אחרי כל הרעש והצלצולים,
אהוד אולמרט לא מתמודד. הוא ברח, מובס ושפוף. מי שהאמין לאולמרט שירוץ, נותר רק עם הבטחות ודיבורים. בשקט-בשקט נדם קולו, בתחום הפוליטי, אחרי שאולי הבין: אם ירוץ, הוא יובס. ציבור המצביעים בישראל לא יתן קולו לאיש שקרן, רמאי, ועבריין פלילי שלא נמנע גם מקבלת שוחד. באתרנו התרענו מפני מגמה זו, ואף קראתי:
רוץ אולמרט, רוץ. הערכתי כי גם אם ירוץ, הוא יוכה בקלפיות.
אנשיו ומקורביו של אולמרט, ובראשם חברי הכנסת
דליה איציק ורוני בר-און, שנאבקו לחזרתו למרכז המפה הפוליטית, הובסו גם כן. הם, שהבטיחו שוב ושוב כי הנה אולמרט חוזר לאחר שזוכה כביכול במשפטו, התבזו. הם, שפימפמו בתקשורת שאולמרט יתמודד בבחירות לכנסת ה-19 - והם יחד עמו - ויביס את
בנימין נתניהו, נותרו ללא ראש. אולמרט נסוג בלא להודיע מאומה לציבור - בלי לנמק או להסביר.
בנסיבות אלה, לא נותר לדליה איציק ולרוני בר-און להסתלק ולהודיע שלא יתמודדו מחדש בבחירות לכנסת ה-19. לא במסגרת מפלגת קדימה בראשה עומד
שאול מופז ולא במסגרת מפלגה אחרת. דליה איציק ניסתה ממש ברגע האחרון להצטרף לתנועה בראשות
ציפי לבני, כמספר 2, אך נדחתה. עכשיו נותר לה ללחוץ על ידידה האישי, נשיא המדינה
שמעון פרס, כדי שיפעל עבורה אצל נתניהו - כדי שתקבל משרת שגריר. אולי בלונדון.
גם העיתונות כשלה.
חנן קריסטל (
קול ישראל),
סימה קדמון (
ידיעות אחרונות),
רינה מצליח (ערוץ 2),
בן כספית (אז ב
מעריב) ושורה של כתבים בכירים מטעם עצמם, פעלו כדי להכשיר חזרתו של אולמרט, אך כשלו. הם לא היו היחידים, כמובן, אבל הם היו מאוד דומיננטיים בשיווקו של אולמרט הזכאי, כביכול. עיתון ידיעות אחרונות וארנון (נוני) מוזס בראשו גויס להרצת אולמרט. ללא הועיל. נוני הובס גם הוא. עתה הוא יצטרך להתרגל לנתניהו כראש
ממשלה בקדנציה נוספת.
בנסיבות אלה, אולי אין פלא כי כל שנותר לאולמרט בתחום הפוליטי-מדיני הוא להתחרות ו/או לסייע בקידום יוזמותיו של אבו מאזן. וכך מוצא עצמו ראש הממשלה לשעבר אבו אולמרט, אוי לבושה, מתראיין/מרצה בפני כל מי שמוכן לשמוע וטוען כי יש לקבל את יוזמת אבו מאזן לקבלת פלשתין כמדינה משקיפה באו"ם; וגם מתחרה עם אבו מאזן על גינוי נתניהו - על שהוביל החלטה לבניית 3000 יחידות דיור בגושי ההתיישבות ובסביבות ירושלים; ואפילו מתחרה באחמדניג'אד, באופן מופקר וחסר עכבות, בניסיון לסכל ההכנות/הכוונות הצבאיות מצד ישראל לטרפד פרויקט הגרעין של אירן.