הציונים החדשים

סיפורם של אנוסי ספרד ופורטוגל הפך לימים לסיפור הירואי של שמירת עקרונות דת גם בתנאי מוות ממש. היהודים, על כל גווניהם, רואים באנוסים מוסרי נפש ואילו הדתיים רואים בהם מקדשי שם שמים. הסבל האינקוויזיטורי - שאנוסי חצי האי האיברי עברו, הביאו לאהדתם אצל כל היהודים ואף בקרב אומות העולם. אבל האמת ההיסטורית ואף הדתית היא הרבה יותר שונה. התהליך האנוסי אומנם נימשך והסתיים שוב ושוב בהירואיות אבל תחילתו ב"פסיחה על שני הסעיפים" ובוויתור על הדת היהודית תמורת האופורטוניזם והקונפורמיזם.

החלפתו של השלטון המוסלמי בחצי האי האיברי הביא כבר בתחילת המאה ה-14 לספה"נ לגזירות דתיות קשות מצד האינקוויזיציה הקתולית ששמה שם את רגלייה ואת ידייה לאחר יציאת המוסלמים ותחילת שלטון הנוצרים. כל זאת הרבה הרבה לפני גזירת הגירוש (1492 בספרד ו-1497 בפורטוגל) של סוף המאה ה-15. הנוצרים חפצו להבליע את מאות אלפי היהודים בתוככם ולכן יצאה בתחילת המאה ה-14, גזרה נוצרית המדירה מתפקידי הממשל והיוקרה בחצי האי האיברי כל מי שהוא יהודי. רוב היהודים עמדו בגזרה הזו וסרבו להמיר את דתם תוך בחירה בחיי פשטות כחלק מהניסיון האלוקי שהתורה מצווה לעמוד בו. היהודים הללו ויתרו על פרנסות "מכובדות" ועל "יוקרה" ודבקו בתורת אבותיהם כסוחרים פשוטים, בעלי מלאכה וכו'. אבל הייתה גם שכבה אחרת של יהודים - רובם כבר היו משודרגים במעלה השלטון הספרדי, והללו החליטו "לפסוח על שני הסעיפים". מחד-גיסא - כדי להיוותר במרום תפקידם, הם קיבלו למראית עין את הנצרות, אך מנגד הם הם קיימו בבתיהם מנהגים יהודים, שעם הזמן הפכו למעטים יותר ויותר ולא היו כבר קשורים ממש ליהדות הגלויה. הרמאות הזו לא הצליחה לעמוד לצידם של ה"נוצרים החדשים" (הכינוי שהודבק להם על-ידי הנוצרים הספרדים והפורטוגזים) וכשלמוסדות השלטון התגלה הדבר עברה מלאכת החקירה לאנשי הכנסיה הקתולית וכך נוסד האמצעי ששמו היה "אינקוויזיציה". האינקוויזיציה לא נוסדה, כפי שרבים חושבים בטעות, נגד היהודים, אלא כנגד אלה שהיו גם נוצרים וגם יהודים ולימים כונו "מרנוס" (חזירים - על כי היתלו בשלטון).

האנוסים הללו לא היו כמו אנוסי משהד למשל (בפרס) - שם אי-התאסלמותם נועדה למוות, אלא הם החלו כאנוסי אופורטוניזם ממשלתיים כשלימים הולידו סכנת מוות על ראשם.

"זעקת הגיוס"

ההתנהגות ה"אנוסית" הזו הולידה גם אופי רעיוני חדש - טרום זמנו, מעין יהודים במוצאם וללא דת של ממש. השקר שאפשר להיות נוצרי בחוץ ויהודי בבית הולידו את הכפירה היהודית עוד לפני שמנדלסון וההסכלה הברלינאית צצו. אוריאל דקוסטה, בנדיקוס שפינוזה וחואן דה פררו היו כבר בתחילת ובאמצע המאה ה-14 לאלה שהקדימו לא רק את מנדלסון וגייגר אלא את גם את לוק, מונטסקייה וולטר אצל הגויים. מי שלמד לשקר על דתו לנוצרים ומנגד התפרק מיהדותו הפך לימים לחילוני ממש עוד לפני שהרפורמה של מרטין לותר הופיעה ולפני שההסכלה כירסמה באירופה. הקהילות שיצרו אלה שברחו מחצי האי האיברי לאירופה בלבד, בהיותם "אנוסים", היו קהילות דלות מיהדות של ממש, הם התקיימו על סמך מנהגים סימליים וקשר של דם ומסחר ביניהם עד שרובם התבוללו ומיעוטם שב ליהדות הצרופה. וכל זאת כאמור יותר ממאה שנה לפני גירוש היהודים מספרד ומפורטוגל. לעומתם, הרי שקהילות מגורשי ספרד ופורטוגל יצאו לאירופה, למזרח ולצפון אפריקה עם מטען יהודי כה חזק שגם העשיר את הקהילות הקדומות לשם הגיעו ומתוכם יצאו גדולי תורה ובראשם הרב יוסף קארו בעל ה"שולחן ערוך".

בדרך הקשה למדו האנוסים כי דרך הפסיחה על שני הסעיפים איננה דרך התורה וכי היא מזקת באופן נוראי. לא מעט מהפוסחים הללו הוסגרו בידי כאלה שהיו כמותם - ולא במקרה יש הטוענים שגם טורקמדה (ראש האינקוויזיציה) היה מן ה"מרנוס". כדי להרחיק עדות השתמשו בכירי ה"מראנוס" בהסגרת אחיהם כדי להרחיק עדותם מהם. לימים מאוד ייתכן שכל גירוש יהודי ספרד ופורטוגל התרחש בגלל חוסר האימון של הנוצרים ביהודי באשר הוא בגלל התנהגותם של האנוסים.

את כל הסקירה ההיסטורית הזו הבאתי משום "זעקת הגיוס" של החרדים הציונים. לאנשי "יהדות התורה" ולאנשי ש"ס נוח להיות "ציונים חדשים" כאשר מדובר בקבלת תקציבי ענק להסכלה חילונית בקרב החרדים - גם כשזה סותר את התורה, כי משם גוזרים "קופונים". לאנשי שתי המפלגות הללו טוב להתערות במנעמי השלטון הציוני כאשר תפקידי השררה והממון מגיעים לפיתחם כזכויות ללא חובות. לאנשים הללו קל להתחפש ל"ציונים יותר מהציונים" כשהם הם מסיתים מפי ח"כיהם ותקשורתם ל"יד חזקה" נגד הערבים. אבל כאשר הם נדרשים לשלם את בדם החיילים שלהם את לאומנותם הם פתאום נזכרים ביהדות וכמו אצל האנוסים גם הם מגלים "סמלים יהודיים" שהם צריכים לשמור עליהם, כמו "לימוד התורה" וה"ישיבות" וכך הם הופכים ל"אנוסים" בעיני עצמם כאשר גזרות השלטון חושפות את פרצופם ההפכפך. אם אומנם לפיד הוא טורקמה (שבטח אבותיו היו פעם חרדים...) וה"בית היהודי" היא המחלקה יהודית באינקוויזיציה הזו, הרי שראשי "יהדות התורה" וש"ס הם ה"מראנוס" שמתחפשים לציונים רק כשנוח להם וחוזרים ליהדות כשצר להם, ולבסוף מסתבר לכולם שהם בכלל אינם מאמינים, לא בציונות ולא ביהדות. אלה הם ה"ציונים החדשים".