החלום - להיות דח"צ דח"צ. מי מאיתנו לא חולם לכהן כדח"צ. ולמה לא בעצם? פעמיים ברבעון להגיע לישיבת דירקטוריון וישיבת ועדת ביקורת באחד ממגדלי העיר תל אביב, לשמוע סקירה על מצבה הכספי של החברה, לקבל החלטות על שיפור תנאי הכהונה של נושאי המשרה, לקנח בכמה בורקסים ועוגות וזהו. בעצם, עוד ישיבה טלפונית אחת בתחילת האביב , שתי החלטות נוספות בכתב עם בוא הסתיו והנה בסוף השנה אפשר לרשום לעצמנו הכנסה שנתית של 100,000 - 200,000 שקלים, ואם הצלחנו לקבל מינוי בשתיים או שלוש חברות ציבוריות אז כל שנותר לנו הוא לצטט את הפילוסופים היווניים שקבעו : הנאה ששכר לצידה היא הבסיס לחיים מאושרים.
הדרך להגשמת החלום
אבל איך מתמנים להיות דח"צים? עם מי אנחנו אמורים לדבר בכדי להתמנות לתפקיד הנכסף? - את התשובה ניתן לקבל בקלות לאחר חיפוש קצר בגוגל שיציג בפנינו עשרות כתבות העוסקות בנושא. במידה ונערבב אותם מספיק חזק ובהנחה שכולנו הרי בעלי קישורים מתאימים, נקבל תערובת של מסקנות והמלצות, כשהבולטת בניהם מסתכמת במילים הבאות : היכרות אישית עם בעלי השליטה.
מופתעים? סביר להניח שלא. אולם אם במשך שנים, רבים במשק עצמו עיניים לנוכח התופעה , בימים אלו השילוב של משבר כלכלי חמור וועדת ריכוזית אימתנית מאיימים לשנות סדרי עולם בנושא. שימו לב. אם הייתי נדרש לתמצת את דעתם של כל אלו שהתבטאו בנושא בשנתיים האחרונות הייתי זקוק לשבעה עשר מאמרים נפרדים ולכן אסתפק בדבריו של עמיתי עופר וולפסון שראיין כאן באתר לפני כשנה את פרופ' מיגל דויטש שקבע חד-משמעית כי יש בעייתיות באופן בחירת הדח"צים בישראל
[קישור] או בשלוש מילים : דח"צים רבים נתונים להשפעה של בעלי השליטה בחברות בהם הן מכהנים.
הצעות למכביר
אז עכשיו כבידינו תובנה המגובה במחקר אקדמי, כל שנותר לנו הוא לצאת לדרך ולחפש פתרון. ופתרונות בישראל לא חסר. יש שמציעים להגדיל את מספר הדח"צים, משניים לשלושה ואף יותר, אבל לכך הרי מתנגדות חברות ציבוריות רבות שגם כך קורעות תחת עלויות הממשל התאגידי. פרופסור אסף חמדני , גם הוא מומחה בעל שם בנושא הציע לאפשר מינוי דח"צים באסיפה כללית גם ללא הסכמת בעלי השליטה, אולם על החלטה זו כבר אמרו בעלי שליטה מבוהלים שאין צורך לקרוא לא הצעת חמדני, אפשר פשוט - חמדני . ודי לחכימא לרמיזא.
לתוך הפינה הזו נכנס חבר הכנסת ד"ר
נחמן שי שהעלה לאחרונה להצבעה במליאה הצעת חוק מעניינת בנושא ( הצעה לתיקון סעיף 240 לחוק החברות ) ומשום כך, לבשנו את מיטב בגדינו ושמנו פעמינו לכיוונו של איש התקשורת הוותיק שהוא גם במקרה גם ד"ר למדעי המדינה בכדי לשמוע את דעתו בנושא.
הקמת מאגר מועמדים לדח"צ
שים לב אומר לי ח"כ שי: "אני מצפה מהרשות לניירות ערך להרים את הכפפה ולתת יד ולא רק עצות בפתרון הבעיה ". "ואיך בדיוק ", אני שואל.
ובכן משיב שי: "תתכבד הרשות ותקים מאגר שיכלול שמות של כמה מאות מועמדים ראויים לתפקידי דירקטורים וזאת לאחר שיאומת כי יש בידם את הכישורים לתפקיד. כשתידרש חברה ציבורית למנות דח"צ היא תחויב לפנות לרשות אשר תאתר לה מתוך המאגר מקבץ מועמדים על סמך מומחיותם וניסיונם המקצועי לאורך השנים בנטרול ניגודי עניינים שונים למיניהם. החברה עצמה תיבחר מתוך המאגר את המועמד הראוי מבחינתה. בצורה כזו, יושגו שת מטרות. ראשית יתאפשר לרבים וטובים להתמודד על תפקידים אלו ובכך לקלוע לדעתם של מחוקקי חוק
חופש העיסוק לפיו כל אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. שנית ינוטרל כל קשר בין הדירקטור לבעל השליטה, ובכך נימנע ממצבים כמו אלו שאירעו
בשנים האחרונות, בהם דירקטורים חיצוניים לא מילאו תפקידם כיאות לאור קשריהם עם בעלי השליטה או לאור המחויבות שהם חשו להם עקב מינויים לתפקיד".
בעד ונגד
תראה אני אומר לחבר הכנסת: "הממשלה הרי הפילה את הצעת החוק פעמיים. הצעת החוק עלתה להצבעה בפעם הראשונה בחודש מאי 2011 ונדחתה, ובפעם השנייה בחודש נובמבר 2011 בכדי להידחות פעם נוספת, לאחר בקשת שר המשפטים ובכירי רשות ניירות הערך".
אני לא מתרגש עונה חבר הכנסת משל היה הצדיק שהלך ברחובות העיר ומלמל לעצמו את דברי שלמה המלך מספר משלי לפיו שבע ייפול צדיק וקם. "ייפול, יישב , יקום , לדידם, הצעה החוק מיותרת" אני רומז לחבר הכנסת. "הרי רק לאחרונה עודכן חוק החברות (תיקון מס 16) שקבע בין היתר כי לבעלי מניות בחברה שאינם קשורים לבעל השליטה תהיה אפשרות לאשר כהונה שלישית לדח"צ גם במקרה שהקשה על חייו של בעל השליטה וזה אינו חפץ עוד בשירותיו. כמו התיקון מצמצם את האפשרות של דירקטור לייצור קשרים עסקיים עם בעל השליטה לאחר סיום כהונתו ובכך מנטרל את החשש הקיים בנושא. ושלישית והכי חשוב, כל עידכוני החקיקה בשנתיים האחרונות הביאו לכך שכל דירקטור חושב היום עשר פעמיים לפני קבלת החלטה שתטיב עם בעלי השליטה".
נחמן שי מחייך, הוא בדעה שהסיבה להתנגדות משרד המשפטים והרשות לניירות ערך היא אחרת לגמרי. לדידו הרשות פשוט אינה רוצה לקחת אחריות בנושא. היא מעדיפה להמשיך לפעול תחת כובע המבקר, המפקח ולפעמים גם התובע. "הרי קבלת הצעות החוק תחייב אותה בהשקעת משאבים רבים להקמה ותפעול המאגר, ובמידה ודירקטור שייבחר מתוך המאגר שיוקם יכשל בתפקידו הרי שתוטל עליה אחריות. תאר לך, ידידי הכתב, חברה ציבורית תובעת את הרשות בגלל כשל בפעילות הדירקטורים ולא ההפך. זה גדול אפילו על הרשות שלנו", מחייך שי. אכן נקודה למחשבה. ומה דעתכם אתם?
