נקטף באביב ימיו

במשפחתו של איסלאם עיסא בן ה-23 מכפר-קאסם מתעקשים כי מה שבישראל מגדירים פיגוע דריסה היה לא יותר מאשר תנועה מצערת שבוצעה ביום הלא נכון מבחינתו. בשיחה עמנו אומר בן דודו, חסן עיסא, כי התאונה הוגדרה כפיגוע רק משום שהתרחשה במקרה ביום הנכבה. "איסלאם הוא בחור תמים מאוד עם לב טוב. כל הכפר מכיר אותו. יש לו חברים יהודים שדיברו איתי בבית המשפט ואמרו לי בצורה הכי מפורשת שנעשה לו עוול. אחד מידידיו, נהג יהודי מכפר-תפוח, אמר לי שבמדינת ישראל הכי קל ליהודים להאשים את הערבים. איסלאם נפל עם המקרה הזה ביום לא טוב מבחינתו, כשכל התקשורת רק חיכתה והייתה דרוכה למקרה של עימות בין היהודים לערבים.

"התקשורת וראש הממשלה כבר קבעו את הדין של בן דודי, בלי להתחשב בחקירה שעדיין מתנהלת", הוא מתלונן. "אנחנו מאמינים שבתוך כמה ימים הכול יתברר, האמת תתגלה וההר יוליד עכבר. אנחנו אופטימיים ומתרשמים שהעניינים מסתדרים לטובה.

עורך דינו של איסלאם, מוחיד בדיר, מאשים את המערכת הישראלית באפליה. "התקשורת הישראלית מיהרה לצייר את המקרה כפיגוע תופת, וקיבלה את עדויות עדי הראייה שטענו כי מרשי צעק 'אללה הו אכבר' בלי לבדוק אם יש אמת בדבריהם. היא גם סילפה עובדות וטענה שהאירוע התרחש לאורך שני קילומטרים, מידע שגוי לחלוטין". לטענתו דווקא חוקרי המשטרה פעלו בצורה מחושבת יותר, ולאחר שראו את ממצאי התאונה המליצו למשפחה לקחת חוקר תאונות שיאשר כי מדובר היה בתאונה בלבד.

בניגוד לעורך הדין, בן דודו של הנהג הדורס אינו מעוניין לדבר על אפליה ועל גזענות. חסן עיסא מדגיש כי מעולם לא היה לבן דודו איסלאם שום קשר עם פוליטיקה, לא מקומית ולא בינלאומית. כל מעייניו היו נתונים לעבודה. "אנחנו במשפחה אף פעם לא דיברנו על העניינים האלה. אני בן 32 ובחיים שלי לא השתתפתי באירועי יום הנכבה. גם איסלאם לא היה קשור לזה. העובדה היא שהוא הלך לעבודה כרגיל ולא עשה מהיום הזה משהו מיוחד. השנה, בגלל שכל מיני גורמים רצו לשלהב את ההמונים, הייתה יותר מודעות ליום הזה גם מבחינת הערבים וגם מבחינת ישראל, ובכל זאת איסלאם לא התייחס בכלל ליום הזה כאל יום משמעותי. מאז ומתמיד היה רחוק מפוליטיקה. הוא לא הולך להצביע בבחירות הכלליות, וגם לא בבחירות המקומיות. הוא בן אדם של בית, עבודה ותפילה. זה מה שהוא יודע".

הרעיון שבן דודו ביצע פיגוע נראה לו בלתי סביר מסיבה נוספת. "אנחנו גרים בכפר-קאסם, רבע שעה מפתח-תקווה וחמש דקות מראש-העין. אם איסלאם היה רוצה לעשות משהו חבלני, הוא לא היה נוסע עד תל אביב לעשות אותו. בשבת נכנסים אלינו לשוק בכפר-קאסם הרבה יותר יהודים מאשר היו שם בכביש. למה לו ללכת בשביל זה עד לתל אביב?"

"תראה את הכיס שלי, הוא מלא במכתבים", אומר אמיר דפני. דפני, חבר מילדות של אביב, פיתח עם אביב דרך יוצאת דופן של קשר בעל עומק ומשמעות: חליפת מכתבים. "לפעמים המכתבים מעבירים את הרגשות העמוקים ואת המסר טוב יותר מאשר דיבור", אומר אמיר. "בתקופות קשות, בימים של חיפוש עצמי, היו המכתבים ששלחתי לאמיר והתשובות הכנות שקיבלתי ממנו דרך של התמודדות ומציאת חיזוקים. זה שבע שנים שאנחנו עושים כך, נוסף על אין ספור שיחות, רבות מהן אל תוך הלילה. תמיד כאשר הייתי זקוק לאוזן שומעת או לכתף תומכת מצאתי את התמיכה הזו אצל אמיר. הוא הרבה להגיד לי שאם אני מאמין בדרך מסוימת, עליי ללכת בה. שאם יש לי חלום, עליי להגשים אותו ולהיות שלם עם עצמי".

באחד המכתבים כתב אביב לאמיר: "מעולם לא תיארתי לעצמי שאתה, אמיר, תנגן בגיטרה יחד עם פז, אחותי הקטנה. כל כך התרגשתי, עד שהגעתי לידי דמעות. זה כל כך משמעותי בעיניי, שחברי הטוב ואחותי עושים מוזיקה ביחד".

"אתמול עברתי על אלבומי התמונות שלו", אומר גילי בכר, חבר של אביב עוד מימי בית הספר. "אנחנו חברים עוד מגיל הילדות, אבל הקשר התחזק במיוחד בתקופת הצבא. אביב שירת בסיירת תותחנים. הצבא הוא מסוג המקומות שגורם לחברים טובים להתקרב זה לזה או להתרחק זה מזה. אצלנו זה גרם להתקרבות גדולה".

אביב היה מוקף תמיד בחברים רבים, אך תמיד הייתה "החבורה". תשעה חבר'ה ששיתפו זה את זה בכול, תמכו זה בזה והיו כל הזמן ביחד. "הקבוצה הזו הלכה עם אביב לאורך כל הדרך", אומר גילי, סטודנט להנדסה אזרחית בטכניון. "זה לא משנה איפה אנחנו גרים או היכן אנחנו עובדים. כולנו יחד באש ובמים. אנחנו נפגשים תמיד, מעבירים חוויות, מתייעצים על דברים רגישים ומרגישים כמו משפחה קרובה. הוא הרוח החיה שבחבר'ה, ולפעמים כינינו אותו בשם 'אביב הפקות'. הוא היה בשעות היום איש עסקים שעבד בחברת המקררים של אבא שלו, אבל בשעות הערב ידע להוריד את הבגדים המחויטים ולהפוך לשובב. הוא אהב לטייל בארץ וארגן לנו טיולים מטריפים כמו בקיבוץ דפנה בצפון ובכפר בדווי בדרום".

לפני שנים אחדות נתקף אביב בדאגה רבה לחברו גילי. "היה לי אופנוע והרביתי לנסוע בו", אומר גילי. "הוא כל הזמן אמר לי שמדובר בכלי רכב מסוכן וביקש ממני שלא אסע בו. והנה, צחוק הגורל, אביב מצא את מותו על הכביש".

"כאשר אדם גדל הוא עובר שלבים בחייו. אביב תמיד נמצא לידי בכל שלב שעברתי", אומר תומר, חברו עוד מגן הילדים. "הדבר שהכי אפיין אותו הוא הנדיבות והנתינה חסרת הגבולות. בתקופה שבה הייתי תפרן הוא כל הזמן הציע לי עזרה, ולא רק עזרה כספית. כשהוא הגיע אליי הביתה, הוא הקפיד לא לבוא בידיים ריקות אלא להצטייד בשתייה או באוכל, כמו עוגה טובה שאמו אפתה". תומר, כמו גם בני משפחת מורג, נחרץ בדעתו באשר לנסיבות מותו של חברו הטוב. "לא ניתן לטאטא את הדבר הזה מתחת לשטיח", הוא אומר. "אביב נרצח בפעולת טרור על-ידי מחבל. אנחנו לא ניתן להוציא את הרוצח הזה כאילו הייתה כאן תאונת דרכים. אנחנו נדאג לאמלל אותו כמו שהוא אמלל אותנו".

"כתוב בשיר 'באביב פַזר לנו פרחים', ותראו מה קרה לנו באביב הזה", מתייפחת חן, אחותו של אביב. "אני לא מאמינה שזה קרה", אומרת האחות הקטנה פז. "אני אעשה הכול כדי להתמודד עם הכאב, כדי שאביב יהיה גאה בי גם כשהוא לא כאן". "למה זה קרה דווקא לך, ילד שלי", זועקת אמו רחל. "למה אמא צריכה לקבור בן? הרי זה בניגוד לכל החוקים של הטבע".

"זה היה מסע של הרג. יותר נכון, זה היה מסע של רצח", אומר אלי שמואל, 54, נהג הובלות במקצועו שנהג במכוניתו סמוך לאביב וראה, "כמו בסרט חי", את כל האירוע. "כל זה קרה ממש סנטימטרים אחדים לידי. כל האירוע נמשך שניות בודדות, אבל כל אחת מהן נראתה לי כמו נצח.

"המחבל נסע באור אדום ופגע ברכב (של אביב. א"כ) בעוצמה כל כך חזקה, עד שהרעש שנשמע דמה לרעש של פצצה. חשבתי שמדובר בתאונה שנגרמה בידי נהג לא אחראי. חשבתי שהנהג הפוגע יעצור, אבל במקום זה הוא נתן גז והמשיך לנסוע במהירות עצומה. הבנתי שמדובר במחבל. אחרי שהוא פגע בכמה כלי רכב הוא נתקע באוטובוס. כנראה שהוא חשב שהאוטובוס מלא בנוסעים וקיווה שיוכל להרוג כמה שיותר אנשים".

אלי שמואל ירד מהרכב שלו והחל לצעוק "מחבל, תתפסו אותו, זה מחבל". בינתיים, החלו אנשים רבים לצעוק כי במקום ישנו מחבל נוסף. "שוטר שהגיע על אופנוע ביקש ממני לעזור לו", אומר שמואל. "עליתי על האופנוע שלו ותוך זמן קצר מצאנו אדם שנחשד, בטעות, כמפגע נוסף. התברר שהוא גנן, תושב ערערה, ושהוא חף מפשע". על טענות בני משפחתו של הנהג הדורס כאילו מדובר בנהג תמים שאחד מגלגלי משאיתו התפוצץ, אומר שמואל: "זו היתממות ותו לא. זה היה מסע מכוון של רצח. זהו מחבל שרצה לרצוח כמה שיותר יהודים".

גם שמחה עמר ראתה את כל האירוע. עמר, 44, עקרת בית, ישבה לצד אחיה שנהג ברכבו הפרטי ממש ליד משאית המחבל. "כשנהג המשאית המשיך לנסוע במהירות מטורפת הבנתי שמדובר כאן במחבל. התכופפתי כי פחדתי שהוא נושא איתו חומר נפץ ואחרי שאחי עצר יצאתי מהרכב. ראיתי גם את אביב המנוח, ואני לא מסוגלת להגיד איזה מחזה נורא זה היה. ביומיים האחרונים לא הצלחתי לעצום עין. כל הלילה אני רואה לנגד עיניי את מראה פניו של אביב".

מאז האירוע מתחזקת במשטרה הדעה כי מדובר בפיגוע על-רקע לאומני. "נהג תמים שפוגע ברכב אמור לעצור ולא להגביר מהירות ולפגוע במכוניות אחרות", אומר גורם משטרתי. לכך מצטרפות העדויות שלפיהן השמיע נהג המשאית קריאות לאומניות עם לכידתו וניסה לתקוף עוברי אורח. ביום שני האריך בית משפט השלום בפתח-תקווה בשמונה ימים את מעצרו של הנהג הדורס, איסלאם עיסא, תושב כפר-קאסם בן 23. הדיון התקיים בדלתיים סגורות. צו איסור שהוטל על פרסום שמו הוסר ביום רביעי.