גבר מי שמטפלת

לפי העיתון הבריטי "האקונומיסט" מחקרים רבים מצביעים על קשר בין הורות - ובעיקר אבהות - לדעיכה בשביעות הרצון מחיי הנישואים ואחוז גבוה יותר של דיכאון לעומת גברים שאינם הורים לילדים.

בהיבט הביולוגי, יש משהו מוזר באבחנה הזו. עיקרון הברירה הטבעית מניח כי האבולוציה מקדמת את רביית הפרט ואת שרידותו, ולכן לא יהיה זה אלא הגיוני שהטבע ייתן עדיפות בהתאם לגברים שנהנים מגידול ילדים. אך מצד שני, קיים לחץ נגדי על הגבר להעמיד צאצאים נוספים עם נשים אחרות, וכך הוא עשוי להחשיב את עובדת היותו אב לילדים כנטל על כתפיו.

כדי לחקור את הנושא בצורה מקיפה יותר, החליטה סוניה ליובומירסקי - פסיכולוגית וסופרת במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת ריברסייד, קליפורניה - ללמוד את הספרות הקיימת בתחום ולקדם במקביל מחקר משל עצמה. תוצאות המחקר, אשר פורסמו לאחרונה בכתב העת Psychological Science, מבקשות לטעון שהורות בכלל - ואבהות בפרט - היא ברכה אמיתית, גם אם ההורה מרגיש לעיתים אחרת.

התחנה הראשונה של ד"ר ליובומירסקי הייתה סקר הערכים העולמי (World Values Survey) - פרויקט רחב יריעה המאגד קורפוס עצום של מידע על חייהם של אנשים ברחבי העולם. לצורך מחקרה, קראה הפסיכולוגית כ-6,906 משובים שהתקבלו ממתנדבים בארצות הברית אשר התבקשו לענות על ארבע שאלות, במסגרת סקר שנערך במהלך ארבע שנים. ולהלן השאלות: כמה ילדים יש לנשאלים? האם הם מרוצים מחייהם? עד כמה הם שמחים ובאיזו תדירות יוצא להם לחשוב על משמעות החיים ותכליתם?

ליובומירסקי גילתה כי ללא קשר לשנה בה נערך המחקר, משתתפים הורים העידו על יותר שמחה, שביעות רצון והרגשה כללית של טעם בחיים. וכן, הפערים בתשובות לא היו גדולים אמנם, אבל בעלי חשיבות סטטיסטית מסקרנת: בחינה קרובה הראתה שמידת שביעות הרצון הכללית של אבות, הייתה גבוהה באופן מובהק מזו של יתר הגברים. אצל הנשים לעומת זאת לא נרשם שינוי.

גברים - לא מה שחשבנו

עם הממצאים שבידיה, פנתה הפסיכולוגית לעריכת ניסוי המשך. אחת הבעיות המוכרות בפרויקטים מסוג סקר הערכים העולמי, היא שהמשתתפים מתבקשים להיזכר בתחושותיהם רק בדיעבד, ובאופן שאינו משקף בהכרח את חוויותיהם בזמן אמת. וכך, לא פעם קורה שבמבט לאחור אנשים נוטים לייפות את התמונה ואף להתרפק על מטלות הקשורות בהורות.

מסיבה זו, חילקה ד"ר ליובומירסקי מכשירי ביפר ל-329 מתנדבי מחקר צפון-אמריקנים בטווח הגילאים שבין 18 ל-94. בשלב ראשון מילאו המשתתפים שאלון כללי לגבי גילם, מינם, מוצאם האתני, מצבם הסוציו-אקונומי, מצבם המשפחתי ומספר הילדים. בנוסף, אמרה הפסיכולוגית למשתתפים, כי תיצור איתם קשר אקראי בביפר חמש פעמים ביום. לכל התקשרות התלווה משוב קצר, בו רשמו המשתתפים את תחושותיהם באותו הרגע. מה שליובומירסקי לא סיפרה להם עם זאת, הוא לאיזו מטרה משמשות השאלות.

התוצאה הייתה זהה לממצאים שהתקבלו מאבחנותיה על סקר הערכים העולמי. ככלל, הורים לילדים העידו על רגשות חיוביים ותחושת משמעות מחודדת יותר בחייהם, מאשר משתתפים שאינם הורים. בחינה לעומק של המשובים, גילתה כי דווקא האבות נהנים יותר מהיתרונות שבגידול ילדים. יתרה מזאת, לימוד המשוב לפרטיו העלה כי הנאתם הגדולה של האבות קשורה באופן ספציפי לפעילויות בהן מעורבים ילדים, על פני פעילויות כמו צפייה בטלוויזיה לבד או בישול למשל.

נראה אם כן שהאבולוציה קיבעה מנגנון פסיכולוגי בגברים, הגורם להם להישאר במשפחה. במבט ראשון, יש משהו משונה בכך שנשים אינן חולקות מנגנון זה, אבל ייתכן כי הן אינן זקוקות לו. הרי בסופו של דבר, נשים יודעות בוודאות שהילדים שייכים להן, בעוד שגברים יכולים לכל היותר לקוות שאכן הם האבות הביולוגיים של הילדים. עובדה זו, יחד עם הפוטנציאל של גברים להעמיד אינספור צאצאים (כל עוד יימצאו מתנדבות בעלות עניין), יכולה לעודד את הגבר לסטות מחיק המשפחה. לעומת זאת, מסתבר שהנאה מאבהות יכולה לתרום להשארת הגבר בבית.