השופט: דוד רוזן, בית המשפט המחוזי בתל אביב

המועד: יום ראשון, 5.2.12, שעה 08:30

הנושא: תיקים פליליים

למרות שקבועים לו שני תיקים לשעה 08:30, דוד רוזן נכנס לאולם רק ב-09:10. את הדיון השני והעיקרי הוא יתחיל רק בשעה 10:00. נכון, היה צריך לחכות לעורכי דין והשב"ס התעכב מאוד בהבאת הנאשמים, אבל שופט בהחלט יכול ליצור אווירה שתחייב את כולם להגיע בזמן ואפילו להקדים. עובדה שיש שופטים שאצלם כל עורכי הדין מתייצבים על הדקה.

התיק הראשון הוא הקראה, סניגורו של נאשם 1 משיב לכתב האישום ואחרי כמה דקות רוזן מעיף מבט בתיק ואומר: "אני רואה פה [בתגובה] עובדות שלא מצוינות בכתב האישום". הסניגור משיב שאכן כן, ורוזן מעיר: "רציתי רק לוודא שאנחנו מדברים על אותו תיק". לאחר שמיעת תגובת שני הנאשמים, מבקש רוזן לקבוע מועדים קרובים ככל האפשר, כי הנאשמים מצויים במעצר, אבל תיק הולילנד כבר מרחף באולם ויומנו עמוס. רוזן מביע תקווה שתיק אחר ייגמר בעסקת טיעון וכך יתפנו לו מועדים: "זה תיק שצריך להיגמר, יש הרבה תיקים שצריכים להיגמר, אבל כוחותי מוגבלים. זה תלוי בצדדים". בסיומו של הדיון מבקש אחד הסניגורים שרוזן יפנה אותם לגישור, והלה תוהה: "בשביל מה אתם צריכים אותי?" הסניגור: "זו הפרוצדורה". רוזן: "לא ידעתי".


קולו של רוזן נשמע מהלשכה


הדיון הזה מסתיים ב-09:25, וכאמור עוברות 35 דקות עד שניתן להתחיל בדיון הבא. בשלב מסוים נשמע קולו של רוזן מהלשכה, השואל את הקלדנית אם הנאשמים כבר הועלו לאולם. כאשר היא משיבה בשלילה, הוא מבקש ממנה לשאול את הסניגורים האם הם מסכימים להתחיל בלי מרשיהם, אך התשובה שלילית. כאשר הנאשמים סוף-סוף מגיעים, נגרם עיכוב נוסף משום שהסניגורים משוחחים עימם באולם. לא ברור מדוע זה נעשה על-חשבון זמן הדיון; אולי התשובה פשוטה: כי רוזן מאפשר זאת.

בשעה טובה ניתן להתחיל. מדובר בתיק עמוס ראיות ועדים בעבירות של סחיטה באיומים והימורים, ועל הדוכן מתייצב אחד מבעלי העסקים שלטענת התביעה נסחט בידי הנאשם 1, קובי דיבה. רוזן עוקב אחרי ההקלדה, מאט את העד לצורך ההקלדה ואף שולח את הקלדנית לסגור את החלון בלשכתו ("קר לי", הוא אומר בחיוך ושולח לה חיוך של תודה עם שובה).

מהר מאוד מתברר, שלתביעה יש עסק עם עד בעייתי. הוא חוזר בו מתאריכי ההלוואות שקיבל מדיבה ומשיעור הריבית ששילם לו כפי שאמר בחקירתו במשטרה. כאשר העד טוען שהחוקרים הוציאו את דבריו מהקשרם, מעיר לו רוזן שמדובר בתמלילים: "היא [התובעת] אומרת לך ששומעים את הקול שלך". סניגורו של דיבה קם להתנגד, ורוזן אומר לעד: "הוא עכשיו רוצה להגיד לך מה לענות". כאשר הסניגור מסיים, שוב פונה רוזן לעד: "אתה רואה? מה שהסניגור אומר הוא, שאתה צריך להגיד אמת". לא ברור האם זוהי סתם ציניות, או שרוזן חש שיש כאן העברת מסרים מההגנה לעד.


גילה מישהו בקהל שלועס מסטיק


בעוד החקירה נמשכת, רוזן נועץ לפתע מבט מרוכז בפינתו השנייה של האולם ופונה למישהו בקהל: "סליחה, אני אבקש להפסיק עם המסטיק". כלפי העד הוא קצת קצר-רוח וחוזר בטון נרגז-משהו על שאלה שניכר שהעד לא הבין. רוזן מחניק פיהוק, וכאשר העד אומר שפנה לדיבה בתור חבר, הוא שוב ציני כלפיו: "טוב שאתה לא אומר משפחה. אני רגיל שזה משפחה, חברים, כולם".

התובעת מבקשת להכריז על האיש כעד עוין ורוזן נענה. דיבה מתחיל לדבר עם סניגורו, רוזן קוטע אותו מיד: "קובי, אתה תכף יורד למטה!" ואף מכתיב לפרוטוקול את אזהרתו. בהמשך הדיון יהיו עוד כמה שיחות כאלו, כולל בין הנאשמים, ללא תגובה של רוזן. דיבה מבקש לומר משהו. רוזן משיב בשלילה. דיבה: "לא לה [לתובעת], לך". רוזן: "זה בטח שלא. אתה יכול לקבל דף ולרשום הערות". הוא מבקש מהסניגור שיתן לדיבה נייר, אבל הלה מוותר. רוזן צוחק: "אתה לא מרוצה ממנה [מהתובעת], נכון?" דיבה מנצל את ההזדמנות: "היא עושה את העבודה שלה, אבל מתעסקת בשטויות. אומרים שהרבצתי לו, אז מה היא מתעסקת אם זה היה 4% ריבית או 6% ריבית". רוזן משתיק אותו.

העד נכנס לדבריה של התובעת, אבל רוזן נוזף בו: "תקשיב לשאלות, אתה לא עונה עדיין". כעת מתפתח עימות בין התובעת לסניגורו של דיבה. היא טוענת שבחקירתו הודה העד שהוא חשש מדיבה. הוא טוען שמדובר בחשש מאנשים אחרים לגמרי. לרוזן יש פתרון פשוט: הוא פונה במרץ לתובעת ואומר "תני לי לראות". הוא קורא, דוחה את התנגדות הסניגור ואומר שלא לפרוטוקול ש"נו, הדברים ברורים" - העד אומר שהיה נתון לאיומים.

העד עדיין מחזיק בגירסתו, לפיה קיבל הלוואה אחת מדיבה ורק בסוף 2008 ובתחילת 2009. התובעת טוענת שהיו עוד הלוואות מוקדמות יותר, ולעד יש רעיון בשבילה: "את יכולה להוציא מהבנק צ'קים כמה שנים אחורה". רוזן מגיב: "גם אתה נותן לה עצות? אתה רוצה לקדם את החקירה?".


כמעט מזנק מהדוכן לעבר העד


הציניות של רוזן כנראה מצטרפת למתח בו מצוי העד, והוא מגיע להתנגשות ישירה עם השופט, כאשר הלה אומר לו שוב ושוב "רק שנייה" כדי להאט את דיבורו. העד מתפרץ: "מה אתה אומר לי 'רק שנייה'? זה יוצא מהלב שלי!" רוזן כמעט מזנק מהדוכן לעברו. הוא רוכן קדימה ככל שכסאו מאפשר לו, מביא את ראשו למרחק של מטר מן העד ונוזף בו: "אם תמשיך ככה, אני אשפוט אותך!" המאבטח ניגש לעד ומסביר לו מי בעל הבית באולם. לזכותו של רוזן יש לומר, שהוא נרגע מיד ומסביר בטון שקט: "אנחנו צריכים לרשום כל מילה שאתה אומר. הבחורה שיושבת לידי כותבת מאוד מהר, אבל היא לא מכונה".

לפני שיצאתי מהאולם, רוזן שם לב לשיחות מספסל הנאשמים אשר ביקשו מים ולא ניתן לבני משפחותיהם להעביר להם אותם. הוא מפסיק את הדיון לרגע, מבקש לוודא שמדובר בבקבוקים סגורים ומכתיב לפרוטוקול שאיפשר למסור אותם לנאשמים.

השורה התחתונה: שופט עירני מאוד, השם לב לכל פרט בהליך ולכל דבר המתרחש באולמו. מצד שני, מעט קצר-רוח ובעל טון דיבור הגורם לו להישמע זועף-משהו גם כאשר אינו מתכוון לכך. את הדיונים הוא מנהל ביעילות, אך לחובתו יש לזקוף את האיחורים הניכרים בתחילתם, שכן כאמור ביכולתו ליצור אווירה שלכל הפחות תקטין אותם בצורה משמעותית.

יעילות: 7

מזג שיפוטי: 7