אמנם שהינו בו (כהרגלנו, מאז גילינו אותו), גם בחורף-אביב שעבר, אך אז הוא היה נתון בשיפוצים. וכעת, באנו לחוש מה השתנה הלילה הזה במלון האהוב עלינו. אז ככה: כל הקומה הראשונה במלון הבנוי כמו האות ם ובתווך - פרושים הדשאים החובקים את הבריכה ושאר ה"פיורדים" היוצאים ממנה כמו תמנון - הקומה הזו חודשה כולה. זו הקומה היוקרתית יותר, בגלל שלכל חדר יש גישה פרטית הישר לתעלת המים (או לבריכה קטנה), המתחברת גם לבריכה הגדולה, אך גם מתפתלת ומסובבת את כל השטח. אתה יוצא מהחדר לבוש רק בבגד הים והופ - ישר למים. כשאתה מסיים - אתה יכול להשתרע על המיטה הזוגית במרפסת הפרטית שלך ולהתפנן עד בלי די. ובל נשכח את המוזיקה המופלאה שמושמעת כל העת בכל שטחי הציבור של המלון.
את רצפת הפרקט בחדרים החליפו לאריחי קרמיקה, כדי שאורחים החוזרים נוטפי-מים לא יהרסו אותה. בחדר מצויה מקלחת ענקית, שמחליפה את האמבטיה שהיתה. כך נוח מאוד לקלח את הילדים וליהנות מזרם אדיר ומקרצף של ראש המקלחת. הריהוט פונקציונלי, נעים וממלא את כל הצרכים. והחידוש הגדול והמענג במיוחד הוא - היות מסעדת ארוחת הבוקר (הפועלת עד 12 בצהריים) פתוחה גם בערב. דבר שלא היה קיים בעבר באופן קבוע, אלא רק לפי דרישה. ואם להתוודות על האמת - הארוחות שם הן בסגנון כל-כך גורמה, בנויות על מטעמים לאניני טעם, המתחלפים מדי יום - שבערב האחרון, כשחשבנו לשנות ולסעוד בחוץ באחת ממסעדות היוקרה המפתות של אילת - עברנו בכולן, בדקנו את התפריט, ונוכחנו שמה שמקבלים ב"אגמים" לא נמצא בשום מסעדה אחרת.
שירות לעילא ולעילא
הסיבה היא שהמלון הוא כעין מלון-בוטיק. מכיל מחצית או פחות מהמלונות הגדולים הידועים. לכן, היחס והשירות בו הם לעילא ולעילא. אם נשווה למלון ששהינו בו בחודש פברואר, מלון יפהפה כשלעצמו, אך בגלל שהיינו בעונת-שפל - מספר אנשי השירות היה כה מצומצם, שבארוחת הבוקר ובערב לא היה מי שיוריד כלים מהשולחן, וסעדנו עם כל ערימת הצלחות. לא היה את מי לבקש משהו. לעומת זאת, באגמים, הצוות כל הזמן מלא, מוכן לשרת ולמלא את כל בקשתך. זה אולי נשמע זניח, אבל אלה הדברים הקטנים שעושים את החופשה מ"רגילה" ל"נהדרת וקסומה".
נכון שרוב העובדים ברוב בתי המלון באילת הם שחורים ממזרח אפריקה, אך בין היתר, התפעלנו במיוחד ממריה, שהגיעה מדרום-אמריקה, ומעולם לא ראינו עובדת כה חרוצה, מסורה ונהדרת כמוה. היותה בחדר האוכל עשתה את ההבדל. ולוואי שכל אנשי השירות היו לומדים ממנה את המסירות והדבקות בעבודה. למרות שב"אגמים" רמת השירות גבוהה, הרי אישיותה של אישה צעירה זו בלטה מעל הממוצע.
לטבח המלון היינו מעירים רק, שאם עושים שקשוקה - לא כדאי להרוס אותה עם תוספת חריפות שפגמה, ולא איפשרה ליהנות ממאכל נפלא זה. אימפרוביזציות הן טובות, אבל לא על חשבון המסורת. אלא רק כתוספת של אופציה. וסלט טונה - זקוק לשדרוג ותוספת כמה מרכיבים, כמו פלפל מוחמץ ומלפפון חמוץ קצוצים, מעט מיונז, ולא לזרוק את הטונה ישר מהקופסה לקערה שבבופה.
כמו לטוס לחו"ל...
עבורי, נסיעה לאילת - היא כמו נסיעה לחו"ל: המעבר מחורף לקיץ, השינוי הדרמטי במזג האוויר, מהסגריריות, הגשם והקור לחום המלטף ואופף אותך בנעימות, נופי הנגב שאני משתכרת כל הזמן למראם - הם שמעניקים לי את התחושה העילאית. לאילת אנחנו יורדים תמיד דרך מצפה רמון. מעט לפני מצפה רמון נפתחה תחנת דלק ולידה קפה ארומה. מקום יפהפה וחמוד, בו אנו חונים כדי לשתות, לאכול משהו ולהתרענן בשירותים האלגנטיים. פיתולי הירידה למכתש הם חוויה החוזרת ומפעימה בכל פעם. צבעי ההרים שנראים כאילו הצייר האלוהי משח אותם במכחולו בכמה צבעים - פשוט יפים יותר מכל ציורי הנוף של כל גדולי הציור אי-פעם. שלא לדבר על אי-הימצאות משאיות ואוטובוסים הכופים עליך לנסוע בזחילה, כמו בכביש המתחבר לים המלח.
בקיצור, חופשה באילת כמו שהייתה לנו כעת - גרמה לנו להצטער שהיינו רק שלושה ימים, ולמה לא הזמנו ליותר... כה חבל היה לחזור הביתה, כזה כיף היה לנו. הקץ' היחיד: מכיוון שהמים בבריכה לא היו מחוממים דיים, לא שחינו. אבל על זה נכפר כשנחזור לשם לפני בוא הקיץ. כי הקיץ - זה זמנם של הילדים וההורים החייבים להם זמן איכות. אנחנו - תנו לנו את אילת בסתיו, בחורף ובאביב. כי אילת היא ה"רזורט" היפה והטוב בעולם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
