"אם אני צריך לסכם במשפט את שירותי", אומר לבנון, "זו הייתה שליחות מרתקת, מלאת מתח ומעניינת. מרתקת בגלל ההתפתחויות שקרו ושממשיכות לקרות במצרים, ומלאת מתח בגלל שני אירועים - המהפכה של ינואר 2011 ואירוע התקיפה של השגרירות. אני חושב שאני השגריר הישראלי היחיד שחווה את התקופה הקודמת, את המשטר הקודם, את נפילתו - ואת השינוי שמתרחש כעת במצרים.

"אי-אפשר למצוא סממנים מיוחדים שהצביעו על מה שעתיד היה להתרחש, אך האלמנטים היו קיימים. אם מדברים על 'האחים המוסלמים', על הסלפים, על אי שביעות רצון ציבורית, על זכויות האזרח שנרמסו בידי משטר מובארק - כל הדברים האלו היו קיימים, אבל במקביל היה משטר חזק ששידר שליטה וכוח, ולכן לא היינו יכולים לנחש שדבר כזה עתיד להתרחש. מצרים היא מדינה לא פשוטה, ולא פשוט להחזיק מיליוני אזרחים. באחת הפגישות שקיימתי עם מובארק הוא אמר לי באופן ברור - לא קל לנהל מדינה של 85 מיליון מצרים.

"זו מדינה עתיקת יומין, מדינה רחבה מבחינה גיאוגרפית, בעלת מעמד היסטורי יקר ערך, ומעמד מדיני ודיפלומטי חשוב לאזור. מבפנים היא שסועה בין המוסלמים לנוצרים הקופטים. יש פער ענקי בין המעמדות, הרבה עוני והרבה עושר. שיעור האנאלפאביתים הוא מהגבוהים בעולם. אבל זה מה שמרתק במצרים.

"הסימנים הראשונים שאנחנו רואים לאחר המהפכה מצביעים על כיוון של שקיפות, של מתן אפשרות לציבור הרחב להביע את דעתו. הדוגמה הפשוטה היא האפשרות של 'האחים המוסלמים' להתאגד בצורה פוליטית. מובארק, וגם קודמו סאדאת, לא אפשרו להם להתאגד בצורה פוליטית אלא רק חברתית. הם לא עסקו אף פעם בפוליטיקה בגלוי, כמו כל מפלגה אחרת. עכשיו כן. המועצה הצבאית העליונה מאפשרת להם להתנהל כמו כל מפלגה, וזהו סממן ראשוני של דמוקרטיה במצרים".

עם זאת, סבור לבנון, ההיתר שניתן ל'אחים המוסלמים' להיכנס ישירות למשחק הפוליטי היה טעות. "אמנם הצעד היה צעד של דמוקרטיה, אבל אנחנו עוד רחוקים מלראות ההתייצבות של הדמוקרטיה אלא רק להפך. אני חושב שהמועצה הצבאית העליונה עשתה טעות כשנתנה להם אפשרות להתאגד בתור מפלגה בשלב מוקדם כזה. הריבון, כלומר הצבא, צריך היה לחכות עד להקמת המוסדות החדשים - מועצת עם, חוקה ונשיאות חדשה - לפני שיאפשר ל'אחים המוסלמים' לרוץ לחיים הפוליטיים. מאז הקמת התנועה חבריה היו עצורים ומדוכאים מבחינה פוליטית. עכשיו הם ממהרים לנצל את המהפכה שהובילו הליברלים והצעירים כדי לתפוס את השלטון. התוצאה של הטעות הזאת היא שהיום לתנועת 'האחים המוסלמים' ולסלפים הקיצונים יש אפשרות לעצב את מועצת העם החדשה ולייסד את החוקה מחדש. אני חושב שהיו צריכים מיד לאחר נפילתו של מובארק לתת לארגונים הליברליים לקבע את ההישגים שלהם באמצעות הרכבת מועצת העם ושינוי החוקה, ורק לאחר מכן לאפשר ל'אחים המוסלמים' להיכנס למציאות מוכנה, ולא להשתתף במהלכים שמעצבים את מצרים.

"הצבא רצה לרַצות את כולם. אף אחד לא היה מופתע מכוחה של תנועת 'האחים המוסלמים', אבל למרות זאת הם הלכו כמו עיוורים לעבר התוצאה הנוכחית. רק עכשיו, לאחר הסבב הראשון של הבחירות למועצה התחתונה, מתכנסים נציגי המהפכה בשביל לנסות להתאחד לקראת סבבי הבחירות הבאים".

יצחק לבנון נפגש עם נשיא מצרים לשעבר לא פעם. לדעתו מדובר היה במנהיג שהיה מנותק מהעם ומהמציאות. "מובארק היה מפקד חיל האוויר, הוא היה טייס. לקראת סוף ימיו בחיים הפוליטיים הוא טס בגובה רב ולא ראה את הפרטים על הקרקע. הוא היה קצת מנותק, אפילו קצת הרבה. גם בפגישות שהיו לי איתו היו סימנים של ניתוק. הוא לא נהג להתעסק בפרטים הקטנים. זה לא עניין אותו.

"פגשתי אותו לאחר הניתוח בגרמניה. הוא התאושש לאט לאט, כאשר השיח כל הזמן היה על נושא אחד - מתי גמאל בנו יחליף אותו. הוא ידע טוב מאוד שיש התנגדות חריפה במצרים למינוי הזה, בעיקר מהצבא, אבל הוא לא הרפה.
"אבל למרות המתיחות הזאת, שהורגשה באוויר, אף אחד לא חלם שזה ייגמר כמו שזה נגמר. צריך להבין, חוסני מובארק היה פטריוט מצרי אמיתי שפעל לטובת האינטרס המצרי ולא לטובת אינטרס של מישהו אחר. אבל מה לעשות, 30 שנה הן הרבה זמן. על-אף שהוא נהג לצבוע את שערו, כולם הבינו שהוא מזדקן. הוא עשה את הטעות הגדולה, שעלתה לו בשלטון, כשהתעקש על בנו כמחליפו. הוא לא קרא נכון את המפה בשטח".

השלום הקר שעליו רגילים לדבר בהקשר של מצרים היה עבור לבנון חוויה מוחשית. לעתים הייתה מראית עין של התחממות היחסים, אך כשהתרחקו המצלמות היחס הקר חזר לשלוט. "נפגשתי עם מובארק שש פעמים לארוחת צהריים, אבל תמיד זה היה במסגרת ביקורים של בכירים מישראל", מספר לבנון. "אף פעם לא הזמינו אותי כנציג רשמי של ישראל לפגישה בארבע עיניים עם הנשיא. במהלך הכהונה שלי נפגשתי עם שרי חוץ ועם גורמים רבים במשרד החוץ המצרי יותר מאשר קודמיי, אבל בכל פעם שאני או דיפלומטים ישראלים אחרים נזקקנו לדבר מה - הם לא היו שם. גם ניסיון של היועץ לענייני תרבות לקיים אירוע משותף בקהיר לא צלח. לא היה מלון אחד שהסכים להשכיר לנו אולם ללא אישור של כוחות הביטחון המצריים, ואלה לא נתנו אישור שכזה. זו רק דוגמה אחת מני רבות להצרת הצעדים של השגרירות הישראלית, ולביטול כל יוזמה של שיתוף פעולה".

מכל המאורעות שהתרחשו בזמן כהונתו, לבנון ודאי לא ישכח את מה שקרה ביום שישי, 9 בספטמבר. ההפגנות מחוץ לביתו ברובע מעאדי והקריאות לגירושו הלכו והתעצמו. הדגל הישראלי, שהוסר לקול מצהלות ההמון ממתחם השגרירות, כבר נשרף, והחומות הגבוהות שמסביב נצבעו בסיסמאות שטנה כלפי ישראל. "מדהים כמה בן אדם יכול להתרגל למציאות, גרועה ככל שתהיה. ההפגנות וההמונים שהיו מחוץ לביתנו בתחילה גרמו לנו חשש ופחד, אבל ראינו את האבטחה הגדולה והתרגלנו פחות או יותר למציאות החדשה. אבל אז, כאשר ראינו את ההמון חוצה את חומות האבטחה בגובה של מאה מטרים, ומתעלם לחלוטין מכוחות הביטחון - שלא עושים הרבה כדי לעצור אותם - הפחד והאימה משתלטים. אתה יודע שיש בשגרירות אנשים שלך, ואתה רואה זרם של אנשים ששוברים כל מה שנקרה בדרכם, כאשר המטרה שלהם היא להגיע לקודש הקודשים בשגרירות ולפגוע באנשים שנמצאים שם. אתה רואה לנגד עיניך דבר אחד - לינץ'".

לבנון, ששהה באותו ערב בביתו, התעדכן כל העת בנעשה בתוך מבנה השגרירות. "זה היה ערב שבת, והשגירות הייתה סגורה מלבד צוות מצומצם שהיה שם. הכינו לי את סעודת שבת כי אשתי נסעה לביקור בישראל והייתה אמורה לחזור רק ביום ראשון. ואז אני צופה בתמונות, והלב מתחיל לדפוק חזק. אני זוכר את זה עד היום, את החשש לעצמך, וכמובן גם לאנשים שנמצאים בתוך השגרירות. אלו היו 13 השעות הארוכות והמתוחות ביותר בחיי. בשלב מסוים דיברתי עם ירושלים ואמרו לי שהתקבלה החלטה על פינוי הסגל הדיפלומטי ממצרים. אז נכנסים לנוהל שאותו לא אפרט, אבל בסיומו מגיע מטוס של חיל האוויר ואנחנו, 85 איש כולל נשים וילדים, מתפנים לכיוון ישראל. המראנו רק אחרי שווידאתי שהחבר'ה בשגרירות השתחררו ושהם נמצאים בידיים בטוחות. לא פגשתי אותם כי טסנו בשני מטוסים שונים. אין ספק שזה היה האירוע המשמעותי ביותר שחוויתי במהלך השירות. התמונה של החומה שנופלת, בלוק אחר בלוק, היוותה בשבילי סמל לנפילת היחסים בין ישראל למצרים".

במהלך תפקידו חרש לבנון את מצרים לאורכה ולרוחבה, ונפגש עם מגוון אנשים ודעות כדי לנסות להבין את היחס לישראל. המסקנה שלו היא שישנו פער גדול בין המדיניות הציבורית לאיש הקטן ברחוב. "בגלל האופי שלי והעניין שאני מגלה בהרבה תחומים, נהגתי לצאת החוצה מקהיר למשימות רבות", הוא מספר. "בכל מקום שבו הלכתי במצרים התקבלתי בחמימות יוצאת מן הכלל בתור אזרח ישראלי והשגריר של ישראל. המלצרים, הנהגים – כולם קיבלו אותי בחביבות, גם כשדיברנו על היחסים בין ישראל למצרים.

"הבעיה הייתה המדיניות של משטר מובארק. המדיניות הייתה מוצהרת - לעשות הרבה כדי לא להתקרב לישראל. התקשורת המגויסת 'נכנסה' בנו ללא הפסקה, כולל קריקטורות אנטישמיות ולגלוג על השגרירים הישראלים. היו סיפורים שונים על פרשיות ריגול שלא היה להן שחר. האיגודים המקצועיים קיבלו הוראה לנתק כל קשר עם ישראל. הייתה התנפלות על אזרחים שביקשו לבקר בישראל.

"אמרתי לא פעם שצריך להקים רשת תקשורת לוויינית בשפה הערבית. המהפכות במזרח התיכון הוכיחו שהעם ניזון מהתקשורת, והמסרים מגיעים אליו בין אם המשטר ירצה בכך ובין אם לאו. לא הגיוני שבלבנון יש ארבעה ערוצי תקשורת לווייניים, ובישראל הגדולה, עם המשאבים והטכנולוגיה, אין ערוץ שיכול לחדור לשכבות העמוקות ביותר של העם במצרים ובמדינות ערב נוספות. אמרתי את הדברים לא פעם, אבל משום מה הדבר מתמהמה ולא מתקדם. זה מחדל".

במסגרת כהונתו היה לבנון בסוד המאמצים לשחרר את החייל החטוף גלעד שליט, וכן היה מעורב במגעים לשחרור העצור הישראלי אילן גרפל. "מה שהתרחש בכל הסוגיה של אילן גרפל היה מחדל מתחילתו ועד סופו. המצרים לקחו בחור טיפש, לא אחראי, שעשה כל כך הרבה שטויות במצרים, והפכו אותו למרגל מספר אחת ולג'יימס בונד ישראלי-אמריקני. שמעתי את מי שאמר שגרפל נהג בתמימות וללא כוונה לפגוע, אבל יש גבול כמה אפשר להיות תמימים. אני הייתי מגדיר את המעשים הללו מעשים טיפשיים ולא אחראיים. ללכת ולהסתובב בכיכרות, במסגדים, לדבר ערבית ולומר שאתה מוסלמי. אילן גרפל לא היה הישראלי היחיד שביקר במצרים, ולאחרים זה לא קרה. הוא פשוט התנהל בטיפשות".

לגבי עסקת שליט, לבנון סבור שהיא יצאה לפועל לא בזכות השלטון המתחלף אלא בשל הקונסטלציה שנוצרה ובה שני הצדדים יכלו להתגמש. "אני לא רוצה להביע את דעתי בעניין העסקה", הוא מוסיף, "אני רק חושב שטוב שהוא בבית ושהפרשה הסתיימה. ידוע במקורותינו המשפט שכל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. אנחנו כשגרירות לא התערבנו בנושא בכלל. היינו מודעים לפרטים, אבל העניין התנהל מול נציגי ראש הממשלה, שהאחרון שביניהם, דוד מידן, השכיל להביא לכך שהסיטואציה שנוצרה תסתיים בעסקה".

המשטר המעורער של בשאר אל-אסד בסוריה מסמן סוף עידן. הידיעות על כך שהלשכה המדינית של ארגון חמאס כבר נמצאת על ארגזים ושמרבית בכירי הארגון כבר לא נמצאים בדמשק, ממשיכות לזרום, ובין האופציות שנשקלות בחיפוש אחר "הבית החדש" של ארגון חמאס נכללת גם מצרים. עליית 'האחים המוסלמים', תנועת-האם של חמאס, מבשרת על התקרבות של חמאס למצרים. הדבר התבטא בדיאלוג הפתוח שאפשר את עסקת שליט ולדברי לבנון גם יתבטא בעתידה הקרוב של מצרים. "האיסלאם הקיצוני נמצא במצרים, ועל זה כבר אין ויכוח. 'האחים המוסלמים' שעתידים להשתלט על השלטון מביאים איתם בשורה חדשה כלפי חמאס. אפשר לראות את ההתקרבות הזאת כבר עכשיו, למשל בביקורים התכופים של חאלד משעל בקהיר.

"הפרדוקס הוא שפתאום אנחנו רואים שהעולם כולו, כולל העולם המערבי, מנסה להכשיר בכוח את 'האחים המוסלמים', מכיוון שהתנועה הסלפית קיצונית יותר מהם. אנחנו צריכים לזעוק שאף תנועה מהשתיים לא כשרה. זו נבלה וזו טרפה".

בנימה אופטימית מנסה לבנון לשכנע כי עוד מוקדם להספיד את הסכם השלום בין ישראל ומצרים. "אני בספק אם מישהו במצרים יעז לבטל כעת את הסכם השלום בין מצרים לישראל, בגלל ההשלכות של הדבר. התוצאה של ביטול הסכם השלום היא כבדה מאוד. הבעיות הכלכליות הפנימיות במצרים לא מאפשרות לשום תנועה לנסות לחשוב על מהלך דרסטי שכזה. אבל אין ספק שיש אפשרות שיחסי ישראל–מצרים יעברו מהמקרר לתוך המקפיא, והיחסים יתקררו עוד יותר".