המחאה הציבורית נגד הממשלה, וזו נגד הטייקונים, הולידה שתי ועדות: ועדת הריכוזיות וועדת טרכטנברג. זו הראשונה נועדה להציע לממשלה דרכי פעולה: כיצד לטפל בחברות פירמידה, במונופולים ובחברות פרטיות ו/או ציבוריות בעלות עוצמה גדולה, ולהקהות את כוחם של אלה על המשק. המטרה המוצהרת: הגברת התחרות במשק.

ברשימה זו אצביע על כשל חמור דווקא בזרוע הביצועית והמשפטית של הממשלה, קרי: היועץ המשפטי לממשלה, הפרקליטות והממונה על ההגבלים העסקיים. אלה אינם עושים את הנדרש כדי למצות את הדין עם גורמים עסקיים בעלי עוצמה רבה, שחטאו ביצירת הסדר כובל. המדובר בעניינו בחברת פז חברת נפט, שבשליטת איש העסקים צדיק בינו, ובחברת סונול שבשליטת קבוצת עזריאלי.

המסקנה העולה מאופן טיפולם הרשלני בנושא זה, כפי שנפרט בהמשך: בידי הרשות המבצעת ישנם כלים, די והותר, כדי לטפל במונופולים וקרטלים - בין שנוצרו ו/או הוקמו ברשות ובסמכות; ובין שהוקמו באופן בלתי חוקי.

אלא שאוזלת ידם של גורמי האכיפה - שאינם אוכפים את החוק הקיים, היא-היא הגורמת נזק לציבור, ולא העדר חקיקה מכבידה נוספת כפי שמציעים חברי ועדת הריכוזיות. אותם פקידי-ציבור נמנעים מביצוע מלאכתם, גם כאשר הדבר מובא לידיעתם. כך נהג גם היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שהתבקש להתייחס להסדר הכובל הבלתי חוקי של חברת פז, שפגע בנכים של מערכת הביטחון - שקיבלו מקרקעין לשם הקמת תחנת דלק לשיקומם

הפרשה שלהלן, המעידה על הסדר כובל מתמשך בשוק הדלק, נוגעת לשתי חברות:

• פז - 42 תחנות דלק שהוקצו במקור לנכים פעלו במסגרת חברה זו (34 מהן כבר הועברו להפעלה עצמית של פז).

• סונול – 20 תחנות דלק שהוקצו במקור לנכים פעלו במסגרת חברה זו (מהן כמחצית הועברו להפעלה עצמית של סונול).

בשנת 2008 נדונה סוגיה זו בבית המשפט העליון, לאחר שכמה נכים בעלי תחנות פנו לבית המשפט: אברהם פדל - נגד סונול; וגד שרלין - נגד פז. ביסוד טענתם: חברות הדלק פועלות בדרך של גזל וקיפוח, במטרה להשתלט, שלא כדין, על תחנות דלק, ואף טוענות לזכויות במקרקעין של התחנה, וזאת למרות שאין חולק על-כך כי המקרקעין הוקצו בזמנו לנכים ללא מכרז - במסגרת הסדרים מיוחדים מטעם משרד הביטחון שנועדו לסייע לנכי מערכת הביטחון לשקם עצמם.

אותם נכים הציגו בפני בית המשפט העליון את הבעיה בכללותה, והוכיחו, גם בבית המשפט העליון, כי חברות הדלק מנסות לנשלם מרכושם ו/או לקנות את זכויותיהם בנזיד עדשים. עניינים הפרטי הוסדר, בסיכומו של עניין, בהסדר עם חברות הדלק - מה שייתר, כביכול, פסק דין של בית המשפט העליון, ומאפשר עתה לחברות פז ולסונול לספר חצאי אמיתות גם בהודעותיהן לבורסה ולרשות ניירות ערך.

במסגרת הההליכים המשפטיים שהתנהלו בפני הרכב-שלושה שופטים, הוגשה ב-2008 עמדת היועץ המשפטי לממשלה. היועמ"ש תמך ואף גיבה את עמדת הנכים וקבע מפורשות: הנכים מוחזקים כבני ערובה על-ידי תחנות הדלק, במסגרת הסכם קמעונאי שנחתם עימם ונועד כביכול להסדיר אספקת דלקים, אך בפועל נגס גם בזכויותיהם במקרקעין שניתנו להם לבדם מצד המדינה. היועמ"ש קבע חד-וחלק: המדובר בהסכם המהווה הסדר כובל בלתי חוקי, שיש להביא לבטלותו.

נביא כאן את מקצת מסקנותיו של היועץ המשפטי לממשלה שכיהן אותה עת, מני מזוז, כפי שהובאו בפני בית המשפט באמצעות
עו"ד תמיר אפורי, סגן בכיר לפרקליט המדינה:

סעיף 269 לתשובת היועמ"ש:

• 
  לדעת היועץ המשפטי לממשלה, הוראות ההסכם הקמעונאי, המתיימרות לכבול את מפעילי התחנה לחברת הדלק, על-דרך של בלעדיות מוחלטת ברכישת מוצרי דלק מהחברה, מהוות "הסדר כובל" לפי סעיפים 2(א), 2(ב)(3) לחוק ההגבלים העסקיים, ואינן חוסות תחת הוראות החריגים שבסעיף 3 לחוק. הסכמים אלה לא אושרו על-ידי בית הדין להגבלים עסקיים, ולכן הם מהווים חוזה בלתי חוקי לפי סעיף 30 לחוק החוזים.
  
  יש לבחון ביטול חלקי של המערכת ההסכמית בהתאם לסעיף 19 לחוק החוזים, או בטלות יחסית לפי סעיף 31 לחוק החוזים.
  

סעיף 270 לתשובת היועמ"ש:

• 
  לדעת היועץ המשפטי לממשלה, ההסכם הקמעונאי הוא חוזה אחיד. בהסכם הקמעונאי יש הוראות חד-צדדיות המתיימרות להעניק לחברה זכויות וכוחות בלתי סבירים, העולים כדי "תנאי מקפח" לפי חוק החוזים האחידים, תשמ"ב-1982. התנאי המרכזי בהסכם, המתיימר להקנות לחברה כוח לקבוע באופן חד-צדדי את המחיר שישלמו מפעילי התחנות עבור מוצרי הדלק, וזאת במשך עשרות שנים, הוא תנאי מקפח. בשים לב לניתוח המשפטי לפי דיני ההגבלים העסקיים, גם התנאי המחייב את מפעיל התחנה לבלעדיות ברכישת מוצרי דלק מהחברה, ללא כל הגבלת זמן, מהווה תנאי מקפח. יש לבחון ביטול תנאים אלה או שינוי שלהם באופן שיסיר את הקיפוח.
  

הנה כי-כן: עמדת היועמ"ש חדה וברורה. המדובר בהסדר בלתי חוקי שיש להפסיקו.

נוכח עמדתו של היועמ"ש, שכאמור – היא חדה וברורה, ניתן היה לצפות שהיועמ"ש, כמוסד משפטי וכראש התביעה בישראל, יפעל לפחות מ-2008 להביא לבטלות ההסדר הכובל. מחויבותו ואחריותו לאכיפת החוק עולה במיוחד לאחר שגילה דעתו והביאה בפירוט בפני בית המשפט העליון.

אך לא. מבדיקה שערכנו התברר, כי היועמ"ש הקודם, מני מזוז, לא עשה את הדרוש כדי להפסיק את ההפקרות, וכדי לעצור המשך גזל נכי מערכת הביטחון. מזוז הסתפק במתן חוות דעת לבית המשפט העליון. וזהו. היועמ"ש הנוכחי, יהודה וינשטיין, שאליו פנינו בשאלות ובדרישה לפעולה, מיהר לכדרג את העניין לטיפולו של הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה. וינשטיין נמנע אפילו ממתן הנחייה לממונה כדי שזה ימהר לפעול ולאכוף את החוק.

בנסיבות אלה, אנחנו נמשיך לעקוב כדי לוודא שעמדת היועמ"ש לא תיוותר על הנייר בלבד וכדי להפסיק את גזל הנכים.