|
|
די בהזמנה טלפונית אישית-ישירה [צילום: AP]
|
|
|
|
|
|
|
|
| בארוחות הבוקר והערב שסעדתי בהן, על בסיס של חצי פנסיון, לא התבקשתי, אפילו, לציין את מספר החדר שלי. מי שאינו הולך בדרך הישר יכול, כמובן, בדרך זו, להזדמן למלון מן הרחוב ולסעוד ארוחות אלה "על חשבון הברון" | |
|
|
|
|
לשפשף עיניים ולא להאמין, אבל בתי-מלון לא מעטים מעבר לים מוכנים לקלוט את אורחיהם בלא לבקש מהם מראש פרטים מזהים, זולת שמם. במציאות הישראלית חסרת האמון, שבה כל אחד חושד ברעהו, זו בהחלט הפתעה מרעישה.
אפילו מספר כרטיס האשראי, לצורכי ביטחון, הופך במקרה שכזה למיותר. יש רק תנאי אחד שהוא בל יעבור: הזמנה טלפונית אישית-ישירה, ללא התערבות של סוכן או אתר אינטרנטי.
עם יד על הלב צריך להודות שמידת-אמון שכזו אינה יכולה שלא לעורר השתאות והערצה, בעיקר בקרב ישראלים שכמונו, שאינם מורגלים לה כלל ועיקר בבתי המלון של ארצנו.
אז מסתבר שיש, עדיין, בעולם, גורמי-תיירות המוכנים לתת אשראי ללקוח, מבלי לבדוק את ציציותיו, אפילו אם יגיע מארץ הקודש. כמי שמרבה לטוס לחו"ל, אני חוזר ונתקל בתופעה המדהימה והמהממת הזאת חדשות לבקרים.
בשורה מפרגנת
כדי לקבל אישור להזמנת החדר המבוקש, שבו הנני מבקש לשהות, אני נוהג להתקשר בעצמי, טלפונית מהארץ, היישר למלון. בדרך כלל אין הקול האלמוני שמעבר לקו, האמור לאשר את ההזמנה, נזקק לבירור ממצה על אודותיי, אף שאני בסך-הכל רק לקוח אנונימי. הוא מסתפק בשמי ובמועדי השהייה המבוקשים, ותו לא. הוא אינו מבקש - לא את כתובתי בארץ, לא את מספר הטלפון שלי, ואפילו לא את מספר כרטיס האשראי לצורכי ביטחון. "ההזמנה מאושרת ומצפים לבואך" - מבשר הקול התמים והסימפטי שמעבר לקו במקרה שכזה.
בעונת הקיץ הבוערת ועל סף עונת החגים, כאשר הכל אצים-רצים לחופשה, זו בהחלט בשורה מפרגנת מאוד. מניסיוני האישי אני יכול להעיד שבכל מלון שהגעתי אליו, על-פי שיטת ההזמנה דלעיל, התבקשתי בלבד למלא בכרטיס הקבלה את פרטיי האישיים. למותר לציין שאת המפתח לחדר קיבלתי ללא שום בעיות, ולו רק רציתי - יכולתי להעלם ממנו, בכל מועד, בלא להותיר אחריי שום עקבות, ומבלי שאיש יכול היה לאמת את פרטי האישיים, שאותם מילאתי בכרטיס הקבלה של המלון.
תיירות לשמה
תופעת האמון התמים והמופלא הזה חזרה ונשנתה בחדר האוכל של כל אחד מבתי המלון שפקדתי. בארוחות הבוקר והערב שסעדתי בהן, על בסיס של חצי פנסיון, לא התבקשתי, אפילו, לציין את מספר החדר שלי. מי שאינו הולך בדרך הישר יכול, כמובן, בדרך זו, להזדמן למלון מן הרחוב ולסעוד ארוחות אלה "על חשבון הברון".
נשמע הזוי מדי? לאו-דווקא! יתר על כן: חרף העובדה שזהותי לא הייתה ידועה קודם לכן למלונות שבהם ביקרתי - לא מנעה מהם לקלוט אותי בזרועות פתוחות, כאילו הייתי אורח קבוע בהם. אחרי ככלות הכל זוהי תיירות במיטבה - לתשומת-ליבם של מלונאי-ישראל, החשדנים מטבעם, כמו גם לתשומת-ליבו של התייר הישראלי המצוי, שאיננו תמיד טלית שכולה תכלת.
