שגשוג וביטחון

התבטאות של שר החוץ האמריקני ג'ון קרי בדבר עתיד מדינת ישראל תופסת את הכותרת הראשית בכל עיתוני הבוקר. "יש כרגע שגשוג וביטחון רגעיים בישראל, אבל זו אשליה", אמר קרי במהלך סוף השבוע, לפי התרגום שמופיע בידיעות אחרונות. "כל זה ישתנה אם השיחות יכשלו", הוסיף.

"קרי מאיים" נכתב בראש שער ידיעות אחרונות. בעיתון, שהקדיש לאחרונה את שערו לאזהרה דומה מפי "100 בכירים במשק", מציעים לשקול בתשומת לב את האיום. "עדיף להיות חכם מצודק", נכתב בשער ידיעות אחרונות, מעל תמצית טורו של העיתונאי הבכיר שמעון שיפר. "לדברי ישראלים המשתתפים בוועידה [במינכן, שם התבטא קרי], במערכה הזו כבר הפסדנו, והאשמה בכל מקרה תיפול עלינו, שכן הפלשתינים נחשבים לצד הפגוע, ל'אנדרדוג'", מסביר שיפר. "גם אם זה לא בדיוק המצב ויש הרבה צביעות בעמדה האירופית, הרי שכדאי שנתחיל להפנים שזה המצב ועדיף להיות חכם מאשר צודק [...] אם ישראל תסרב, היא תשלם במטבע קשה".

במעריב, המתעקש על כותרות ראשיות בנות יותר משתי מילים, נכתב בראש השער: "קרי מאיים: אשליית השגשוג של ישראל תשתנה אם המו"מ ייכשל". לידיעה המרכזית נלווים כמה טורי דעה, בהם טור מאת אמנון לורד שאינו רואה עין בעין עם מזכיר המדינה האמריקני. לדעתו, מדינת ישראל והרשות הפלשתינית שרויים ב"יציבות מבורכת", או במילים אחרות "ביטחון שהוא שלום". לורד מאשים את קרי כי דבריו (שנאמרו "במינכן מכל המקומות") מסוכנים, שכן הם "כאילו מזמינים טרור ומוציאים מכרז פתוח להצעות חרם על ישראל".

הארץ, שמזהיר זה שנים מפני לחץ כלכלי בינלאומי על מדינת ישראל בשל המשך כיבוש השטחים בגדה המערבית, דווקא אינו מדגיש את אזהרת קרי מפני השלכות כישלון המשא-ומתן. תחת זאת נותן העיתון את הבכורה ללוח הזמנים שהציב שר החוץ האמריקני. "קרי לוחץ: הסכם מסגרת לפני שחרור האסירים במארס", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה. בכפולה האחרונה של העיתון חתום דניאל אברהם על טור דעה המבקש לשכנע את הקוראים כי אסון גדול יתרגש על מדינת ישראל אם שליחות קרי תיכשל. מאמר הדעה המרכזי בהארץ שמור הבוקר לגדעון לוי, שמכריז דווקא על מות פתרון שתי המדינות וקורא להקמת מדינה אחת בין הירדן לים.

ישראל היום, כרגיל במקרים כאלה, מדגיש קודם כל את התגובה לדברי קרי ולא את הדברים עצמם. "זעם בימין על קרי: שילחץ על אבו מאזן", נכתב בכותרת הראשית. "הימין", במקרה זה, הם השרים נפתלי בנט ואורי אריאל מהבית-היהודי, שמצוטטים בעמוד השער כאומרים "לא נולד העם שיוותר על ארצו בגלל איומים כלכליים" ו"זה לא 'מתווך הוגן'", בהתאמה.

בנימין נתניהו טרם הביע דעתו פומבית, אולם סגן השר אופיר אקוניס, הנחשב מקורב לו, מצוטט בכפולה הפותחת של ישראל היום כאומר "קרי מרחיק השלום". גם עיתון ישראל היום עצמו, הנחשב מקורב לנתניהו, מוחה נחרצות על דברי קרי. הפרשן הבכיר דן מרגלית ממליץ לנתניהו להמשיך במשא-ומתן אך מבקר את קרי על התעלמותו מתרומת הפלשתינים לכישלון השיחות. בעל הטור חיים שיין, הכוכב העולה בשמי העיתון, שמאמרו נבחר להוביל את הידיעון היומי של ישראל היום, בוטה בהרבה.

שיין מאשים את שר החוץ של ארה"ב באנטישמיות ("כיהודים, אנחנו זוכרים היטב אמירות בנות מאות בשנים כי יהודים מבינים רק פגיעה בכיסם"), מייחס למדינות ערב אופי נכלולי ("הפכו את השקר והכזב לאמנות ייחודית"), מזהיר כי לחץ על ישראל רק יביא לתוצאה הפוכה ("כאשר מנסים להכות ביהודים - בוודאי במדינתם - הם מתאחדים, מתחשלים ומחזקים איש את רעהו. הופכים לטיטניום בלתי ניתן לכיפוף"), ומשווה אפשרות של נסיגה מהשטחים הכבושים להשמדת היהודים ("לעולם לא נהיה הרמפה שעליה יבנו ויניעו הזיות ואשליות שמסכנות את קיומנו").

לסיום המאמר מאיים שיין בהשמדת הפלשתינים. הוא מתייחס לטענת סאיב עריקאת, שאמר במהלך סוף השבוע כי הפלשתינים הם צאצאיהם של הכנענים ועל כן בעלי הזכויות על אדמת ארץ ישראל, ומזכיר: "איך לטפל במורשת הכנענית כבר קיבלנו הוראות מדויקות בתורה". ההוראות, מפי הגבורה, ניתנו בספר דברים, פרק כ': "לֹא תְחַיֶּה, כָּל-נְשָׁמָה".

"הכרזתם על גיוס אהוד ברק לתפקיד יועץ מיוחד למנכ"ל יוליוס בר שוויץ. מה לדעתך גרם לבנק להעסיקו כיועץ, אף שאין לו רקע פיננסי?", שואל ב"דה מרקר" סיוון איזסקו את סטפן קמפ, מנכ"ל בנק יוליוס בר בישראל.

"ברק הוא יועץ למנכ"ל יוליוס בר, בנושאים גיאופוליטים", משיב קמפ. "חשוב לגופים פיננסים לדעת מאיש פנים וממי שהיה בעולם הפוליטי שנים רבות מה קורה מאחורי הקלעים, איזה דיונים נמצאים על סדר היום, מה קורה באזורים שונים של העולם - ולנצל הזדמנויות במקומות אלה".

"[...] בנוסף, מכיוון שאנחנו חזקים בקרב קהילות יהודיות, למינוי של ברק יש אפקט פנטסטי עבורנו. כשהמנכ"ל שלנו מגיע לאירוע עם ברק, זה דבר חשוב ביותר לחברים בקהילה היהודית, שעבורם זה סימן למחויבות גדולה של הבנק למדינה, היות שהוא דמות חשובה בהיסטוריה הישראלית. זה בהחלט מסייע לנו בעסקים [...] כשברק מגיע יחד עם מנהל אזור דרום אמריקה לאירועים שם, האנשים נלחמים כדי לזכות בפגישה עמו".

בכפולה הפותחת של מוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות מתפרסם ראיון קצר שערך משה רונן עם בן ארצי, בנו של הזמר שלמה ארצי. ארצי האב הוא אחד הטאלנטים הבכירים של העיתון, הזוכה לקידום מסיבי דרך קבע. ארצי הבן הוא זמר ומלחין בפני עצמו, אולם פחות מצליח מאביו.

הבוקר נשאל ארצי הבן חמש שאלות "בעקבות הנפילה של ג'סטין ביבר". מנוסח השאלות עולה כי ארצי הבן יכול להסביר לקורא את העובר בזמן האחרון על כוכב הפופ הבינלאומי בשל ניסיונו האישי. "גם אתה פרצת בגיל צעיר", אומר רונן לארצי. "איך מתמודדים עם המעריצות?", הוא שואל בהמשך. לסיום מזכיר רונן את הייחוס: "אתה דור שני של זמר מצליח". "דווקא בבית שבו גדלתי היה משהו מאוד נורמלי ועם פרופורציות", משיב ארצי.

במדור חדשות החוץ המורחב של מעריב מתפרסמת ידיעה מתורגמת מאת וויל אנגלנד, כתב ה"וושינגטון פוסט", בדבר התנכלות שלטון פוטין לערוץ טלוויזיה שהעז לפקפק באתוס המצור על לנינגרד. לפי הידיעה, במלאת 70 שנים לסיום המצור, החליטו בערוץ "דוז'ד" להציב בפני הצופים את השאלה "האם מוטב היה אם לנינגרד הייתה נכנעת כדי להציל את חייהם של אלפי בני אדם?".

"לסיפור עמידתה העיקשת חלק חשוב בנראטיב הרוסי, שכל סטייה ממנו אינה מתקבלת בברכה", מדווח בידיעה. ואכן, בעקבות הצגת השאלה הגדירה זאת חברת פרלמנט ממפלגת השלטון כניסיון לשקם את תדמית הנאצים. פוליטיקאים אחרים האשימו את הערוץ ב"גילויים של קיצוניות", מעשה פלילי ברוסיה. משרד התובע בסנט-פטרבורג (שמה החדש-ישן של לנינגרד) הודיע שהוא בוחן אם הערוץ חצה את גבולות המותר. מספר חברות כבלים אף הודיעו על הסרת הערוץ מחבילותיהם, וכעת הוא נמצא בסכנת סגירה. תומכי הערוץ טוענים לנקמנות פוליטית מצד השלטון, שכן בערוץ "דוז'ד" סיקרו בהרחבה את הפגנות האופוזיציה שנערכו ברוסיה בשנים האחרונות.

לאות הזדהות עם הערוץ האופוזיציוני ברוסיה, החליטו בערוץ 9 בישראל להעלות בפני צופיהם שאלה פרובוקטיבית, כדי להראות כיצד נוהגת מדינה דמוקרטית מתקדמת בעלת חופש ביטוי. על היוזמה הזו מדווח הבוקר ערן סויסה בישראל היום. "המטרה הייתה להראות שבישראל אפשר לשאול כל שאלה", מצוטטים גורמים בערוץ 9. השאלה שנבחרה לאתגר את הסובלנות בישראל הייתה "האם יהודי אירופה גרמו לשואה?".

נכון לעכשיו, חברת כנסת ממפלגת השלטון לא מחתה, פוליטיקאים אחרים לא האשימו את הערוץ בקיצוניות ובמשרד היועץ המשפטי לא שוקלים להעמיד את ראשיו לדין. עם זאת, בישראל היום הוחלט לדווח על מפגן ההזדהות של הערוץ הישראלי עם הערוץ הרוסי תחת הכותרת "סקר בערוץ 9: 'האם יהודי אירופה גרמו לשואה?".

יסמין גואטה משוחחת ב"דה מרקר" עם דפני ליף על העמדתה לדין באשמת תקיפת שוטר. "הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד זה שאם אני יכולה להוסיף מסר לכל הצעירים שנמצאים בשנות התיכון, ואולי מסתכלים על מה שקורה, שלא יפחדו להביע את דעתם, להילחם על מה שחשוב להם וללכת עם האמת שלהם. לא משנה כמה מנסים לדחוק אותך לפינה", אומרת ליף.

לפי גואטה, על-רקע הביקורת הציבורית הנרחבת שנמתחה על משטרת ישראל על-רקע היחס לליף התערב היועץ המשפטי יהודה וינשטיין במקרה ובעקבות התערבותו הודיע מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו כי אף הוא רוצה לבחון את העניין.

בישראל היום מתארים מצב עניינים מעט שונה. "המפכ"ל דנינו: לבחון מחדש את תיק ליף", נכתב הבוקר בכותרת ידיעה מאת איציק סבן ועדנה אדטו המתפרסמת בתחתית עמוד 15 של העיתון. לפי דיווח זה, היה זה המפכ"ל דנינו (הזוכה מהעיתון ליחס מחניף במיוחד) שפנה ליועץ המשפטי לממשלה וביקש את התערבותו. לסיום מוזכר כי דנינו ציין גם בעבר שהמעצר של ליף היה מיותר.

ניחא, אלה הבדלים פעוטים. מעניינת הרבה יותר התמורה שחלה בתיאור ההליך המשפטי עצמו. בכותרת המשנה לידיעה הבוקר בישראל היום נכתב כי "הראיות והעדויות מהמעצר התגלו במשפט כבעייתיות". סבן ואדטו מדווחים כי "פעולותיו של דנינו באו לאחר שבשבוע שעבר התבררו במהלך שלב ההוכחות במשפט סתירות בנוגע לראיות ולעדויות ממעצרה של ליף". זהו מסגור שונה בתכלית מזה שניתן לסיקור שלב ההוכחות במשפט בזמן אמת בישראל היום עצמו.

בשבוע שעבר, בעקבות הדיון בבית המשפט בעניינה של ליף, הדגישו בהארץ את הביקורת של השופט כלפי המשטרה וב"דה מרקר" השווה רותם שטרקמן את משפט ליף למערכון של הגשש החיוור. אך באותו הזמן בישראל היום התפרסמה ידיעה תחת הכותרת "עדות בביהמ"ש: 'ראיתי את ליף דוחפת שוטר'". דיווחו של צבי הראל מבית המשפט התמקד בעדות שמסר שוטר סיור, אשר ראה לדבריו כיצד ליף דוחפת שוטר. נראה שכעת, עם שינוי היחס בקרב משטרת ישראל, מותר גם לקוראי ישראל היום לדעת שבעדויות השוטרים התגלו סתירות.

ב"כלכליסט" מתפרסם פרויקט מיוחד המוקדש לרשת החברתית פייסבוק, וזאת לציון עשר שנים לקיומה. רויטל חובל מדווחת בהארץ כי ועדה מיוחדת לבחינת השימוש של שופטים ברשתות חברתיות ממליצה לאפשר לשופטים לפתוח חשבון בפייסבוק אך תוך הגבלת פעילותם. ייאסר עליהם להציע ולקבל חברות של עורכי דין, להתבטא בתיקים שבהם הם דנים, להגיב על דברים שמפרסמים עליהם, להעלות פסקי דין שכתבו ולצפות בעמודי פרופיל של צדדים בהליך המתנהל בפניהם.

רוגל אלפר פונה לקוראי הארץ בבקשה שישלמו על תוכן חדשותי באינטרנט.