השופטת: רחל קרלינסקי, בית משפט השלום בכפר סבא

המועד: יום חמישי, 19.4.12, שעה 09:30

הנושא: מעצרים

בשלב מסוים בדיון, התנצלה השופטת רות קרלינסקי ואמרה שהיא צריכה לצאת לחמש דקות. הזמן התארך, ופרקליט וסניגור החליטו שאפשר לנצל אותו למטרה מועילה. הם התקרבו אל הקלדנית והכתיבו לה הסכמה על תנאי שחרור בערבות של אחד החשודים. הסניגור דיבר על הטלת צו פיקוח, הקלדנית שאלה את התובע האם הוא מצטרף לדברי חברו והלה השיב: "תרשמי שאני מסכים". כאשר שני אלו סיימו, פנתה הקלדנית לעורכת דין אחרת: "הבנתי שיש הסכמה נוספת?"

כאשר חזרה קרלינסקי לאולם ועורכת דין אחרת ביקשה לדבר, היא נקטעה בידי אותה סניגורית: "רגע, כבר הכתבנו לפרוטוקול". לאחר שזו סיימה, הגיע תורו של הסניגור מההסכמה הראשונה: "יש לנו בקשה נוספת שהוכתבה לפרוטוקול בהסכמה", והוא מבקש מהקלדנית להעלות אותה. בשני המקרים קרלינסקי מאשרת את ההסכמות ללא כל הרהור ושאלה.

המדור כבר ביקר באולמותיהם של עשרות שופטים בכל הערכאות ובכל רחבי הארץ, אך במחזה כזה - טרם נתקל. הפעם היחידה שראינו משהו דומה הייתה אצל השופט אברהם הימן בראשון לציון, שם קבעה הקלדנית לבדה מועדי דיונים. אבל כאן זה הרבה יותר חמור: מדובר בהסכמות דיוניות חשובות על תנאי שחרורם של חשודים, בהן השופטת הופכת לחותמת גומי.

ויש עוד הבדל. בעוד הימן הגיב לַפרסום באומרו שיחדל מנוהג זה, קרלינסקי אינה חושבת שעשתה משהו פסול. הנה תגובת הנהלת בתי המשפט: "התנאים המוסכמים שרשמה הקלדנית בפרוטוקול לשחרור, נבחנו לאחר כניסת השופטת לאולם מול הצדדים ופורטו מחדש על-פי ההסכמות". התיאור הזה לא ממש מדויק ורחוק מלהניח את הדעת. הצדדים הודיעו לקרלינסקי שיש הסכמות והיא אישרה אותן ללא ניד עפעף. ואם ממילא קרלינסקי בודקת - כגירסתה - אז מדוע הקלדנית כותבת ללא פיקוח? אין זאת אלא שקרלינסקי נתנה לקלדנית יד חופשית ולמעשה הפכה אותה לשופטת-משנה.

לא מגיבה על המהומה

האווירה באולמה של קרלינסקי די אופיינית למתרחש באולמות מרובי-פלילים: עורכי דין ושוטרים מדברים זה עם זה, הצדדים קובעים בעצמם את סדר התיקים ולפעמים מנסים קצת להידחף. על ההתנהגות הזו קרלינסקי לא מגיבה. היא מקפידה לשמור על זכויות העצורים, אך גם לא מתערבת כאשר זכויות אלו נפגעות דווקא בידי סניגורים.

כך למשל היה בתיק הראשון ששמעתי באולמה: קרלינסקי מוכנה, בצורה יוצאת-דופן, ששירות המבחן יבדוק שוב חלופות מעצר לאחר שכבר נתן תסקיר שלילי ומציעה לדחות את הדיון ל-10.5.12. למרות שלקוחו נשאר במעצר, הסניגור מבקש לקיים את הדיון ב-14.5.12, משיקולי היומן שלו. קרלינסקי לא מסכימה, אך לא משום שזהו עוול להותיר אדם במעצר משום שסניגורו עסוק, אלא משום שאין לה מועדי דיון באותו יום.

בתיק הבא הסניגור לא הגיע, העצור נמצא והתובע אומר שעמיתו הסכים לדון בתיק בהיעדרו. קרלינסקי מסרבת, ובצדק: "הסניגור יכול לעשות את מלאכתו איך שהוא רוצה, אני עושה את מלאכתי כמו שאני צריכה". מאוחר יותר יגיע הסניגור, ושוב מתברר שהיומן קודם לזכויות הלקוח: קרלינסקי מודיעה לעצור, שלבקשת סניגורו נדחה הדיון בשבועיים וחצי - עד 6.5.12. דומה שבשני המקרים היה מקום שהיא תגן על העצורים מפני מי שאמורים להגן עליהם, אך עושים את מלאכתם פלסתר.

סלחנות כלפי המדינה

הלאה. כעת נדון עניינו של מי שנעצר לפני עשרה ימים בחשד לאיומים, קרלינסקי הורתה לקבל בתוך שבוע חוות דעת מקיפה של הפסיכיאטר המחוזי, אלא שהמדינה פשוט לא קיימה את ההוראה ואפילו לא הביאה אותו לבדיקה. כאשר התובע מתחיל לטעון, קרלינסקי רוצה לדעת מדוע החלטתה לא בוצעה; אין לו תשובה, משום שאנשי שירות בתי הסוהר שבאולם לא יודעים במה מדובר. התובע טוען שהפסיכיאטר המחוזי ראה את העצור מיד עם מעצרו, אך לא מצליח למצוא לכך סימוכין אלא רק זכרון דברים של חקירה. הוא גם מגיש פסיקה קודמת במטרה להוכיח שיש לשלוח את האיש למעצר עד תום ההליכים, אך הפסיקה בבירור מתייחסת למקרים חמורים יותר.

קרלינסקי מכתיבה החלטה: "הוריתי על קיום בדיקה פסיכיאטרית למשיב והדבר לא נעשה". היא מתמצתת היטב את טענות הצדדים ולבסוף מורה לשב"ס להעבירו הישר מבית המשפט לבית החולים פרדסיה לצורך קיום הבדיקה. קרלינסקי מחפשת ארוכות ביומן ולבסוף קובעת את הדיון הבא ל-29.4.12, תוך שהיא מעירה: "אני לא נמצאת פה בכלל, אני באה במיוחד בשביל זה". מה שאין בהחלטה הוא הערה תקיפה למדינה על אי-קיום ההחלטה הקודמת.

השורה התחתונה: על החומרה שבמתן היד החופשית לקלדנית כבר עמדנו. זהו מקרה של יעילות-יתר, הפוגע לכל הפחות במראית העין של ההליך התקין. קרלינסקי אינה מקפידה על הסדר באולם ולא מתערבת כאשר העצורים נפגעים דווקא בידי עורכי דינם.

יעילות: 4.

מזג שיפוטי: 7.