אסתמה בילדים: קווים מנחים, אבחנה וטיפול

על הילדים החולים והמשפחות ללמוד למנוע פקטורי סיכון, לקחת את התרופות כיאות, להבין את ההבדל בין סוגי הטיפולים השונים, לעקוב אחר מצבם על-פי תסמיני המחלה ותפקודי הריאה שלהם, להכיר סימנים המרמזים על תחילת התקף וסימנים מתי להופיע לביקורת אצל הרופא.

החינוך הינו מתמשך והדגשי הטיפול בכל ביקור הם המפתח להצלחת הטיפול.

הערכה תכלול תיאור מלא של התסמינים בתקופה האחרונה ובמידת האפשר ביצוע תפקודי ריאות לילדים מעל גיל 5 שנים.

גורמי הסיכון השכיחים הינם: קרדית אבק הבית, עשן סיגריות, חיות פרוותיות, אבק ולכלוך סביבתי ואזורי טחב. אין צורך להימנע מפעילות גופנית. ניתן למנוע תסמינים הקשורים למאמץ על-ידי לקיחת מרחיבי סימפונות בעלי פעילות מהירה כגון ונטולין לפני ביצוע המאמץ הגופני. יש להימנע מנטילת תרופות כגון: אספירין, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, וחוסמי בטא.

באופן כללי קיימים שני סוגי תרופות:

1. תרופות שמטרתן מניעת התקפים;

2. תרופות המרחיבות את דרכי הנשימה החסומות בזמן התקף.

לכל ילד יש להקפיד על בחירת התרופות המתאימות (בהתאם לגיל החולה) ואת הצורה / הגישה הטובה ביותר שתגרום לחדירת התרופה בצורה היעילה ביותר לדרכי הנשימה.

בילדים מתחת לגיל 4 שנים מומלץ להשתמש במשאפים מסוג: Pressurized metered dose inhalers) pMDIs) + תא (Spacer) או מכשיר אינהלציה חשמלי עם מסכה.

בילדים מעל גיל 6 שנים מומלץ להשתמש ב-pMDIs ישירות מהפיה או Dry powder Inhalers) DPIs) או מכשיר אינהלציה. בחולים עם התקף חריף מומלץ להשתמש ב-pMDI עם Spacer או מכשיר אינהלציה.

טיפול תרופתי מונע התקף

חולה הסובל מהתקפים אסמתיים תכופים, זקוק לקבלת טיפול קבוע למניעת ההתקפים. הטיפולים העיקריים המשמשים כיום הינם:

1. סטרואידים בשאיפה - Inhaled corticosteroids) ICS) (בודיקורט, פליקסוטייד). הם התכשירים האנטי-דלקתיים היעילים ביותר כטיפול מונע לתקופות ארוכות. טיפול זה מקטין / מונע את התהליך הדלקתי ואת תגובתיות היתר של דרכי האוויר. בהתקפים קשים ו / או ממושכים, יהיה צורך בשימוש בסטרואידים באופן סיסטמי כגון סירופים או טבליות או זריקות למספר ימים. תופעות לוואי נדירות מאוד ותלויות במינון. מינונים גבוהים יכולים לגרום לעיכוב קל בגדילה בממוצע של 1 ס"מ בילדים. יש לציין, שהגובה הצפוי הסופי במבוגר לא אמור להיות מושפע. יש לשטוף את הפה לאחר שימוש בסטרואידים בשאיפה כדי למנוע פטרת הפה.

2. נוגדי לאויקוטריאנים: (Singulair) מקומו של הסינגולר בטיפול המניעתי באסתמה הוא לא לגמרי מוחלט. במקרים רבים הוכח כיעיל כטיפול נוסף לסטרואידים בשאיפה. באסתמה קלה מתמשכת טיפול ממושך 3-1 חודשים יכול גם להינתן לבד כטיפול מונע. לא ידועות תופעות לוואי מיוחדות לסינגולר אך הנתונים עדיין מוגבלים. הטיפול אושר מגיל שנה ואילך.

3. מרחיבי סימפונות ארוכי טווח - (LABA) Long acting β2 - agonist - ניתן לטיפול אך ורק כתוסף לטיפול אנטי דלקתי. שילוב עם סטרואידים בשאיפה יעיל יותר מאשר לעלות מינון סטרואידים. השימוש יעשה בצורה מושכלת וזהירה.

טיפול תרופתי והקלה בהתקף חריף - הטיפולים העיקריים המשמשים כיום הינם:

1. מרחיבי סימפונות קצרי טווח - Short acting β2 agonists (SABA) - (ונטולין, טרבולין, בריקלין). אלו התרופות היעילות ביותר בהתקף חריף. התרופות מרחיבות דרכי אוויר ולכן מקלות במהירות על ההתקף. קצב לב מואץ, רעד בשרירים, כאבי ראש, הפרעות במלחי הדם הינן תופעות לוואי שיכולות להופיע לאחר השימוש בתרופה.

2. טיפול אנטיכולינרגי - (Antiicholinergics (Aurovent - משמש בדרך-כלל כתוספת למרחיבי הסימפונות קצרי הטווח האחרים (β2 agonists). זמן התחלת הפעולה איטי יותר מאשר β2 agonist. יובש בפה וטעם רע הינן תופעות הלוואי.

התקפי אסתמה מבחינה קלינית הינם מאורעות של עליה מתמשכת בקוצר נשימה, בקצב הנשימה, שיעול, צפצופים, לחץ וכאבי חזה ושילוב ביניהם. התקף קשה במיוחד יכול להביא למוות.

ישנה קבוצת ילדים עם סיכון לתמותה עקב אסתמה:

• היסטוריה של התקף קשה ביותר בעבר;

• אשפוז ו / או ביקור בחדר מיון עקב אסטמה בשנה האחרונה או הנשמה עקב אסתמה;

• שימוש או הפסקת השימוש בתקופה האחרונה של סטרואידים סיסטמיים;

• תלות יתר במרחיבי סימפונות קצרי טווח;

• היסטוריה של הפרעות פסיכוסוציאליות או הכחשה של המחלה;

• היסטוריה של חוסר היענות לתכנון הטיפולי.

הטיפול בהתקף חריף צריך להינתן במהירות ויכלול מרחיבי סימפונות קצרי טווח וסטרואידים בשאיפה או סיסטמיים. התקף קל יכול להיות מטופל בבית ואילו התקף בינוני או קשה בדרך-כלל יטופל בקליניקה או בבית-החולים. על המשפחה ליצור קשר עם הרופא המטפל מייד לאחר תחילת הטיפול.

מעקב צמוד הוא הכרחי כדי להשיג את מטרות הטיפול. כאשר הושגה שליטה על המחלה, יש צורך בביקורים כל 6-1 חודשים. בביקורים אלו נעקוב אחר הטיפולים, תסמינים ובדיקת רמת השליטה במחלה שהושגה.