השופט: יגאל גְלָם, בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה

המועד: יום חמישי, 29.12.11, שעה 11:00

הנושא: דיון מקדמי

חברת מנורה-מבטחים הגישה תביעה נגד חברת הרטן מלונאות, הנמצאת בכינוס נכסים, בטענה שלא העבירה לה את כל התשלומים לביטוח הסוציאלי של עובדיה. השופט יגאל גְלָם מנהל דיון ארוך שלא לפרוטוקול, במטרה למקד את נקודות המחלוקת ואולי גם להגיע להסכמות.

כאשר נכנסתי לאולם, היה הכונס בעיצומו של טיעון לוהט: "אני מחזיק בידי תביעה שערורייתית ואנטי-ציבורית", אמר. גלם קטע אותו: "בוא נקבע כללים לפני שאנחנו מתחילים. אנחנו מכבדים זה את זה. בוא לא נגיע למקום, שאי-אפשר יהיה להגיע להסכמה בגלל כל מיני ביטויים". לאורך הדיון גלם רושם לעצמו פרטים וסכומים, בודק תאריכים ומבקש לרדת לפרטי-הפרטים, מעיין במסמכים ומעביר אותם מצד לצד.

אחרי כמה דקות של דיון, פונה גלם לבא-כוחה של מנורה: "אני רוצה להבין עכשיו כך: בגין איזה מהעובדים בדיוק יש חוב וממתי. אני כבר אומר לך, שלא אאשר בפסק דין תיק שנפתח אחרי שבע שנים [מהמועד בו לא הועברו ההפרשות]. יהיה הצמדה וריבית, ולא ריבית פיגורים". נציגת מנורה, בחוצפה שתאפיין אותה לאורך הדיון, משיבה: "אנחנו לא נסכים לדבר כזה". גלם משיב, בנון-שלנטיות אופיינית גם היא: "אין בעיה, אנחנו לא צריכים הסכמה".

גם על הכונס גלם לוחץ: "אם שילמתם באיחור, יש בעיה". הכונס: "אי-אפשר לבוא אחרי שש שנים ולומר שאתם חייבים כסף. יש בעיה לעקוב אחרי החומר הזה, המערכת החשבונאית השתנתה". גלם: "אפשר להגיש תביעה אחרי שש שנים, ולמרות שזה קשה לנו - זה אפשרי. לא נוח לי עם זה שתובעים ריבית פיגורים אחרי שש שנים, אבל יש בתיק מכתבי התרעה. בפשרה אוכל לתת ארבע-חמש שנים, בפסק דין יהיה יותר קשה".

"נצטרך לחשוב על פתרון יצירתי"

כאשר באי-כוח הצדדים מתווכחים ביניהם, גלם מניח להם לעשות זאת במשך דקה או שתיים עד שהוא מתערב ומשליט סדר. "נצטרך לחשוב על פתרון יצירתי שיפצה את הנתבעת, כי זה הולך לעמיתים", הוא אומר. כאן מתחיל דיון מבולגן, כמעט תלת-שיח של חרשים, בשאלה האם הכספים שתובעת מנורה יועברו ספציפית לעובדי הרטן עבורם לא בוצעו הפרשות, יועברו כללית לקופה של עובדי הרטן או שמא ייכנסו לקופת החברה. הבלגן מתעצם כאשר לגלם ולבאי-כוח הצדדים לא ממש ברור האם הם מדברים על קרן החוב או על הריבית בגינה. כולם מדברים ביחד, ובמקום להשתיק את הצדדים - גלם מצטרף בעצמו לוויכוח. התוצאה היחידה היא כמובן העמקת הבלבול.

כאשר גלם מתחיל להכתיב החלטה לפרוטוקול, נציגת מנורה קוטעת אותו - וגם על זה הוא עובר לסדר היום. "החיים שלכם ממש לא יהיו קלים", הוא אומר לה. "אני רוצה לראות הכל. אני צריך לראות אסמכתאות מתי זה [התשלומים] עבר". נציגת מנורה: "שהם יעבירו!" גלם: "את תצטרכי להציג לבית הדין את הרשימה". נציגת מנורה פונה אל גלם בגוף שני וכמעט צועקת עליו, והוא בשלו - מתעלם. "אני לא מבין למה אתם משאירים את התיק על המדף כל כך הרבה זמן", ממשיך גלם. "אתם פה בשם עובדים, לא בשם אף אחד אחר". כאשר גלם מתעקש לדעת לאן בדיוק הולכים הכספים, נציגת מנורה שוב מרימה עליו את הקול: "זה לא רלוונטי!" קשה לחשוב על שופט שהיה נותר אדיש להתנהגות כזו, אך גלם ממשיך לעבור עליה לסדר היום.

"נצטרך להגיע לפשרה מסוימת"

לבסוף מצליח גלם להכתיב מה בדיוק הוא רוצה שכל אחד מהצדדים יגיש, אך עורכת הדין הצעירה של מנורה עדיין חושבת שהיא מדברת עם קולגה: "אם יש העברה במחשב, מה אדוני רוצה שאצרף?" גלם: "את זה. תראי לי שזה תואם לחצי שנה ברציפות [עם הוראות התשלום], זה מספיק". לכונס הוא אומר: "הצ'קים יוצאים מחשבון; מה הבעיה לבדוק מתי הם יצאו?" והוא חוזר לנציגת מנורה: "מה שאת יכולה לצרף בלי ללכת לבנק - תצרפי. אם תהיה בעיה - נפנה לבנק וניתן צו. בנושא ריבית הפיגורים נצטרך להגיע לפשרה מסוימת, זה לא יהיה הכל או לא כלום. נצטרך להגיע לתקופה משמעותית, ארבע-חמש שנים".

רק בנקודה הזו, אחרי עשר דקות של ויכוחים, מחדד גלם את השאלה המכרעת: "אם זה [הכסף מהרטן] הולך לעמיתים עצמם - אני מסכים איתך", הוא אומר לנציגת מנורה. "אם זה הולך לקרן כללית שממנה משלמים כל מיני דברים ודיבידנדים - יש בעיה. האם זה הולך לקופה כללית של העמיתים או לעמית ספציפי, או שזה הולך לעובד של חברה אחרת". גלם ממשיך להכתיב את ההחלטה, למרות שעורכי הדין ממשיכים להתווכח ביניהם; הוא פשוט מתעלם מהרעש.

בסוף הדיון יש לכונס רעיון יצירתי: "אביא תצהירים של העמיתים, שהם מוותרים על ריבית הפיגורים". גלם אומר שזה אפשרי, אך במבט מהצד נראה שהוא מתעלם מכוחו העודף של הכונס כלפי אותם עובדים שגורלם נתון בידיו.

השורה התחתונה: באולם שרר בלגן לא-קטן, במידה רבה באחריותו של גלם. התעלמותו מהתנהגותה הבוטה של נציגת מנורה הייתה צורמת מאוד, ותרמה לאווירה הלא-מכובדת - שמצידה הצריכה דקות רבות של ויכוחים עקרים. בסיומו של הדיון התקדם התיק רק במעט.

יעילות: 6.

מזג שיפוטי: 7.