנה. תינוקות שנולדו אז עומדים היום לפני גיוס. קץ הימים לא הגיע, גם לא סוף עידן המלחמות. הליכוד חזר לשלטון וחיסל את המפלגה שב-1992 מנתה 44 מנדטים והתיימרה לשלוט 50 שנה. איך שהגלגל מסתובב. אשר להשלכות המדיניות ולבנייה בהתיישבות, המהלך מחזיר את הכדור לחלוטין לידיו של בנימין נתניהו. לברק אין יותר צורך פוליטי לדחוק בנתניהו, וכבר אין בכוחו לאיים. ראש מועצת יש"ע, דני דיין, הביע תקווה שעכשיו, כשברק לא צריך להוכיח כל שני וחמישי לברוורמן ולבן-סימון שהוא מתעלל בהתיישבות, הוא יחזור להיות לא עוין כפי שהיה בתקופות קודמות. בינתיים בכפר-אלדד מקווים לקבל אישורי בנייה. הנחה רווחת היא שכעת, כשנפטר מברוורמן, ברק לא יסתפק בהבטחה להעביר לקרוואנים ניילון לסתום את החורים בגג.
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
| זאב אלקין היה בסוד העניינים אך לא עודכן לגבי המועד המדויק. ביום שישי בא אהוד ברק לנחמו על מות אביו. שר הביטחון לא הסתפק בביקור בסוכת האבלים שהוקמה בחצר, ונכנס לקרוואן. הוא הופתע למראה הגג הדולף. חור שנפער בגג נסתם בניילון. נטפל בעניין, הבטיח בצאתו. כן, העיר אלקין, תשלח עוד ניילון | |
|
|
|
לברק יצא שם של שר ביטחון מקצוען. לפי השמועה שנפוצה זה מכבר במסדרונות הכנסת, ברק היה אמור להישאר ב ממשלה גם אחרי פרישת העבודה בתור מינוי אישי של נתניהו, כשאחת הסיבות היא תדמיתו הטובה כשר ביטחון. בסוף, ברק היה אחד מארבעה שקיבלו מינוי אישי לשר, אבל כך או כך דבר אחד בטוח: ברק ביצע את המבצע תוך שמירה על סודיות מוחלטת. מעשה כמעט חסר תקדים. מלבד המצויים בסוד העניין, איש לא ידע ולא שמע. רמת הסודיות הייתה כה גבוהה, כך שאפילו שניים שלבטח היו אמורים לדעת לא ידעו: מזכיר הממשלה צביקה האוזר וחבר הכנסת איתן כבל. האוזר היה אמור לדעת מתוקף תפקידו. כבל, משום שאחיו בועז משמש יועצה הפוליטי של עינת וילף, אחת מהחמישייה. בועז כבל היה מעודכן ולא סיפר לאחיו. ביום שני ערכו הכתבים הפוליטיים חשבון נפש, כשכל אחד נזכר בסימנים שבישרו את בוא המפץ. ביום רביעי בשבוע שעבר הגעתי לכפר-אלדד לנחם את זאב אלקין שישב שבעה לאחר מות אביו. אלקין אמר כבדרך אגב שברק יישאר שר ביטחון גם לאחר שהעבודה תפרוש, ויבנה ביו"ש יותר ממה שהיה בונה שר ביטחון ליכודניק, כי אז לא יהיה עליו לחץ פוליטי מבפנים. איך לא חיברתי שתיים ועוד שתיים, חשבתי לעצמי אחר כך. מדוע חשבתי שהפילוג בעבודה צפוי לקראת הוועידה ולא כרגע, הרי הכתובת הייתה על הקיר. אך מתברר שגם יו"ר הקואליציה לא ידע בוודאות מה התאריך. אלקין היה בסוד העניינים אך טרם עודכן לגבי המועד המדויק. ביום שישי ביקר אצלו אהוד ברק. ברק, שהגיע עם אשתו, לא הסתפק בביקור בסוכת האבלים שהוקמה בחצר, ונכנס לקרוואן. הוא הופתע למראה הגג הדולף. חור שנפער בגג נסתם בניילון. נטפל בעניין, הבטיח בצאתו. כן, העיר אלקין, תשלח עוד ניילון. ביום ראשון בבוקר, כשקם מהשבעה, עודכן אלקין שהמהלך שרקם בשותפות עם שלום שמחון, נתן אשל ועו"ד דוד שמרון אמור להתבצע כבר למחרת. ברמת העיקרון, נתניהו חשב מראש על הצורך להקדים תרופה למכה. הניסיון לפלג את קדימה נועד להבטיח רוב לממשלה במקרה שהעבודה תפרוש, אך הניסיון כידוע לא צלח. בינתיים בעבודה הלכו והתרבו הסימנים שהסוף לישיבתה בקואליציה קרב ובא. בוז'י הרצוג פתח בגיוס חתימות של חברי מרכז המפלגה לכינוס המרכז (שנקרא גם ועידה). ברוורמן הצטרף למהלך. גויסו מעל 500 חתימות וכינוס המרכז הפך לבלתי נמנע. ברק ניסה לשמור על מראית עין של מי שמכתיב מהלכים ו"הנחה" את מזכ"ל המפלגה חיליק בר לכנס את המרכז באפריל. הניסיון היה פתטי ועלוב, שכן כולם ידעו שהמזכ"ל הוא איש אמונו של בנימין בן-אליעזר.
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
| לבני ראתה את שנת 2011 כשנת בחירות לכל דבר, ולכן הובילה מבצע רחב של הצטרפות כוכבים למפלגה דוגמת מסע הרכש שערך נתניהו ערב בחירות 2009. כעת מצבה של לבני בכי רע. היא בזבזה מראש ולריק את התחמושת שנועדה להעצים את קדימה לקראת הבחירות | |
|
|
|
|
לאחר התפזרות העשן, אפשר לנסות לסדר את רשימת המרוויחים והמפסידים מהמהלך
|
| ▪ ▪ ▪ |
המרוויחים: - בנימין נתניהו והליכוד כמפלגת השלטון. "יום רע לנתניהו", אמרה ציפי לבני בפתיחת ישיבת קדימה ביום שני, אבל ברור שלנתניהו היה זה יום מצוין. יום שככל הנראה מבטיח לו המשך כהונה של כשנתיים. במקום 74 ח"כים, מונה הקואליציה כעת 66. אפשר לא לספור את הרב אמסלם, אבל הוא לא יצביע אי-אמון בממשלה. אין לו סיבות אידיאולוגיות ובוודאי לא סיבות אישיות להקדים את הבחירות. לעומת זאת, הוסר האיום של פרישת סיעת העבודה בת 13 החברים, שהיה משאיר את נתניהו עם קואליציה בלתי אפשרית לניהול של 61-60 ח"כים. גם ארבעת חברי האיחוד הלאומי לא ייתנו את ידם להפלת הממשלה אלא אם כן יתחיל תהליך מדיני, כך שלמעשה נתניהו יכול לסמוך על רוב של 70. אם יתחיל תהליך מדיני, מה שלא נראה סביר כרגע, קדימה לא תפיל את הממשלה.
- אהוד ברק. ברק ניצל מחיסול פוליטי ודאי. פיזר כיתת יורים שהתכוונה להעמידו מול הקיר. נכון שלסיעת 'עצמאות' שהקים אין אחיזה במפה הפוליטית, אך איש מחבריה לא מפסיד מהמהלך. ברק יכהן שנתיים כשר הביטחון. לארבעה הנוספים לא היה עתיד פוליטי. מתן וילנאי ידע שלא ייבחר לכנסת הבאה ולכן בדק את האופציה של קק"ל. שלום שמחון ואורית נוקד כבר לא היו יכולים להתמודד במשבצות המושבים (שמחון) והקיבוצים (נוקד). גם לעינת וילף לא היה סיכוי, במיוחד לאחר פרשת תמונתו של רבין.
האם נתניהו שילם מחיר מופרז? ארבעה תיקים לחמישה חברי כנסת הם אכן מחיר גבוה. אבל לא בטוח שזהו מחיר גבוה מדי תמורת שנתיים של כהונה כמעט מובטחת. נתניהו לא שילם מחיר פוליטי, כלומר לא הבטיח לאף אחד מהחמישה שילוב או שריון בליכוד. זהו סוג של החלטה שגם לו רצה לא היה בכוחו להעביר. מבחינה מסוימת התחזקו אביגדור ליברמן ואלי ישי: כעת בכוחו של כל אחד מהם להפיל ממשלה. אבל מבחינה מעשית האופציה הייתה שמורה להם גם קודם. ביום שלישי בלילה נפגשו עם אלקין נציגי כל הסיעות הקואליציוניות בבקשה לפתוח מחדש את ההסכמים. את מבוקשם לא קיבלו. המהירות שבה העביר אלקין את ההסכם עם סיעתו של ברק במליאה - תוך יומיים - לא השאירה פתח למשברים קואליציוניים ולתביעות, סיעתו של ברק אכן הופלתה לטובה. אלי ישי נפגש שלשום עם ציפי לבני על-מנת לאותת לנתניהו שהוא לא בכיס שלו אבל הרכבת כבר יצאה מהתחנה. המפסידים:
- בנימין בן-אליעזר. האיש מסיים את דרכו הפוליטית כשהוא יצא קרח מכאן ומכאן. הוא נאלץ להתפטר מתפקיד בממשלה שחפץ בו, כשהוא מצטייר כנגרר ולא כמי שיזם את המהלך. שלום שמחון יורש את משרדו. חבריו של בן-אליעזר לסיעת העבודה לא רוצים בו ולא מכירים בו כמנהיג. הצעתו של ברוורמן למנות אותו כיו"ר זמני בגלל היותו זקן השבט נדחתה, כשבן-אליעזר סופג השפלה פומבית.
- ציפי לבני וקדימה. בקדימה בנו על הקדמת הבחירות. לבני ראתה את שנת 2011 כשנת בחירות לכל דבר, ולכן הובילה מבצע רחב של הצטרפות כוכבים למפלגה, דוגמת מסע הרכש שערך נתניהו ערב בחירות 2009. כעת מצבה של לבני בכי רע. היא בזבזה מראש ולריק את התחמושת שנועדה להעצים את קדימה לקראת הבחירות. קדימה לא תוכל לחזור על מסע ההצטרפות כאשר הכוכבים החדשים מוצאים את עצמם תקועים במשך שנתיים במפלגה וח"כים מכהנים נלחצים ומנסים למנוע את השתלבותם ברשימה או לכל הפחות בעשירייה הפותחת.
- נקודה נוספת: לא ברור אם השמינייה של העבודה תשרוד. אם תשרוד, בתור מפלגת שמאל היא תנגוס בקדימה יותר מכפי שהייתה נוגסת המפלגה המפוררת בראשות ברק. בכלל, בבחירות הבאות צפויה התרבות של מפלגות בשמאל, וחלק מהמנדטים עשויים ללכת לאיבוד כמו שהלכו לאיבוד קולות הימין ב-1992.
- פורשי קדימה הפוטנציאליים. המהלך כמעט סותם את הגולל על האופציה של פילוג קדימה. אלי אפללו בדרכו לקק"ל, וכך פוחתים הסיכויים שיימצאו שישה ח"כים. גם לשי חרמש, שהיה מועמד לתפקיד שר החקלאות, אין סיבה לפרוש. לנתניהו כמעט אין תיקים לחלק, וגם הצורך שלו בפורשי קדימה כבר לא כפי שהיה: הקואליציה יציבה גם כך.
|
|
| תאריך:
|
21/01/2011
|
|
|
עודכן:
|
21/01/2011
|
|
סופיה רון-מוריה
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
א.ל. רמת-גן
|
21/01/11 18:30
|
|
|
|
2
|
|
אליהו חיים
|
21/01/11 19:42
|
|
|
|
3
|
|
אשר גד
|
21/01/11 19:47
|
|
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
22/01/11 11:06
|
|
|
|
5
|
|
כל הכבוד
|
22/01/11 22:07
|
|
הכוכבים מרקורי ופאלאס יהיו בצמידות בתאריך 23.1 על מעלת ליקוי החמה האחרון. המבנה הזה ישחרר אנרגיה שתחדד את המחשבה ותאפשר סיעור מוחות. שימו לב לרעיונות שלכם ולתכנון פרויקטים. אתם מצליחים לצאת מהקופסה ויכולים להפתיע את עצמכם ואת הסביבה. זהו יום טוב לישיבות עבודה.
|
|
|
|
|
מהנדס הבניין מיכה בר-און, 47, מתמחה בבניית בנייני מגורים בנוסח בוטיק: הבניינים הם בני 8 עד 11 דירות, וכל דירה נבנית ומתכוננת על-פי צרכיו האישיים של הקונה, ובתיאום איתו. הדירות איכותיות, וגם יקרות. זה מחייב אותו, כמובן, למצוא קונים לכל הדירות תוך כדי הבנייה. עד היום - הצליח בכך. העתיד יגיד איך תפעל השיטה בעתיד.
|
|
|
|
|
"איך הייתה החופשה?", התעניינה שכנתי. "כמו סוכר", עניתי. "כל כך מתוקה?", תמהה. "לא. כל כך ממוּסמסת", רטנתי. "כי לרוע המזל, קפץ עליי הספר מסביליה".
|
|
|
|
|
ביום גשום הִצפַּנו לבאקה אל-גרבייה. רחובות צפופים, תנועה ערה. תעיתי. היכן הספרייה העירונית? סיבכת אותי, אומר לי תושב. לבסוף נמצאה האבידה. מבנה חדש עם כיפה גדולה במרכזו. מנהלת המקום, ספרנית נמרצת בשם פאטינה מקבלת פנינו בחיוך. הנה כאן ספרי היעץ, שם ספרי הקריאה (קוראים גם הרבה עברית, רבי-מכר). על מדף כתבי העת בולטים גיליונות 'מטעם' הרדיקלי. הנה ספר חנוך לוין הצעיר. וכאן ספריית הילדים. צפופה מאוד. הספרים מחזיקים את הקירות וערימות נוספות על עגלות. התקציב שקיבלו ממפעל הפיס חולק למוסדות נוספים ומה שנותר הספיק לספרייה קטנה יחסית לזרם המבקרים ההולך וגובר. גם קומה שנייה קשה מאוד לבנות בגלל כיפת הבניין.
|
|
|
|
|
השתקת קולה של הכבשה ה"שחורה" בחברה הישראלית היא תמצית החשיפה המובאת כאן. לא תראו או תשמעו על זה בערוץ 2, גם לא בידיעות אחרונות או ב-ynet; התקשורת המרכזית והממוסדת בישראל פועלת מתוך בחירה ומתוך אינטרסים שונים ומשונים (כמו למשל אינטרסים כלכליים או פוליטיים), להשתיק ולהדיר את קולה של הכבשה ה"שחורה" המכונה "חרדית" מכלי התקשורת הישראלים.
|
|
|
|
|
אירוע חריג ופסול מתרחש באולם בכיכובה של נציגת השב"ס
