השופטת: גלית ציגלר, בית משפט השלום, נתניה

המועד: יום ראשון, 25.09.2011, שעה 10:00

הנושא: תיקים אזרחיים

נפתח דווקא בהערה ארכיטקטונית. באולמה של גלית ציגלר נמצאת מעלית העצירים של בית משפט השלום בנתניה. הבנתם נכון: המעלית שמשרתת את כל בית המשפט נמצאת באולם הזה, כך שיש בו תנועה כמעט בלתי-פוסקת של שוטרים, סוהרים ועצירים. באחת ההפסקות בדיון, ציגלר שמה לב שאני תוהה לגבי המעלית, ועורכת-דין עימה שוחחתי אומרת ששאלתי מיהו האדריכל שתיכנן כך את הבניין. "שאלה טובה", מגיבה ציגלר בחיוך. "אני כבר לא שמה לב אליה".

נכנסתי לאולם בעיצומו של דיון בו לא הוגשו במועד תחשיבי הנזק מטעם התובעת, ואין ברירה אלא לדחות את הדיון. ציגלר כועסת ובצדק: "ביומני אין מועדים קרובים. באוקטובר אין תאריכים, גם נובמבר מאוד עמוס. אני לא רוצה לבזבז את זמני. כל הסכמה שלכם אומרת שאני צריכה לעשות משהו בשבילכם. היום מבחינתי זה דיון מיותר. הם [התובעים] לא נהגו בסדר, ויש לי החלטה מובנית בכל תיק של הגשת תחשיבים שצד שלא מגיש בזמן - ישלם הוצאות". התיק נדחה ל-6.2.2012, תוך שציגלר מעירה שאם עד אז יוגשו תצהירים - "אנסה להציע לכם משהו". את התובעת היא מחייבת בהוצאות של 1,000 שקל - סכום שלא בטוח שיש בו כדי להרתיע צדדים עתידיים מהתנהגות דומה.

התיק הבא שוב מגלה התנהגות פסולה של אחד הצדדים. מדובר בערעור על החלטת רשמת בסכסוך על נכס, וציגלר מפגינה בקיאות למרות שזהו תיק ארוך ומרובה הליכים. ביעילות רבה, היא מנהלת תחילה דיון שלא לפרוטוקול, כדי למקד את טענות המערער, ורק לאחר מכן מכתיבה את עיקרי הדברים. והנה, שוב טענות למערכת הממוחשבת: המערער מספר ש"למרבה הצער, כרגיל מערכת נט המשפט שבקה והפרוטוקול נערך ביד". ציגלר מגיבה בחיוך, המלמד על כך שגם היא מכירה מקרוב את התקלות.

לאחר שבא-כוח המערער טוען באריכות, קם בא-כוח המשיב: "אני יושב פה ומתפוצץ. שמענו עכשיו טיעון של רבע שעה ואני רועד מכעס". על מה ולמה? - משום שהמערער לא הגיש בזמן את עיקרי הטיעון, ולפיכך קובעות התקנות שיש למחוק את ערעורו. ציגלר מעירה, שאכן לא הוגשה לה בקשה לדחיית מועד ההגשה.

כעת בא-כוח המערער נלחץ לפינה. הוא מודה שהיה איחור בשל תקלה במשרדו, אך אומר שהנה רק בשבוע שעבר, כאשר היה איחור דומה בבית המשפט המחוזי, אמר השופט שזה לא נורא. "בית המשפט צריך להילחם בתופעה הזו, אני מצטער שאני חלק מהתופעה הזו", הוא אומר. "אבל יש פה עניין מהותי שבית המשפט צריך לדון בו". ציגלר לא קונה את זה: היה עליו לבקש אורכה לפחות כאשר ראה שיש בקשה למחוק את הערעור בגלל האיחור בהגשת עיקרי הטיעון.

בא-כוח המשיב עומד על שלו: "זה לא דבר טכני. הוא גרם לי להגיש עיקרי טיעון, וזה הרבה עבודה. הזהרתי אותו [שאבקש למחוק את הערעור], לא נהגתי כגנב בלילה". ציגלר קוראת את התקנה עליה הוא מסתמך ומהנהנת. המערער שוב מבקש לנהוג עימו לפנים משורת הדין, אך ציגלר אומרת שגם מבחינה מהותית - אין ממש בבקשתו. "אני יכולה כמובן למחוק את הערעור. אני מציעה לכם לחזור בכם ממנו. התוצאה תהיה אותו הדבר, פשוט נשקול את זה בעניין ההוצאות. אני מדברת לא רק על הפרוצדורה אלא גם על המהות. קראתי את החלטת הרשמת, וזו לא החלטה שאפשר להגיד עליה שניתנה כלאחר יד. קראתי את פסקי הדין של השלום והמחוזי, וההחלטה שלה לא נראית לי שגויה. אתם תישמעו בבוא היום, כי קיבלתם רשות להתגונן".

בא-כוח המערער מבקש להתייעץ עם מרשו, ואחרי כמה דקות חוזר ומסכים להצעתה של ציגלר. היא מכתיבה החלטה במהירות וברהיטות, ומחייבת את המערער בהוצאות של 2,500 שקל. קשה להאמין שזהו סכום ריאלי, וייתכן שהיה מקום לשקול להטיל אותו אישית על עורך-הדין - שהרי הוא שאיחר, ולא הלקוח.

ציגלר עוברת לתיק שלישי: תביעה נגד משרד התחבורה. כאן אין הופעה של נציג הפרקליטות. התיק נקבע ל-10:00, אך נכון ל-10:35 - המדינה אינה מיוצגת. (משרד המשפטים בתגובה למחרת: "הפרקליטות הגישה היום בקשה לדיון נוסף בתיק בגלל אי התייצבות מסיבה טכנית שמקורה ברישום לא נכון של מועד הדיון במערכת המיחשוב"). בינתיים ציגלר מוצאת פגם גם בערעור - אין בו תצהיר. באת-כוח המערער מבקשת לצרף כעת את התצהיר שכבר הוגש להוצאה לפועל, וציגלר מתדיינת איתה ברוח טובה ובחיוכים. בסופו של דבר, היא מבקשת לבדוק במזכירות האם יש אישור מסירה למדינה על הדיון, כי "אצלנו [במערכת המיחשוב של השופטים] יש דברים שלא מתויקים". יצאתי מהאולם לפני שהתקבלה החלטה, אך עם הרגשה שהמדינה מקבלת יחס קצת יותר סלחני וסובלני מאשר נתבעים אחרים.

השורה התחתונה: שופטת יעילה שאינה מוכנה לתת את ידה לבזבוז זמנו של בית המשפט, אם כי כלל לא בטוח שסכומי ההוצאות שהיא מטילה מרתיעים די הצורך. גם כאשר היא מתרגזת - ובצדק - על ההתנהגות בתיק אחד, היא נרגעת מיד כאשר מתחיל הדיון בתיק הבא.

מזג שיפוטי: 9

יעילות: 8