כשליו של פרופ' נאמן במשרד המשפטים הם כאין וכאפס בהתחשב בעובדה שרשות המיסים קיבלה בשעתו מידע מחשיד, שעל-פיו חשוד נאמן בהעלמת הכנסות ממשרד הפרקליטים שלו שהתמחה בייעוץ בענייני מיסוי ומקלטי מס. במקרה זה הסנדלר לא הלך כנראה יחף, אלא נעל לכאורה נעליים יקרות.

רשות המיסים פנתה כמקובל ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין בבקשה שיעניק לה היתר לחקור את שר המשפטים, אבל וינשטיין לא הגיב. לאמיתו של דבר היה צריך היועץ המשפטי לממשלה להבהיר לרשות המיסים, כי הוא מנוע מלטפל בעניינו של נאמן, האיש שמינה אותו לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אבל וינשטיין החריש. לא הייתה זו הפעם היחידה שבה ניגוד האינטרסים בצמרת משרד המשפטים זעק לשמיים.

תנועת אומ"ץ אינה מתכוונת להניח לפרשה זו. במכתב שנשלח השבוע אל היועץ המשפטי לממשלה, נאמר, בין השאר:

• "תנועת אומ"ץ פנתה בשעתו לרשות המיסים בעניין חשד להעלמת מס ע"י שר המשפטים לשעבר פרופ' יעקב נאמן בתקופה שבה כיהן כפרקליט פרטי.
  
  בתגובה לכך נמסר לנו בשעתו באורח בלתי רשמי כי הנושא הועבר לבדיקתך ועובדה זו גם פורסמה בכלי התקשורת.
  
  ככל הידוע, עד כה לא נתת כל הנחיה בנדון אולי משום שפרופ' יעקב נאמן כיהן כשר המשפטים שהיה באופן פורמאלי ממונה עליך. עתה אחרי שפרופ' נאמן פרש מתפקידו כשר המשפטים וחזר להיות פרקליט פרטי, אנו פונים אליך בבקשה להורות על חקירת החשדות נגד השר לשעבר פרופ' נאמן".

• [ראה גם: אומ"ץ: לחקור חשד להעלמת מס מצד נאמן]

בשלב זה לא ברור כיצד ינהג היועץ המשפטי בשר המשפטים לשעבר. הגשת עתירה לבג"ץ היא אופציה מוחשית.

מבחינתה של אומ"ץ לא היה צורך להמתין עד תום הקדנציה של הממשלה הקודמת כדי להגיע למסקנה שפרופ' נאמן היה בעצם סר המשפטים. דמותו של פרופ' נאמן נסדקה בעינינו כבר בראשית תקופת כהונתו. הסיבה לכך פרוזאית למדי: מיד אחרי מינויו של פרופ' נאמן כשר המשפטים פנתה אליו אומ"ץ בדרישה שלא יטפל בתקופת כהונתו בעניינים שקשורים בלקוחותיו לשעבר בנימין נתניהו, אהוד אולמרט ואביגדור ליברמן.

מנהל לשכתו של שר המשפטים החדש הבטיח בשמו של נאמן, כי לא יעסוק ולא יתייחס לחקירות ולעניינים משפטיים הקשורים בשלושת האישים הללו, אבל בפועל צפצף פרופ' נאמן על כללי האתיקה הבסיסיים לאורך כל תקופת כהונתו. הבטחות לחוד ומציאות לחוד.

דוגמה מוחשית לכך אירעה בכינוס שנערך באילת בשעתו מטעם הלשכה הארצית של עורכי הדין, אז נאמן לא נמנע מלתקוף את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מני מזוז בגין דברים שאמר בגנותו של ליברמן. מזוז אמר למעשה את מה שחושבים רבים וטובים: "במדינה מתוקנת לא היה ליברמן החשוד בביצוע עבירות פליליות חמורות מכהן כשר בממשלה". התברר שמבחינתו של שר המשפטים יכול בהחלט לקוחו לשעבר לכהן כשר בממשלה.

אולי זו הייתה הסיבה שפרופ' נאמן, שכיהן בממשלה כיו"ר ועדת השרים לתחיקה, שאמורה הייתה לטפל בנושא האתיקה של השרים, התנגד לבקשתו של מבקר המדינה לשעבר השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס שדרש שמשרדו יקבע את כללי האתיקה.

השבוע פנתה אומ"ץ אל שרת המשפטים החדשה ציפי לבני שקיבלה בעבר את אות המופת של התנועה בעניין זה כדלקמן:

• "תנועת אומ"ץ טיפלה בשנים האחרונות בנושא קביעת כללי אתיקה מחייבים לשרי הממשלה. בהקשר לכך שיתפנו פעולה גם עם מבקר המדינה לשעבר, השופט בדימוס, מיכה לינדנשטראוס, שטען כי משרדו חייב לפרסם את הכללים הללו, אך נענה בשלילה ע"י שר המשפטים לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, שטען כי ועדת השרים בראשותו תטפל בנושא זה.
  
  למרבה הצער, עד כה לא יצא הדבר לפועל ובעקבות זאת קיימת מגמה אצל כמה חברי כנסת להגיש עתירה בנדון.
  
  אנו פונים אלייך בבקשה לבחון את הנושא מחדש ואין לנו ספק שתגיעי למסקנה הבלתי נמנעת שיש לטפל בדחיפות בנושא זה.
  
  אנו סומכים ובטוחים שרגישותך לנושאים של אתיקה ומנהל תקין תביא לכך שהנושא יטופל על ידך בהקדם".

דומה ששורש כל הרעה החל כאשר ליברמן החליט להשתלט על שלטון החוק בעת הקמת הממשלה הקודמת של נתניהו וכפה עליו למנות אישים מטעמו לתפקידי מפתח מרכזיים בתחום אכיפת החוק. המינוי הראשון היה של פרופ' נאמן לשר המשפטים כאשר התרגיל היה, כנראה, שהוא אשר ימנה את היועץ המשפטי לממשלה כפי שאמנם היה בפועל.

ליברמן לא הסתפק בכך וטרח למנות את סגן המפכ"ל לשעבר יצחק אהרונוביץ', שהפך לפעיל בישראל ביתנו, כשר לביטחון פנים הממונה על המשטרה, ואת המקורב לו, ח"כ דוד רותם, כיו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט. תאבונו של ליברמן לא פג למרות הדיאטה שכפה על עצמו והוא דרש וקיבל מקום בוועדה לבחירת שופטים.

דומה ששורש הרע צמח כגידול פרא לפני כארבע שנים ערב הקמתה של הקואליציה הקודמת, כאשר ליברמן תבע באורח אולטימטיבי בעזות מצח מראש הממשלה המיועד נתניהו להפקיד בידיו את המינויים בתחום המשפטי. תנועת אומ"ץ התריעה על מצב בלתי נסבל שבו חשוד עיקרי ממנה לתפקידי מפתח בתחום זה אישים שיש לו זיקה אישית או פוליטית אליהם, אך נתניהו העדיף להתעלם מפנייתנו.

זאת ועוד: כמה חברי כנסת מהליכוד ומישראל ביתנו הפכו למרבה הבושה לסיירת שפועלת בגלוי ובסתר לקעקע את שלטון החוק על-ידי סירוסו של בית המשפט העליון ואת הדמוקרטיה במדינה באמצעות סתימת פיות.

כתובת האזהרה מפני המתקפה הצפויה על מערכת המשפט והתחיקה האנטי-דמוקרטית המואצת הייתה כתובה באותיות ענק על קירותיו של משכן הכנסת, אך למרבה הצער לא הייתה התארגנות ראויה של שומרי חומות שלטון החוק שעמדו מנגד. אבל מי ששמר יותר מכל על זכות השתיקה היה שר המשפטים, שלא אמר מילה נגד נבחרי הציבור שקמים על שלטון החוק ועל הדמוקרטיה; קולו של נאמן לא נשמע נגד החוקים הדרקוניים הללו.

קשה לדעת אם הצביעות היא תכונה מולדת אצל שר המשפטים פרופ' נאמן או שהוא רכש אותה במהלך פעילותו המקצועית או שירותו הציבורי. תכונה זו באה לידי ביטוי מוחשי, בין היתר, בניסיונותיו הבלתי נלאים של פרופ' נאמן לחלץ את אהוד אולמרט, חברו הקרוב, לקוחו לשעבר ושכן של בתו מהביצות העברייניות שבהן הוא שקע.

לראשונה עשה זאת פרופ' נאמן בשנת 1997, כאשר אולמרט הועמד לדין פלילי בגין חלקו בזיוף חשבוניות מס ובדיווח כוזב לרשויות המס כאשר כיהן כגזבר הליכוד במטה הבחירות של הליכוד. פרופ' נאמן נצמד אל הגזבר השני של הליכוד, מנחם עצמון, שהורשע קודם לכן באותן עבירות, משך אותו בלשונו ואחר-כך שימש עד הגנה במשפט של אולמרט שזוכה בנסיבות מוזרות.

נאמן לא הסתפק בכך והעיד גם במשפטו הפלילי של אולמרט שבו הואשם בקבלת עשרות אלפי דולרים במזומן מאיש העסקים היהודי-אמריקני מוריס טלנסקי. עדות שנועדה להכשיר תרומות לא חוקיות לכאורה שקיבל אולמרט מטלנסקי לא הפריעה כלל לפרופ' נאמן, וגם העובדה שהוא מעיד במשפטו של חברו העבריין הסדרתי אולמרט בעת ובעונה אחת ומכהן כשר משפטים גם כן לא הפריעה לנאמן.

אחרי פרישתו של נאמן מתפקידו כשר המשפטים הוא התראיין באחד העיתונים וסיפר, בין השאר, כיצד עלה בידו בעזרת תחמון לדאוג לכך שדווקא וינשטיין הסניגור הכרוני ישמש כתובע כללי של המדינה ולמעשה האיש שיש ממנו ציפיות שיחלץ מהבוץ שרים סוררים.

האם היה זה מקרי שוינשטיין החליט שלא להעמיד לדין את שר החוץ לשעבר אביגדור ליברמן בתיק העיקרי שבו ייחסה לו טיוטת כתב האישום עבירות פליליות חמורות? שאלה זו תעמוד בקרוב למבחן הבג"ץ בעקבות עתירה שאומ"ץ הגישה באמצעות עו"ד גלעד ברנע נגד החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה.

רק תמימים לא הבינו מדוע נאמן משבח ומרומם בראיון בתקשורת את היועץ המשפטי הנרפה והחלש שהוריד את התפקיד המשפטי המרכזי במדינה לשפל שלא היה כמותו.

נאמן מונה לתפקידו כשר המשפטים ביוזמתו של לקוחו לשעבר, שר החוץ ליברמן, בממשלתו השנייה של ראש הממשלה נתניהו, שהוא ידיד אישי של נאמן ובעבר קיבל ממנו, כאמור, יעוץ משפטי. שר משפטים אחר בעל אינטגריטי היה דורש מוינשטיין לפרוש מתפקידו אחרי שורה של מחדלים בתפקידו ובעיקר נוכח הגשת כתב אישום פלילי נגד רעייתו אביבה בגין העסקת עובד זר.

בראיון התקשורתי נשאל שר המשפטים לשעבר על פרקליט המדינה משה לדור. פרופ' נאמן התחמק מתשובה ואמר: "הוא מסיים את תפקידו". יש לי יסוד להניח שנאמן כועס על לדור, על שהחליט להגיש שלושה כתבי אישום נגד חברו אולמרט וטרח שהפרקליטות תגיש ערעור לבית המשפט העליון על שני זיכוייו המפוקפקים. האם זו הסיבה ששר המשפטים שמר על זכות השתיקה כאשר אמנון דנקנר חברו המנוח של אולמרט הציע ללדור לשלוח יד בנפשו?

דבר אחד ברור מעל לכל ספק: פרקליט המדינה לדור ייזכר כמי ששילם מחיר אישי יקר במאבקו הבלתי נלאה נגד השחיתות השלטונית. שר המשפטים פרופ' נאמן יתויק כמי שניסה להגן על השחיתות השלטונית בכל מחיר. יחי ההבדל הגדול.