רוז פיזם - הסרט: הזעזוע עובר מסך

אלו, למשל, אסרו עליה להביא בסרטה את קטעי הוידאו מחקירותיהם של רוני רון ומארי. טל החליטה לעקוף את האיסור באמצעות שחזור החקירות על-ידי שחקנים. התוצאה משרה אי נוחות מסויימת על הצופה ברגעים הראשונים, אך בהמשך אפשר להתרגל לאילוסטרציות.

סרטה של טל מורכב מראיונות עם כל גיבור בפרשה כמעט, ולו השולי ביותר - חבריו של רוני רון, למשל - ומשחזורים ויזואליים ואודיאליים של החקירה. בין לבין מופיעה טל עצמה, בפניה ישירה למצלמה. על-אף הטון היוטיובי הבלתי מחמיא, אפשר להבחין באופן שבו נגעה הפרשה בטל, שבעצם מהדהדת את התגובה הציבורית המזועזעת. הפניה למצלמה, הצילום העצמי עם מצלמת הוידאו בידה, האילוסטרציות ואפילו טעות הקלדה באחד הרגעים בו טקסט מלווה את קריינותה מתמלילי החקירה - יוצרים רושם מעט חובבני. ועם זאת, זהו טון חמור סבר וחף מאסתטיקה מייפה, שהולם במידה רבה את הסיפור המחריד.

כמו חבורות הצוללנים, שסרקו את הירקון בקפדנות ובהתמדה אין קץ, כך גם טל מביאה סקירה מקיפה ומדוקדקת. היא עקבה באדיקות אחר צעדיהם של החוקרים. הם הפכו כל אבן - והיא הייתה שם כדי לצלם את שביל האבנים ההפוכות. התוצאה היא שחזור של החקירה המפותלת, שמנסה למצוא את קצה חוט במבוך הכזבים של רוני רון, הסב הכריזמטי והמפלצתי עם השם שנלקח מספר ילדים והאישיות שנלקחה ממעשיה אפלה.

האם אפשר לקרוא לזה תחקיר? לא בטוח. כמו אור הלר לפניה בערוץ 10 ("רוז - ילדה של אף אחד"), גם טל לא הביאה בסרטה פרטים מסעירים או זוויות חדשות. היא לא העמידה פרופילים של דמויותיהם המרתקות והבלתי מפוענחות של רוני רון ומארי פיזם ושאר בני השושלת שדבקה בה צחנה מבישה. היא גם לא הפנתה אצבעות מאשימות למשטרת ישראל, לשירותי הרווחה, לקרובי המשפחה של הזוג או לשכנים. אבל היא גוללה שוב, בישירות ובחומרה הראויים, סיפור טורד נפש ומזעזע מכדי להיות אמיתי.