|
|
אחת השאלות העיקריות היא: מי האחראי למבנה הנוכחי של אי.די.בי.; ולכך שבראש הפירמידה עומדת אי.די.בי אחזקות, המחזיקה ושולטת בשרשרת של חברות גם אם חלקה שלה בתחתית הפירמידה הינו אחוזים ספורים. התשובה לכך: מייסדי הקונצרן: משפחת רקנאטי ושותפיהם דאז. נוחי דנקנר קנה את הקבוצה, כמות-שהיא, וגם אם ירצה - לא יוכל לקבל קרדיט על המצאת הפירמידה.
|
|
|
טוענים אנשי TheMarker, ו גיא רולניק בראשם, כי צריך לחסל את הפירמידות ולפעול כך שמי שלא מייצר ערך לא יוכל לקבל אשראים, ובפועל להגביל פעילותו בעסקים בכלל ובשוק ההון הציבורי בפרט. זו בהחלט הצעה שכדאי לשקול, ובתנאי, כמובן, שתוחל על כולם: כולל על קבוצת הארץ, שתרומתה לעיתונות מאחוריה וניזקה לפניה. נזכור נא: קבוצת הארץ שורדת בזכות שלושה גורמים: הזרמת כספים מהמיליארדר-האוליגרך ליאוניד נבזלין, וזאת למרות שגם על-פי פרסומי הארץ (קודם לכן) מדובר באישיות בעייתית המסובכת בהאשמות לפשעים; הזרמת כספים מהוצאה לאור בגרמניה, שנטלה חלק פעיל בגזל יהודים בזמן השואה; והזרמת כספים מצד המיליארדר שלדון אדלסון, תמורת הדפסת החינמון ישראל היום.
|
|
|
בכירי TheMarker גורמים במתקפתם נזק עצום לבעלי המניות ואגרות החוב שלשם הגנתם הם פועלים, כביכול. קרן יורק, כדוגמה, שלזרועותיה דוחפים בכירי ה עיתון, היא קרן שפועלת באופן עוין הנוגד את האינטרס הציבורי הרחב בכלל ואת האינטרס של הנושים בפרט. פשוטו כמשמעו. די אם נציין, כי אנשי הקרן רכשו אגרות חוב ב-15-20 מערכן, ועתה הם דורשים לקבל לידיהם את השליטה בקבוצת אי.די.בי. כמו-כן הם דורשים לעצמם מעמד שווה למשקיעים שרכשו אגרות חוב במקור (במחיר מלא) ולנושים שהעמידו הלוואות ענק לקבוצת אי.די.בי. בריבית סבירה.
|
|
|
נוחי דנקנר הוצג ב- TheMarker שוב ושוב ושוב, כאדם מופקר שמינף את קבוצת אי.די.בי., כמי שמשך דיבידנדים לעצמו בחוסר אחריות, וכמי שלא נטל על עצמו סיכונים אישיים-פרטיים. כך נהגו בכירי ה עיתון, בלא שלקחו בחשבון כי האמת שונה: נוחי דנקנר נטל סיכונים אישיים עצומים, ולראיה: הוא נתן ערבויות אישיות כנגד הלוואות שנטל לרכישת השליטה באי.די.בי. ומאוחר יותר כאשר הגדיל את חלקו בקבוצת אי.די.בי. וכשחולק דיבידנד, נהנו מכך כל בעלי המניות, כולל אלה מהציבור, וכספים שחולקו לבעלי השליטה, כולל לדנקנר, שימשו למימון החזר הלוואות שנטלו בעת רכישת אי.די.בי. ממשפחת רקנאטי. היחס אליו בתקשורת בכלל וב-TheMarker בפרט, יחס השמור לגנבים, אינו הוגן.
|
|
|
בכירי TheMarker מפנים אצבע מאשימה כלפי אי.די.בי. ואנשיה שגייסו שוב ושוב הון בדרך של הנפקת אגרות חוב. אך כדאי לזכור ולהזכיר: כמעט כל אמצעי התקשורת ובהם TheMarker עודדו מגמה זו. לא בחינם, כמובן. הם נמנו עם הזוכים הגדולים והמאושרים, שכן תעשיית ההנפקות והפרסומות היטיבה עם TheMarker כמו עם כל העיתונות הכלכלית. לא אגזים את אקבע, כי עיתון TheMarker הוקם וצמח בזכות הטייקונים ותעשיית ההנפקות. אין פסול בכך, כמובן, לבד מהצביעות בעצם המתקפה הפרועה נגד אי.די.בי.
|
|
|
המפולת בקבוצת אי.די.בי. נגרמה בגלל שתי סיבות מרכזיות: התמוטטות שוק אגרות החוב, וכתוצאה מכך הקושי למחזר הלוואות; ירידת ערכן של כמה חברות מרכזיות בקבוצת אי.די.בי., ובראשן: סלקום, כלל ביטוח ושופרסל, בעקבות הרפורמות הממשלתיות והמחאה החברתית העצומה. נוחי דנקנר עשה טעויות לא מעטות, ובראשן: מכירת חברת ישראייר, שהייתה בבעלותו הפרטית, לקבוצת אי.די.בי, אך המפולת בשוויה הבורסאי והכלכלי של קבוצת אי.די.בי. כולה, וערעור מערך הבטחונות, נגרם מחמת מעורבות ממשלתית חריגה ומזיקה (לקונצרן) שנועדה להיטיב עם הציבור הרחב (הפחתת מחירים). את המחיר, אגב, ישלם בסופו של דבר הציבור הרחב - מחיקת חובות, כולל חובות של קבוצת אי.ד.בי.
|
|
|
שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, ידוע כאיש רציני ומקצועי ובעל אוריינטציה משפטית-עסקית. החלטתו למנות משקיף שישגיח על הפעולות וההחלטות בקבוצת אי.די.בי. הינה החלטה מידתית ונכונה. כדאי לשופט לקרוא היטב את הפרוטוקולים מהדיונים שהתקיימו לפני יותר מ-20 שנים בעת שהוגשו בקשות לכינוס נכסים לקונצרן כור תעשיות. כדאי לשופט הנכבד להפנים את המלאכה האדירה שהצליח הנשיא דאז, אליהו וינוגרד, לעשות: גם לגונן עם הנושים, גם לגונן על עשרות אלפי העובדים, וגם למנוע מכל הזאבים הטורפים (כמו קרן יורק, בענייננו) להחריב את הבית על כל יושביו. במיוחד כדאי לשופט הנכבד לא להתרשם יתר על המידה מדברי החנופה והמסאז' על האגו הנכתבים עתה בזכותו. שהרי הניסיון מלמד: אם יעשה את רצונם של אנשי TheMarker וייכשל, הם לא יירתעו מלהטיל עליו את האחריות.
|
|
|
טובת הציבור מחייבת ניהול נכון של המשבר באי.די.בי. במיוחד מצד בית המשפט, וכן מצד הנושים, ובראשם הבנקים הגדולים. עריכת הסדרים שיאפשרו התאוששות קבוצת אי.די.בי, על זרועותיה השונות, ובמידת הצורך גם מחיקת חלק מהחובות, הינם כורח בל-יגונה. השופט אורנשטיין הבין זאת היטב ולכן מינה משקיף מטעם בית המשפט. בנסיבות אלה מוטב להם לאנשי TheMarker להפנים: עיתונות טובה אינה נמדדת בעוצמת הנזק שהיא מצליחה לחולל, וגם לא בהרס ובחורבן שהיא גורמת לבעלי השליטה, אלא באמת הצרופה ובאחריות שהיא מגלה כלפי כל הצדדים.
|
|