מודל של חיים בכפר בעידן המודרני

בכלכלה הגלובלית כיום, ובישראל בפרט, משפחות צעירות נתקלות בקשיים להבטיח את קיומם בעיר והם שוקלים מעבר לכפר, למשק חקלאי. במעבר לצורת חיים זו יש לקחת בחשבון את הדאגה הגוברת בעולם כולו לשמירה על איכות הסביבה, לקיימות, לאיזון ולניצול נכון של משאבי הטבע כך שגם הדורות הבאים יזכו ליהנות מאוצרות אלה ויוכלו להמשיך להורישם לבאים אחריהם.

לכאורה, ההתפתחות הטכנולוגית בניהול המשק החקלאי המודרני מאפשרת ליהנות משני העולמות: חיים בריאים בקרבה לטבע ומקורות פרנסה אלטרנטיביים, וגם מודרניזציה וחיים קהילתיים, תרבותיים מלאים. אך כיצד למעשה ניתן לשלב בין התנאים האלה?

משפחת ניצה ובועז חייט במושב כפר יחזקאל בעמק יזרעאל היא דוגמה מובהקת לאפשרות זו : דור רביעי בארץ, משפחתה של ניצה חייט, אז דרורי, הגיעה לארץ מרוסיה בשנת 1921 והתיישבה בעמק יזרעאל, עוד לפני הקמת מדינת ישראל. עמרי, בנם של ניצה ובועז חייט, הוא דור רביעי לאבות המייסדים של כפר יחזקאל.

משק חייט הוא נצר המשך למשפחת אביעזר וחסיה דרורי שהגיעו בתור חלוצים לארץ בשנת 1921 במסגרת העליה השניה. סבתא רחל וינברגר עלתה לארץ בשנת 1946 במסגרת עליית הנוער והגיעה לקבוץ אפיקים שם התחנכה במשך שנתיים. לאחר מכן הלכה ללמוד טיפול בילדים במושב נהלל. לאחר לימודיה הגיעה לכפר יחזקאל שם מצאה עבודה במעון הילדים ושם גם הכירה את סבא אמנון דרורי שנולד בכפר להוריו חסיה ואביעזר דרורי, ממייסדי המושב. סבא אמנון שירת בבריגדה בזמן מלחמת העולם השנייה ולאחר חזרתו הביתה הכיר את סבתא רחל לבית וינברגר. הם הקימו את ביתם במושב כפר יחזקאל ובנו משק לתפארת. נולדו להם 4 בנות מוכשרות: ניצה, עירית, אילה, וענבר, בת הזקונים. בני הזוג דרורי עבדו במשקם עד שאמנון הגיע לגיל 78 , אז העבירו את הרפת לידי בועז חייט שהצטרף למשפחה בנישואיו לבת הבכורה ניצה, בשנת 1971.

ניצה ובועז הקימו משק משלהם במושב. בנם עומרי הצטרף אלהם כשותף למשק לאחר שחרורו הצבאי, במעמד של "בן ממשיך". לאחר נישואיו לנעמה אגוזי הם בנו את בית העץ שלהם מעל המחלבה, כאשר מצד אחד הם משגיחים על הפרות ברפת הרובוטי ומצד שני הם משקיפים על הנוף הפתוח והמרהיב של מרחבי העמק.

רחל ( 85) ואמנון (90) דרורי גידלו את ארבע בנותיהם במושב ברוח העבודה והציונות. שלש הבנות עזבו את המשק עם בעליהן, ניצה ובועז נשארו והמשיכו את דרך האבות המייסדים.

בועז חייט, בוגר בית ספר חקלאי ובעל ידע נרחב באגרונומיה, עשה את השינויים הנדרשים בענפי המשק לנוכח המצב הכלכלי והשאיפה לשמור על משק רנטבילי. מחקלאות שדה, ענבים, הדרים, אבוקדו, גידולים אורגניים וכו', עבר לגידול בעלי חיים: פרות לחלב ואפרוחים לפטמים. בנוסף לרפת הרובוטית, משק חייט עוסק גם בגידול אפרוחים בן 2-3 יום עד להגיעם לגיל שלושה חדשים. בלול החדש המבוקר ומחומם באופן אוטומטי נשמרת כמות האוויר, הלחות והחום האופטימליים.

כיצד שומרים על איכות הסביבה במשק?

בועז: בניגוד לקיבוץ המשותף בו חלוקת העבודה והתגמול מחולקים באופן שווה בין חברי הקיבוץ, במושב, כל חבר בעל משק/נחלה רשאי לעסוק בענף שיבחר, אולם כולם נדרשים לענות על כללים נחרצים של שמירה על ביו-אקולוגיה כפי שנקבע ע"י משרד החקלאות. לדוגמה אסור לזרוק בחוץ זבל או מים מזוהמים, כדי למנוע זיהום של מי התהום. אנחנו משתמשים בטכנולוגיה מיוחדת של ניקוי מים מזוהמים מתחת פני הקרקע. התפיסה שלנו היא בעד "עולם ירוק".

לאחרונה אנחנו חובקים פרויקט חדש אשר תורם לאיכות הסביבה ומשק האנרגיה: בנינו מערכות סולריות לקליטת חום השמש מעל הרפת והלול, המספקות חלק מצרכי החשמל של המשק.

מהם היתרונות ברפת רובוטית?

זוהי טכנולוגיה בה הפרות נחלבות ללא מגע יש אדם. כל פרה נכנסת להיחלב מרצונה כמה פעמים ביום, לפי תנובת החלב שלה. כמובן, אח"כ היא מקבלת "בונוס"- אוכל והברשה, אבל בעיקרון היא עושה "מה שבראש שלה". זה עונה לתפיסה של "צער בעלי חיים" שאנו מקפידים עליה.

איך מתגברים על כשלים ופגעים כמו מגפה בבעלי חיים ובעופות?
אם זו מגפה כללית בארץ כמו מחלת הפה והטלפיים- המדינה מפצה את החקלאים, אבל אם יש כשל פרטי במשק, בעל המשק נושא באחריות הנזקים. לדוגמא, יש פגיעות טבע כמו, קרה, שרב, מחלות, כך יש גם כשלים טכנולוגיים. צריך להיות עם יד על הדופק בכל הפיתוחים החדשים. אסור לחלות. אם תחלה מי יעשה את העבודה עבורך?

החיים במשק הם לא תמיד "גן של שושנים". יש קונפליקטים עם ארגוני החקלאים, עם משרד החקלאות לגבי מכסות העופות,למשל, או מכסות החלב שמותר לשלוח לתנובה, המקבלת אליה את החלב מהמשקים הקטנים. החלטות על גודל המכסות נובעות לרוב מהרצון לשמור על מחיר המוצר.

ניצה עבדה עד לאחרונה כספרנית בבית ספר מחוץ למושב, אולם בעבר הייתה חקלאית: "משק חייט הוקם בנפרד ממשק דרורי. בבוא הזמן קנינו את מכסת החלב מידי ההורים שלי. המשק שלהם עדיין נשאר, עד מאה ועשרים....

הקמתי את המשק יד ביד עם בועז ועבדתי בכל הענפים שהיו לנו: כרם ענבים, ירקות ולול תרנגולות. עבדנו מצאת החמה ועד צאת הנשמה... כשעומרי בא למשק כבן ממשיך הרגשתי שמיציתי את עבודת החקלאות ופניתי לעבוד כספרנית, וזה היה עבורי אושר גדול, להגשים חלום, נוסף להיותי חקלאית".

האם הרגשת "מחנק" בחיי המושב?

למרות שלכל אחד יש משק פרטי, יש חיי חברה ותרבות שיתופיים במושב, יש סולידריות מהיותנו חיים ביחד באותו מקום: אנחנו משתמשים במתקנים משותפים של בריאות, ביטחון, תרבות, פעילות לנוער, מפגשים ואירועים בחגים. כל מי שגר פה חולק אותה שאיפה לחיות קרוב לטבע, תוך שמירה על איכות הסביבה. ותמיד יש אפשרות לנסוע לחיפה או לתל אביב להצגות ולאירועים...

בועז ובנו עמרי מנהלים יחד את משק הלול החלב. בית העץ של עמרי בנוי ממש מעל המחלבה, כך שהוא למעשה "חי" את הנושא... אשתו, נעמה, עורכת אירועים. בנותיו, גילי (5) והגר (3) רצות יחפות בשבילי הכפר.

עדי, ביתם הבכורה של ניצה ובועז היא תזונאית וחיה בתל אביב. הבת הצעירה, מיכל היא פיזיותרפיסטית וגרה באזור השרון עם בעלה, זהר, איש היי-טק, ובנם בן השלש, שקד. הם מבקרים במשק מידי שבת שנייה (יש תורנות עם ההורים של הבעל..) ונראה כי חיי המשק די קוסמים לזוג הצעיר. סבא בועז לוקח את הנכד הצעיר שקד ושתי הנכדות גילי והגר לסיבוב על הטרקטור, שערם מתבדר ברוח וההנאה הצרופה ניכרת על פניהם. אחר כך, הם מבקרים ברפת ושקד נהנה להתנדנד על נדנדה מיוחדת שהתקינו מעל הרפת, מול הפרות. לאחר ימים ארוכים מול המחשב, גם זהר נהנה לנהוג בשדה הפתוח בטרקטור של בועז, ונותן יד בעבודות המשק.

אחר צהריים קיצי. המשפחה המורחבת מתאספת תחת עץ האלון לשתיית לימונדה קרה, פלחי אבטיח וגבינה מלוחה על קערה לצידם, והם חולקים ביניהם חוויות ודעות על היתרונות, הקשיים והמחויבויות שבחיים במשק, על שיטות מדעיות לשמירה על האיזון האקולוגי, על חידושים והמצאות, על סולידריות חברתית ושמחת החיים בקרבת הטבע.