כלכלת האיסלאם: סיפור הצלחה?

בחזרה למחקרו של פרופסור קוראן. קוראן קובע כי הטלת זכאת, מס למען עניים, לא צמצמה את ממדי העוני ואת אי-השוויון בשום מקום בעולם והמצה במלזיה הוא החמור ביותר. לא הרבה השתנה מאז פרסם קוראן את מסקנותיו בשנת 2004. גם השנה, מצא מבקר המדינה במלזיה כי רוב כספי הזכאת מנותבים לקידום אידיאולוגיה איסלמיסטית קיצונית ולהתעשרותם של פקידי המועצה. אך מלזיה אינה לבד, באופן דומה פועלים מולות באירן וארגוני טרור ברחבי העולם. עיתון פקיסטני דיווח לאחרונה כיצד ארגון לשקאר א-איסלאם גובה זכאת בסכומים גדולים מאוכלוסיית האיכרים החיים בעוני מרוד בפשוואר. נוסף על כך, הארגון מחייב את האיכרים להעביר מחצית מהיבולים החקלאיים שלהם לידי הארגון.

מסקנה נוספת שמביא קוראן בספרו היא כי כלכלת האיסלאם אכזבה גם בתחום המוסר. לא רק שהעוסקים בה אינם מוסריים יותר מאנשי הכלכלה המסורתית, אלא שכמו החברה קומוניסטית, גם החברה המוסלמית סיפקה שלל דוגמאות להתנהגות מושחתת. קוראן קובע כי הסיבה לכך היא ש"הנחות מסוימות באידיאולוגיה האיסלאמית מנוגדות לטבע האנושי".

לאור הבלבול במושגים ותלותה של כלכלת האיסלאם בכלכלה המסורתית, אי-אפשר להעריך את היקפה האמיתי של כלכלת האיסלאם, וחוסר השקיפות השורר בה מקשה על כך עוד יותר. למרות זאת פרופסור קוראן נחרץ בעמדתו. הוא קובע כי הממדים של כלכלת האיסלאם זניחים, והחשיבות שלה אינה באה לידי ביטוי בערך כלכלי מוסף אלא במישור האידיאולוגי.

קוראן אומר כי "כלכלת האיסלאם עודדה הפצת רעיונות מיושנים... יצרה אווירה נוחה להפצת תוקפנות... מקשה על ביצוע רפורמות חברתיות בסיסיות הנחוצות להתפתחות כלכלית בריאה". עם זאת, נראה כי בתחום השיווק וההסברה אין הרבה מתחרים לכלכלת האיסלאם. למרות הכול היא מצליחה למכור את עצמה בעטיפה נוצצת למדי.

עולם העסקים עוקב זה מספר שנים אחר תופעה חדשה יחסית - כלכלת האיסלאם. גופים הקשורים לטרנד החדש, ובראשם גופים פיננסיים, מנהלים קמפיין לכיבוש השווקים לא רק בארצות האיסלאם, אלא גם באירופה ובארה"ב. נציגיהם משווקים את הצלחות השיטה, מספרים על גמישותה וחדשנותה של הבנקאות האיסלאמית, ולא שוכחים להזכיר כי הבנקים האסלמיים שמרו על יציבות יוצאת מן הכלל בתקופת המשבר הפיננסי בשנים 2009-2008. כנראה שלסיפורים הללו יש קונים. מחזור הבנקאות האיסלאמית בעולם מוערך ביותר מטריליון דולר, ובחוגים המקורבים לענף טוענים שהמחזור מגיע אפילו ל-12 טריליון דולר. לפי הטענה הזאת, הבנקאות האיסלאמית שולטת על 5% מהכלכלה העולמית.

אם כן, מהו היקף התופעה? האם המכשירים הפיננסיים בכלכלת האיסלאם מהווים אתגר אמיתי לסדר הכלכלי הקיים? האם בכוחה של כלכלת האיסלאם לחסל פערים חברתיים ועוני, כפי שטוענים תומכיה?. פרופסור טימור קוראן מאוניברסיטת דיוק, מומחה טורקי-אמריקני לכלכלת האיסלאם, עונה על השאלות הללו בספרו "איסלאם וממון". הספר ראה אור בשנת 2004, בתקופה שבה קוראן לימד בחוג למחשבה ותרבות איסלאמית על שם המלך פייסל באוניברסיטת דרום קליפורניה. קוראן לא מסכים עם הטענה כי ראשיתה של כלכלת האיסלאם בימי מוחמד.

לדבריו, הטענה הזאת נולדה רק בשנות ה-40 של המאה הקודמת בהודו. קוראן סבור שהוגה השיטה היה אבול אעלה מאוודודי, מייסד מפלגת "ג'מעאת-אי איסלאמי" הפקיסטנית. השפעתו של מאוודודי חורגת בהרבה מגבולות ארצו. גם היום, 32 שנה אחרי מותו, מאוודודי הוא אחד מההוגים האיסלאמיים הנקראים ביותר בעולם. מנהיגות האחים המוסלמים במצרים הושפעה מהגותו גם היא, ולא לחינם הוקם הבנק האיסלאמי הראשון על-ידי חוגים המקורבים לתנועה.

כלכלת האיסלאם הייתה עבור מאוודודי כלי שבאמצעותו שאף להשיג מספר מטרות: לצמצם מגעים עסקיים עם "כופרים", לחזק את הזהות האיסלאמית הקולקטיבית, להחדיר את ערכי האיסלאם לכל תחומי החיים ולקדם מודרניזציה בחברה המוסלמית ללא השפעות מערביות. בשנות ה-60 הפכה כלכלת האיסלאם למקצוע אקדמי. בשנות ה-70 היא החלה לתפקד כענף כלכלי פעיל לאחר שיצואני הנפט במדינות המפרץ, וערב הסעודית בראשם, החלו להחזיק בסכומי כסף עצומים והפכו לגב הכלכלי של הבנקאות האיסלאמית.

לאחר סקירה היסטורית מאלפת, מנתח פרופסור קוראן באופן מעשי את כלכלת האיסלאם ומגיע למסקנות מעניינות שאקטואליות גם כיום, שבע שנים לאחר שהספר ראה אור לראשונה. "בשום מקום בעולם ריבית אינה נעדרת מפעילות כלכלית, ובשום מקום בעולם אסלמיזציה כלכלית לא קיבלה תמיכה מסיבית", אומר טימור קוראן.

בהקשר הזה מעניין לצטט פרופסור אחר, אלכסנדר איגנטנקו מרוסיה, מזרחן ותיק מאוד שפעילותו האקדמית החלה בתקופת ברה"מ הקומוניסטית. איגנטקו פרסם ספרים ומאמרים רבים, עבד במדינות ערב, ויש לו ידע רב בכל תחומי האיסלאם. הוא מוערך מאוד במדינתו למרות דעותיו הפרו-מערביות והפרו-ישראליות, והוא נמנה עם יועציו של פוטין ומדבדב.

הפרופסור הרוסי בהחלט שותף לתזה של עמיתו מארה"ב. בהתייחסותו לכלכלת האיסלאם, מתאר איגנטנקו את מה שהיה נהוג עוד בימי הביניים בחברה המוסלמית. על-פי המנהג, ניתנו אומנם הלוואת ללא ריבית, אך הלווה היה מקבל התחייבות "להוקיר תודה" למלווה ולשלם לו סכום נוסף מעבר להחזר הקרן. ומה קורה היום בבנק איסלמי? הבנק לא מעניק הלוואה ללקוח שמעוניין בקניית מקרר. הבנק קונה את המקרר בעצמו ומוכר אותו מיד ללקוח שמחזיר לו כסף במשך שנה. גם הפעם זה יהיה כביכול ללא ריבית, רק שבמקום אלף דולר, הלקוח יחזיר לבנק בסוף השנה 1100.

פרופסור טימור קוראן כותב כי הבנקים האסלמיים "דומים הרבה יותר למוסדות פיננסיים אחרים, מאשר למשהו שמזכיר את מורשת האיסלאם". מחזור המחלקות האסלמיות בבנקים המסורתיים כגון Citibank, עולות בצורה ניכרת מהמחזור של בנקים אסלמיים טהורים. העובדה הזאת הפריעה כנראה לבנק המרכזי בקטאר, והוא הורה לפני מספר חודשים לבנקים המסורתיים במדינה לסגור בתוך שנה את המחלקות האיסלאמיות. הבנקים יהיו רשאים למכור את המחלקות למוסדות אסלמיים.

הבנק המרכזי בקטאר ציין שהמימון האסלמי נתון לסיכונים יותר מענפים פיננסיים מסורתיים. על-פי הנימוקים להחלטה, ערבוב בין שני סוגי הפעילות יכול לגרום לבעיות עקב שוני באופי של הפעילות. כמו-כן, הערבוב מקשה על המעקב ועלול לגרום למניפולציות. פעילות מעורבת גם עלולה לסבך פרסום של דוחות פיננסיים, שכן כל ענף מתבסס על סטנדרטים שונים לגמרי. הבנק המרכזי בקטאר חושש מבעיות נזילות במערכת הפיננסית במדינה, בעיות שעלולות להביא לאינפלציה גבוהה. אך הדובדבן שבקצפת הוא החשש כי קיום מחלקות איסלמיות בבנקים מסורתיים יגרום לתחרות שבה לבנקים האיסלאמיים יהיה קשה לעמוד.

לאחרונה התכנס פורום החילאל (תעשיית מזון כשר על-פי האיסלאם) העולמי במלזיה. מושטאק פארקר, יועץ בכיר לענייני הבנקאות האיסלאמית בלונדון, סקר את הכנס וסיפק מספר תובנות בנוגע לענף שבו הוא מתמחה. פארקר קבל על כך שתעשיית החילאל אינה מושפעת כמעט מהשקעותיהם של מוסדות אסלמיים פיננסיים. הוא תוהה מדוע שני ענפים כה חשובים בכלכלת האיסלאם מנותקים כל כך זה מזה? בחיפוש אחר תשובה מגיע פארקר למסקנה עגומה: הבנקאות האיסלאמית פשוט לא מושקעת בעסקים קטנים ובינוניים. תקופת ההבשלה של עסקי החילאל היא 3 שנים ויותר. המשקיעים אינם רואים רווח מידי, ולכן בנקים איסלמיים, הנתונים ממילא לסיכונים לא מבוטלים, אינם בתמונה. הניתוח של פארקר מביא לעוד שאלה רטורית שהוא אינו שואל: מדוע לא קיימות קרנות סיכון אסלמיות?

כיצד, אפוא, הראתה הבנקאות האיסלאמית גמישות ויציבות וירטואוזיות כל כך בתקופת המשבר הפיננסי? פרופסור איגנטנקו אומר כי היציבות הזאת מומנה על-ידי רווחים משוק הנפט שמקורו בנסיכויות המפרץ הפרסי. קשה לחלוק על הטענה הזאת. ענף הנפט נשאר ענף רווחי מאוד גם בתקופת המשבר. כמו-כן, ידוע כי אנשי המפתח בבנקאות האיסלאמית הם שליטים ממדינות המפרץ ומקורביהם היושבים על הברז של ההכנסות מהזהב השחור.

שתי ספינות דגל נוספות בכלכלת האיסלאם הן טקאפול - ביטוח איסלמי, וסוקוק - אגרות חוב אסלמיות. טקאפול נשען ברובו על ביטוחי משנה מסורתיים שמושקעים באפיקים שבהם נעשה שימוש בריבית ובמכשירים אחרים האסורים באיסלאם. באשר לסוקוק, ארגון ה-AAOIFI היושב בבחריין, אחד מגופי התקינה בענף המימון האיסלאמי, קבע בשנת 2008 כי 85% משוק אגרות החוב האיסלאמיות מתנהל בניגוד לחוקי השריעה.