גאווה לאומית איש חכם אמר פעם: "שני דברים הם
אינסופיים: היקום והטיפשות האנושית". היום אנחנו יכולים להבין כמה חכם הוא היה. מסתבר שיש לנו את הזכות/העונג/הסבל לחיות בתקופה בה האידיאולוגיה האווילית ביותר בהיסטוריה - קיימת, חיה ובועטת (חזק), יתרה מכך - היא מנהלת את העולם. כפי שאמרנו בפעם הקודמת, מדובר באידיאולוגיית הנאורות, כעת נטפל בדובדבן שבקצפת, כלומר בקצה הקרחון של התרבות הזו.
לא נלך סחור-סחור, אידיאולוגיית השמאל הישראלי היא בעצם ה"סניף" המקומי של תרבות הנאורות! בגדול כולנו נאורים, אבל ה"נאורים הכבדים", המאמינים האדוקים של הדת הזו, דת הנאורות, בפרובינציה הקטנה שלנו - מדינת ישראל, הם בעצם אנשי השמאל. במקרה או שלא במקרה, אולי כעם סגולה, נפל בחלקם להיות בחזית הייצוגית של התרבות הזו. אידיאולוגיית השמאל הישראלי היא בעצם הקצה העליון של תרבות הנאורות העולמית!
האווילון העליון הבה נהיה ברורים ונאמר את הדברים כהווייתם. נא לקרוא זאת לאט, להתייחס לכל מילה ולהתאזר בסבלנות, בהמשך נסביר את הכל. הנה ההכרזה:
"השמאל הישראלי" היא האידיאולוגיה האווילית ביותר בהיסטוריה האנושית! מאז בריאת ההומו-סאפיינס לא היתה, אין, לא תהיה, ולא יכולה להיות אווילית ממנה. הפער בין גודש האווילות (המכובדת בפני עצמה), ובין התפישה העצמית שלה כבעלת חזקה בטאבו על החוכמה, הצדק, המוסר, השפיות, וככל הנראה גם הצניעות - בלתי ניתן לגישור.
אני אומר את זה באחריות. בדרך-כלל אני נותן אחריות לשנה, אבל הפעם אפשר להיות לארג'ים: תבדקו אותי עוד 1,000 שנה - לא תמצאו אווילית ממנה. זה פשוט בלתי אפשרי. לפחות המוח שלנו כפי שהוא כיום לא מסוגל להעלות על הדעת קיומה של אידיאולוגיה אווילית יותר. בינינו, אם תמצא בעוד 500 שנה אידיאולוגיה אווילית יותר (מה שנראה כיום דמיוני בעליל), עדיין זה לא ישנה את העובדה שבתקופתנו
השמאל הישראלי משאיר את חכמי חלם הרחק-הרחק מאחור.
רוקדים עם מחבלים מקום שלישי בפסטיבל האווילות העולמית הענקתי לנכות הקשה של השמאלנים, לפיה הם אינם מסוגלים להעלות על דעתם שרוצים להשמידם. אם יגיע לשנקין מחבל מתאבד, יצעק "אללה הוא אכבר" ויישבע בחיי 70 ומשהו הבתולות הממתינות לו בהתרגשות ובקוצר-רוח, שהדבר היחיד שמעניין אותו זה להשמיד את היהודים - גם אז הם לא יאמינו לו. הם יזמינו אותו להצטרף אליהם לכוס מקיאטו קצר ויסבירו לו שהוא לא כל-כך מבין מה הוא רוצה, הוא רוצה שטחים כדי לגדל עליהם עצי זית. זה מה שהוא רוצה, הוא פשוט לא מספיק חכם כדי להבין זאת.
אין שום דרך לשכנע שמאלנים שרוצים להשמיד אותם.
אם היו שמאלנים באמצע המאה הקודמת, מן הסתם היינו מוצאים אותם בפגישות קדחתניות עם היטלר בניסיונות להגיע להסכם שלום... גם היום הם משתוקקים להגיע לשולחן הדיונים עם החמאס, לא ממש מעניין אותם אם הכינו להם כיסאות או מתכננים להגיש אותם על השולחן עם קצת פלפל ומלח. דבקותם באמונתם כה חזקה ששום דבר לא יזיז אותם מן הביטחון בכך, שאם רק נחזור לגבולות 67' מיד
חאלד משעל יפרוץ במחול חושני עם
אביגדור ליברמן.
ובמקום הראשון את המקום השני הסברתי בפעם הקודמת, ואת המקום הראשון בפסטיבל האיוולת העולמי אני מעניק לדבר שקשה להעלות על הדעת שיכול להיות אווילי ממנו: הבלבול הטוטאלי בין שחור ולבן, רע וטוב, שלום וטרור, רוצח וקורבן. אם חבורת האווילים הללו תגיע לזירת רצח, מיד הם יאמצו אל לבם את הרוצח המסכן ויגנו בחריפות את הנרצח האכזר. אנשים מבולבלים לגמרי, תשושי-נפש, בכל מצב נורמלי הם היו צריכים לנהל את הקהילה שלהם באיזו מחלקה סגורה, במציאות ההזויה שלנו הם מנהלים את העולם.
אנחנו עדים לכל מיני מכתבי אהבה הזויים אל מרואן ברגותי, תחושות הזדהות עמוקות עם "לוחמי חופש" ששוחטים ילדים ותינוקות... הם מתבלבלים בין מי שמכוון על אזרחים ולפעמים פוגע, ובין מי שמכוון על מחבלים ולפעמים מחטיא. נדבר על זה, נדבר בהרחבה. מה שגרם לי להעניק לאידיאולוגיה הזו את התואר הכל-כך מכובד, הוא שכל פעם הם התעלו על עצמם. כל פעם שחשבתי שהם הגיעו לשיא, הם הצליחו לפרוץ אותו. אז נדלקה לי הנורה והבנתי: איינשטיין צדק: אין סוף לאווילות האנושית.
שיא אישי נסיים את טקס הענקת פרסי האווילות בתחרות אישית, כאן שני מועמדים למקומות הראשונים. חשוב להדגיש: יש הבנה למצוקה, אין חלילה כוונה ללעוג, עם כל הרגישות והאמפתיה אבל עובדתית המעשה הוא קיצוני. בכל אופן לא ננקוב בשמות. במקרה האחד מדובר באב שכול שהצער ככל הנראה העבירו על דעתו והוא הקדיש את חייו לדאוג לרוצחי בנו. השנייה היא כלת פרס נובל המתקשה להבין מדוע רוצחים נמצאים בכלא ולא משוחררים לטייל להנאתם באחו... כמובן שהבלבול לא נחת משמיים, זו תוצאה של השפעת תרבות השמאל.
יחיד בדורו נעבור כעת ללקט אווילויות שמאל משעשעות. אלמלא היה מדובר בחיינו (ובמותנו) היינו יכולים להשתעשע, שהרי מדובר כאן באווילויות שגם חכמי חלם היו מתפוצצים מצחוק לו היו שומעים אותן, אך לצערנו זו המציאות שלנו. אנחנו באמת מתפוצצים, אבל זה ממש לא מצחוק. נדלג על פרס נובל לטרור שהוענק ל
כבוד היו"ר, ומשום מה התבלבלו הנאורים האווילים וקראו לו פרס נובל לשלום, ונגיע ישר לאווילות משובחת מאוד שכותרתה: "אין פרטנר אחר".
מי שזוכר את ימי אוסלו העליזים, חובבי השלום שהיו שטופי חדוות שלום, צהלו, עלזו ועלצו על כך שאוטוטו הנה פורץ השלום המיוחל שאליו הם מתפללים כבר 2,000 שנה (פלוס מינוס). אולי נביא ציטוט מתפילותיהם: "אני מאמין באמונה שלמה בביאת השלום, וגם אם יתמהמה בוא יבוא ברגע בוא נברח מהשטחים", והמסובים עונים: "אמן". מעניין מה בן זומא היה אומר על זה...
מכל מקום, ברגע שכבוד היו"ר עלה ארצה, חובבי השלום היו באופוריה, והייתה להם סיסמה אחת רבת-עוצמה. היית מעיר שמאלן באמצע הלילה, אומר "ערפאת", מיד היית מקבל תשובה: "אין פרטנר אחר". כל שמאלן ידע (בעל-פה). זה היה ידוע, הם ידעו. אין מלבדו, יחיד בדורו, רק ערפאת יביא שלום. השמאלנים שמרו עליו מכל משמר לבל תיפול שערה מרגלו, פן ישתבש משהו והשלום הנכסף שכבר התחיל לפרוץ עלול לחמוק להם מבין האצבעות.
שמאלנים הם כמו אשת לוט, לו היו מתבוננים לאחור הם היו מיד הופכים לנציב מלח, אבל הם אינם מבזבזים את זמנם על זוטות. מיד לאחר שמר אבו-עמאר סיים להתלוצץ עם רופאיו, בלי להתבלבל, בלי למצמץ ובלי להניד עפעף, פצחו השמאלנים בקריאות חדווה: האח הידד, נפטרנו מן "המכשול לשלום", ואצו רצו אל הפרטנר החדש שלהם: אבו-מאזן, עימו הם מתנים אהבה עד עצם היום הזה... בהחלט סיום מרגש על-רקע רומנטי של שמיים אדומים כדם, כמקובל באגדות.
הסכם חד לטראלי על משקל הבדיחה עם הציפורים: "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו", אמר ביבי בכהונתו הראשונה: "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו". מי שזוכר את אותה תקופה, השמאלנים היו בשוק. הם תפסו את הראש שלהם ולא ידעו מהיכן הטירוף הזה נפל עליהם. מה פתאום לדרוש מהפלשתינים לקיים את ההסכם שהם חתמו איתנו?... מה קרה? ממתי גם הצד השני נדרש לקיים הסכמים? הם היו בהלם טוטאלי. נכון, חתמנו איתם על הסכם, אבל לדרוש מהם לקיים אותו? הם היו בשוק.
זו הייתה התקופה של רצח האופי הראשון שעשו לביבי, איזו ביקורת מטורפת מקיר לקיר, מה פתאום לדרוש הדדיות? הייתה ממש סערה ציבורית באותה תקופה, מי שזוכר. איך ביבי מעז לדרוש מהפלשתינים לקיים את חלקם בהסכם?... אנחנו יכולים לנחש מה גרם להם להגיע לאווילות הזו: ערפאת היה עבורם משהו בין משיח לבן-האל, והם פשוט שיקשקו מפחד פן ייצא עליהם קצפו. זה שמאלנים.
גאומטריה שמאלנית שמאלנים כה חכמים, שגאומטריה אוקלידית קטנה עליהם. ננסה להבין אותם, לא בטוח שנצליח, יש דברים שרק שמאלנים מבינים. ובכן, יש פתגם האומר: אם הערבים יניחו את נשקם - יגיע הקץ למלחמה, אם ישראל תניח את נשקה - יגיע הקץ לישראל. כיצד מכנים השמאלנים את ה"וקטור" הזה? "מעגל האלימות"! איך למען השם הם הצליחו למצוא כאן מעגל? אל תשברו את הראש, יש דברים שרק שמאלנים מבינים...
מציאות מדומה שמאלנים אוהבים את המציאות בהתאם לצרכים שלהם. סדר הדברים אצלם הוא כזה: א) הם צודקים; ב) אם למציאות יש השגות בעניין, ברור להם מי צריכה להתגמש. לדוגמה השאלה: האם הסכסוך הישראלי-פלשתיני הוא לאומי או פרטני? שאלה קלה, שמאלנים עונים עליה בקלי קלות: כאשר הפלשתינים תוקפים זהו כמובן מאבק לאומי. אי-אפשר לנצח עם כיבוש, כל שמאלן יודע (בעל-פה). כאשר ישראל תוקפת חזרה זהו כמובן מאבק פרטני בין המחבלים ל
מתנחלים, ואוי ואבוי אם תיפול שערה מראשו של פלשתיני תמים שרק במקרה עבר כאן בסביבה. השמאלנים לא מרשים ענישה קולקטיבית אלא רק לרדוף בפינצטה אחר לוחם החופש התורן. למה? כי זו מלחמה פרטנית, כל שמאלן יודע.
מתווכחים על עובדות השמאלנים כל-כך צודקים, שאין להם זמן לבזבז על ויכוחי דעות. פשוט חבל להם להתווכח על דעות כי דעותיהם נכונות, אז על מה מתווכחים? על עובדות. האם העולם הערבי שואף להשמיד את הישוב היהודי בארץ ישראל? כבר למעלה ממאה שנה (עוד לפני שהוקמה המדינה), ללא הפסק. הוא אפילו אינו מסתיר זאת: זה רשום באמנת החמאס, באמנה הפלשתינית, הקיצונים מצהירים על כך בגלוי, הפחות קיצונים מכוונים לכך. למרבה הצער והכאב, גם מעשיו אינם מותירים מקום לספק. אבל השמאלנים יודעים: מי שחושב שזהו המצב, הוא קיצוני ופרנואיד (ראה מקום שלישי בפסטיבל האיוולת).
מלחמה זה טוב או רע? שמאלנים עדיין מתחבטים בסוגייה. אם במקרה עובר כאן שמאלן (היי, מה נשמע), נשרוק להנאתנו כאילו הכל בסדר, אבל ברור לחלוטין שאין לנו סיכוי לשכנע אותו שמלחמה זה רע. מפעם לפעם צץ איזה שמאלן תורן בתקשורת ובפיו סקופ מדהים, לא תאמינו מה הוא גילה: מלחמה זה רע! כולם בשוק, מה אתה אומר? קורים דברים רעים במלחמה? איך גילית את זה? כל הכבוד. לא יעברו יותר מכמה שבועות והנה שוב מגיע שמאלן לתקשורת ובפיו לא תאמינו איזה סקופ: מלחמה זה רע! שוב כל הארץ כמרקחה, לא יאומן, הכצעקתה?
הפלשתינים המסכנים סובלים מהמלחמה שלהם. פעם זו פאטמה במחסום, פעם זה עץ זית שנעקר, פעם זה הרס בתים, הרוגים, פצועים, עוני, סבל, התעללות, חומה, מה לא. כל פעם השמאלנים מופתעים לגלות לתדהמתם שמלחמה זה רע. למה זה קורה? שמאלנים, עד שלא רואים המון טנקים, מטוסים וטילים, הם לא מאמינים שזו מלחמה. הם בטוחים שזה כיבוש, וכדי לשכנע אותנו להיכנע לאויב הם מספרים לנו מדי פעם כמה האויב המסכן סובל מהכיבוש. אבל זה לא כיבוש, זו מלחמה. לפני שפרצה האינתיפאדה, ה"כיבוש" היה הרבה יותר נרחב והיחסים בין יהודים וערבים היו הרבה יותר טובים.
אולי המלחמה היא כתוצאה מה"כיבוש", אולי מסיבה אחרת, דבר אחד ברור: הסבל נובע מהמלחמה, לא משום דבר אחר. בעזה נלחמים יותר חזק - מצבם קשה יותר. בשכם מעדיפים להשקיע בכלכלה כרגע במקום במלחמה - מצבם טוב יותר. שוב אנו רואים איך הכוונות הטובות של השמאלנים גורמות להם להגיע לאווילות משובחת עד כדי כך שהם אינם מסוגלים לקלוט שמלחמה זה רע. כל פעם הם מגלים את התגלית המדהימה הזו מחדש ומיד רצים לספר לכולנו, כדי שגם אנחנו נדע...
העסקה ההזויה בהיסטוריה אחרי שהעסקה הקודמת הצליחה לעמוד בקריטריונים לתואר הנכבד, העסקה הבאה ככל הנראה מתכוונת לשבור את השיא. העסקה הקודמת הייתה על-פי העיקרון של רוצח תמורת ארונות-הפתעה. שחררנו רוצח פלוס בונוסים ובתמורה קיבלנו ארונות-הפתעה. פתחנו אותם ובדקנו מה יש שם: חיילים חיים או גופות. בעסקה הבאה נשחרר מאות רוצחי יהודים (פלוס בונוסים כרגיל) ובתמורה נקבל חייל חטוף שהוא ככל הנראה מרוסק כולו נפשית ופיזית. גם אם הוא יצליח להשתקם, לא מן הנמנע שהוא ישים את נפשו בכפו אם משפחות רבות יטיחו בו שבגללו יקירן נרצח.
בדרך-כלל נהוג שחיילים מקריבים את חייהם למען המדינה, הפעם מדינת היהודים עומדת להתרפס בפני צורריה הקמים עליה להשמידה, למנות אותם על תקן של נשיא זמני לעת מצוא, ולאפשר להם לבחור למי מרוצחי היהודים חשקה נפשם להעניק חנינה. העסקה ההזויה הזו, העלולה לצאת לפועל בכל רגע, תהיה על-פי הערך העליון: "דם יהודי הוא הפקר"! הם ירצחו אותנו - אנחנו נשחרר, הם ירצחו - אנחנו נשחרר. לא בטוח שבשביל זה הקמנו מדינה ליהודים.
אם כל-כך מתלהבים מהעסקה, אפשר להוסיף לרשימה גם את הרוצח מאיתמר, ואולי גם להחליף מאה רוצחים ב"אשראי", כלומר במקום לשחרר אלף רוצחים, לשחרר רק 900 ולהעניק להם בונוס של עוד מאה רציחות. בהקפה, על החשבון...
הגולדסטונים אוקיי, נקנח את לקט האווילויות של האידיאולוגיה האווילית ביותר בהיסטוריה האנושית, באווילות שהיא אקטואלית מאוד: הבלבול בין מי שמכוון על אזרחים ולפעמים פוגע ובין מי שמכוון על מחבלים ולפעמים מחטיא. אני אישית איני מסתיר את בורותי בכל התחומים, לרבות חוק ומשפט. אבל דבר אחד אני כן יודע: לשם מה הוא קיים. אם המשפט הבינלאומי פועל למען הרג המוני של אזרחים, אזי הוא חוטא למטרתו. זאת אני יודע.
התוצאה העיקרית של דוח גולדסטון, מלבד הנזק הבינלאומי שגרם לישראל, היא עידוד השימוש באזרחים כבשר תותחים. כלומר, חסר בו רק סעיף אחד קטן: המלצה בחתימת ידו של גולדסטון לכל חלאות האדם באשר הן לעשות שימוש באזרחים כבשר תותחים, זה מאוד ישתלם להן. מה שהיה ניתן לצפות מישראל לעשות, זה לדרוש מן האו"ם לקבוע החלטה (שבעצם הייתה אמורה להיות מובנת מאליה), לפיה אסור לערב אזרחים בקרבות, ומי שעושה זאת האחריות המלאה היא עליו. חובה להפריד בין החזית לעורף ולכן מי שנלחם מתוך אזור אזרחי, האחריות לפגיעה באזרחים היא עליו.
אם האו"ם לא יעשה כן, על ישראל להודיע שכעת, לאחר דוח גולדסטון, כאשר השימוש באזרחים כבשר תותחים הפך להיות משתלם באופן רשמי, ברור שבמלחמה הבאה יהיו הרבה יותר נפגעים אזרחיים. זה בלתי נמנע, ישוגרו המון טילים, ישראל תהיה חייבת להשמיד את אתרי השיגור והתחמושת, ברור שהם יהיו מוקפים באזרחים וילדים, והתוצאות ידועות. לא צריך להמתין לשורות הילדים המתים שיונחו לפנינו כדי להבין שאם העולם לא יעשה משהו לשינוי המצב זו תהיה התוצאה.
ישראל חייבת להדגיש כבר עתה: כל יום שהעולם שותק, משמעו עצימת עיניים והסכמה שבשתיקה לתוצאות הזוועה של המלחמה הבאה!
יהודי קטן מה יש לומר על גולדסטון? לא ברור למה הוא כתב את מאמר החרטה שלו, אולי לפתע זעה קרה הציפה אותו כשחדרה למוחו ההכרה, שבפרספקטיבה היסטורית הוא יוכר כאוויל משריש, או לחלופין תומך טרור. מכל מקום, הדרך הנכונה להתייחס אליו היא כאל יהודי קטן, שתפס טרמפ על טרנד ה"עליהום" על ישראל כדי לקדם את עצמו. המסכן מספר לנו שבגלל שישראל סירבה לשתף איתו פעולה, הוא לא שם לב שיש הבדל בין מדינה דמוקרטית ובין ארגון מחבלים. החמאס לא חקר את עצמו - איזו תובנה הוא קיבל. פתאום הוא הופתע לגלות שכנופיית רוצחים לא חוקרת את עצמה. יש ניצנים של גאונות...
כפי שציינתי, אני משפטן קטן מאוד, אבל ברור לי מדוע המשפט קיים. אי לכך אני קובע שהמשפט הבינלאומי צריך להיות כך: אם לגוף צבאי כלשהו יש מדיניות של הרג אזרחים - זהו פשע מלחמה ממוסד. אם אין מדיניות כזו, וחייל מסוים במכוון הורג להנאתו אזרח ללא שום צורך מבצעי - זהו פשע מלחמה מקומי. אבל אם במלחמה נהרגים אזרחים כתוצאה מ
רשלנות, טעות בשיקול דעת, חשש יתר, או כל דבר אחר השונה מרצח לשם רצח, הרי שאין זה פשע מלחמה, יש לזה שם קצת אחר: זו מלחמה! אם המשפט הבינלאומי אינו מבין זאת, שישאל, אני מוכן להסביר.
כמובן שצריך לפעול כדי למנוע טעויות ולהיאבק ברשלנות, אבל אנשים שפויים צריכים להבין שזו אומנם שאיפה נכספת אך לעולם לא ניתן להגיע אליה. אפילו אם גולדסטון יחד עם גדולי השמאל יקימו צבא של צדיקים, גם אז יהיו חריגות וקורבנות חפים מפשע, זה בלתי נמנע, זה טיבה של מלחמה. בבקשה, אם מר גולדסטון הנכבד איננו מנותק מן המציאות, הרי שהוא נדרש לתת דוגמה למלחמה שהתנהלה על-פי הערכים המרגשים שלו. דוגמה אחת, לא 17.
נשק בלתי קונבנציונלי הייתי רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לשגר לזירה נשק סוציולוגי רב-עוצמה, שלהערכתי יכריע את המלחמה בקלות. הנשק זול בהרבה מכיפת ברזל, ואף הרבה יותר אפקטיבי ממנה. כזכור, טענתי שנורמות הן הנשק הבלתי קונבנציונלי בתחום החברתי ואכן התכוונתי לכך.
כל הגורמים במדינת ישראל יתחילו להפעיל לחץ בלתי פוסק על כל גורם אפשרי בעולם: ראשי מדינות, האפיפיור, בכירי תקשורת, בכירי אקדמיה וכולי, כדי שידרשו מכל בכירי האיסלאם לגנות באופן נחרץ את האיסלאם הקיצוני, הטרור האיסלאמי, רצח חפים מפשע, להבהיר שהאיסלאם הקיצוני אינו מדבר בשם האיסלאם ומי שמשתף עימו פעולה פועל בניגוד לאיסלאם. לקרוא לציבור האיסלאמי להסגיר לרשויות טרוריסטים ומוסלמים קיצוניים, ולהזים את אגדת הבתולות. באותה הזדמנות אפשר גם לדרוש מהם לגנות תת-תרבויות (תרתי משמע) שהתפתחו בקרבם כמו אפליית נשים, רצח על כבוד המשפחה וכמובן מילת נשים.
כמובן, זה לא יקרה מהיום למחר, אבל לחץ מאסיבי מתמיד ובלתי פוסק יאלץ את העלאת הנושא לדיון הציבורי העולמי. אט-אט הלחץ יגבר ובסופו של דבר דעת הקהל תדרוש לקבל את זה. היה ויסכימו - בו ברגע הסתיימה המלחמה, שהרי ללא תמיכת הציבור הרחב - הטרור האיסלאמי חסר-אונים. אם רוב גדולי האיסלאם יסרבו - תסתיים ההפרדה בין האיסלאם לאיסלאם הקיצוני. גם זה יוביל לסיום מהיר של המלחמה. זאת משום שהנשק הפסיכולוגי הכי חזק שלה: סימום הציבור בעזרת המונים חפים מפשע כביכול - יאבד את השפעתו.
אפשר להתחיל עם זה כבר בארץ. להביך כל מיני חברי-כנסת ערביים עם שאלות כמו: האם אתה מגנה את הטרור? אנחנו יודעים כיצד הוא יגיב, הם נורא אוהבים לגנות אלימות משני הצדדים. התגובה צריכה להיות: בבקשה, תגנה את האלימות מכמה צדדים שתרצה, אבל בסופו של דבר אנחנו רוצים לשמוע שהטרור בכלל והחמאס בפרט הם כנופיית מרצחים עלובה שמייצגת רק את עצמה וצריכה להיות בכלא. נסו ותופתעו מעוצמת התגובות. בהצלחה.
