מרגלות הגשר החדש, בטיילת התל אביבית שמעל שפך הירקון, ממוקמת מזה כשנה מסעדה, החולקת את שטחה ואת שמה עם בוטיק פרחים משכבר הימים, הנושא את השם היומרני "מיסטיק רוז".
אנחנו, בוגרי מחזור 1953 של בית הספר היסודי "לדוגמא", שבסמוך, התכנסנו במרפסת המקסימה שלה למפגש נוסטלגי, משולב עם ארוחת-בוקר משותפת.
מהר מאוד נוכחנו לדעת, שפרט לחוויית המפגש המשותף, לא הצליחה "מיסטיק רוז" לרגש אותנו בקולינריה שלה. הדברים אמורים בפוטנציאל מבוזבז של אתר פסטורלי בחיק הטבע, שאומנם משרה על באיו שלווה סטואית, אבל שיחד עם זה אינו יודע לרצות, כראוי, את קיבתם.
מן התפריט, המבטיח הרים וגבעות, בחרנו בחציל קלוי עם פוגצ'ה ובצידם לימונדה, ממתינים עד בוש לבואו של התבשיל לשולחננו. עד מהרה התחוור לנו שההמתנה הממושכת הייתה גם מנת חלקם של יתר המסובים, שהזמינו את מה שאוותה נפשם.
פקשוש
כעבור שעה קלה יצא סוף סוף המרצע מן השק. היה זה כשהמלצרית בישרה לנו, בקול ענות חלושה, ש"משהו התפקשש לו במטבח". את טעמו של ה"פקשוש" הצלחנו לחוש עם בואה של המנה לשולחן. הייתה זו עיסה דביקה ותפלה של תבשיל קר ומנוכר, חסר כל אסתטיקה מינימלית. אפילו בלימונדה, שהוגשה בצידו, לא היה כדי לצנן את האווירה הלוהטת שלנו. נחמה-פורתא נאלצנו למצוא בפוגצ'ה החמימה שנחה לה על הצלחת. אלא שכאילו כדי להכעיס, לא היה גם באספרסו הכפול, שהוגש לנו בתום הארוחה, לאחר המתנה ממושכת מדי, כדי להרגיע את רוחנו הסוערת. כמו יתר ספלי הקפה שהוזמנו, גם הוא היה תפל וקר, כשהפעם תורץ המחדל ב"מכונת קפה מקולקלת".
לפחות ייאמר לזכותה של "מיסטיק רוז" שאנשיה לא התנערו מן הכשל הקולינארי שלה. כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לנו, הועמסה, כהרף-עין, על שולחננו ערימה נכבדה ומגוונת של עוגות ורקיקים, שהיה בהם כדי להשיב את נפשנו הלא-רגועה.
בסופו של דבר נפרד כל אחד מאיתנו מ-60 שקלים על חלקו בארוחה המשותפת, כולל תשר של 10% על שירות אדיב, אבל צולע מדי. מן הראוי היה ש"מיסטיק רוז" תשכיל להוכיח, לפחות להבא, כי שמה לא נישא לשווא, ולא רק בבוטיק הפרחים המלבלב שלה, אלא גם בקולינריה שהיא מציעה לאורחיה.
