הולכים להארכה

אתמול ביקשה המדינה ארכה של שישה חודשים מבג"ץ, כשהיא מציגה מכתב שעליו חתומים חברי הוועד של גבעת אסף. וזו לשון המכתב: "מבלי להיכנס לדיון עקרוני לזכותנו על הארץ, אנו מסכימים להיכנס לדיון כן ואמיתי במשך ששת החודשים הקרובים במגמה לפתור את שאלת גבעת אסף בדרכי שלום". הסיכום הושג ביוזמתו ובשותפותו הפעילה של השר בני בגין. הנהלת מועצת יש"ע דחפה להגיע לסיכום שהוא גם על דעתם של יו"ר 'אמנה' זאב חבר (זמביש) ושל חבר הכנסת אורי אריאל, שהיה גם הוא שותף פעיל בהסכם.

לחתימה קדמו דיונים מרתוניים ביום שלישי. הזמן אזל, כי תאריך הגג לפינוי גבעת אסף נקבע ל-31 בדצמבר. פינוי עמונה ושכונת האולפנה בבית-אל נקבעו למאי ולסוף 2012. רק פינוי מגרון הוא בתוך מועד הדחייה, שכן הוא נקבע למרס.

דחיקת הקץ? פתרון אופטימלי? על איזה בסיס יתנהל "דיון כן ואמיתי" בעניין גבעת אסף? האם יוקם צוות משפטי עצמאי שיבדוק את מעמדן של הקרקעות במחלוקת, או שהסיכום קובר אותו קבורת חמור? וכיצד ניתן לסכם את המאבק שהתנהל בזירה הפנים-ליכודית? מיהם המנצחים ומי המפסידים?

הסיכום עם אנשי גבעת אסף התקבל בהפתעה. המגעים התנהלו בקצב מרתוני, אך בחשאי. כך, למשל, יו"ר ארגון זכויות האדם ביו"ש אורית סטרוק ויו"ר פורום יש"ע במרכז הליכוד שבח שטרן, שריכזו את המאבק בזירה הפוליטית, גילו את דבר המכתב רק לאחר מעשה. השניים לא שותפו במשא-ומתן ובהתייעצויות, אך אין להם סיבה לבוא בטענות: הם בחברה טובה. שרי ליכוד בכירים הופתעו אף הם. השרים משה (בוגי) יעלון וגדעון סער לא עודכנו ביום שלישי בערב לגבי המתרחש. השר יולי אדלשטיין, שכינס בלשכתו זה שבועיים ברציפות את חברי סיעת הליכוד המבקשים למנוע את הפינוי, לא עודכן גם למחרת ולא קיבל למשרדו את עותק המכתב.

שלשום התקשר גורם בכיר מאוד בליכוד לחבר מרכז, ממובילי המאבק. זהו, אמר הבכיר, סיכמנו. אנחנו משיגים דחייה. והכול בגלל בני בגין. האחרים יודעים רק לדבר, והוא עושה.

אכן, התהפכו היוצרות בסיעת הליכוד. בני בגין, שלאחרונה מצא את עצמו במיעוט, הפך ממותקף למוביל. ביום שני פתח נתניהו את ישיבת הסיעה בהצהרה שנשמעה כהסכמה לפינוי. אישרתי בשבוע שעבר בניית אלפיים יחידות דיור ביו"ש, אמר, אבל יש לשמור על החוק. לא נבנה על קרקע פרטית, יש מקומות אחרים.

ספק אם הייתה כאן כוונה מעשית. לנתניהו היה חשוב להפגין מנהיגות לאחר שבשבוע שעבר פורסם שהוא נגרר אחרי חברי סיעתו.

דבריו פורסמו, דלתות אולם ירושלים שבו מתנהלות ישיבות סיעת הליכוד נסגרו, ומישיבת הסיעה יצא מסר שונה לחלוטין, כולל דברים שהשמיע נתניהו עצמו.

שני שרים בכירים הפתיעו את המתכנסים כשיצאו נגד הפינויים המתוכננים. שר החינוך גדעון סער אמר שהקביעה המשפטית לא פשוטה ויש לבחון את כל המקרים לגופם, ואילו שר האוצר יובל שטייניץ אמר שהעניין כולו מזכיר לו את הימים ששימש יו"ר ועדת החקירה הפרלמנטרית לאירועי עמונה. "זו החלטה לא רציונלית", אמר שטייניץ, "הורסים לא בשם הצדק ולא בשם השלום, כי אין שלום".

דבריהם של השניים, סיפרו לאחר מכן חברי הסיעה, הביאו לתחושה שמתחולל מהפך. גדעון סער מקפיד לנקוט קו ממלכתי ולא לעקוף את ראש הממשלה מימין, ואילו שטייניץ, בשנתיים האחרונות, כמעט לא אמר מילה שלא בענייני משרדו. נתניהו מצא את עצמו לפתע במיעוט, עם דן מרידור ובני בגין. הוא שינה את נימת הדיבור, ושאל מספר פעמים - כשאת שאלתו הוא מפנה לבגין - תגיד לי, למה להרוס ולא לפצות?

אם לרדת לעומקם של דברים, אין סתירה בין מה שאמר נתניהו בפתיחת הישיבה לבין מה ששאל במהלכה. כשקבע שאין לבנות על קרקע פרטית, אפשר היה בהחלט לייחס את דבריו לבנייה עתידית. הוא הרי המשיך: "נבנה במקומות אחרים".