השופטת: יפעת מישורי, בית משפט השלום בעפולה

המועד: יום שני, 20.1.14, שעה 09:00

הנושא: אזרחי

"לא אמרתם מברוק", עתידה יפעת מישורי להגיד לשניים מעורכי הדין המתייצבים בפניה. ועל מה מגיע לה "מזל טוב"? - סוף-סוף יש לה אולם של ממש. אומנם בקרוואן המוצב בחצרו של בית המשפט בעפולה, אומנם רק עם ספסל אחד לקהל, אבל הרבה יותר טוב מאשר הלשכה הפצפונת ששימשה אותה עד עכשיו גם לדיונים. זהו היום הראשון באולם, ששימש בעבר את ההוצאה לפועל, וריח הצבע הטרי עדיין נישא באוויר. תעודת עניות למערכת בתי המשפט, אם שופטת צריכה לשמוח בכך שהיא יושבת בקרוואן.

בשלושת התיקים הראשונים של היום, כולם תיקי קדם-משפט, לא יכולה מישורי לעשות הרבה יותר מאשר לקבוע מועדים להוכחות, כי הצדדים או שלא הגיעו להסכמה או שלא הגיעו בכלל. את התיק הראשון היא נאלצת להתחיל רק ב-09:25, כי עורכת הדין של הנתבע הגיעה באיחור. "ניסיתם לנהל מו"מ לאיזו פשרה, לאיזו הבנה?", היא שואלת את הצדדים ונענית שזה לא הלך. מישורי בקיאה בתיק, יודעת שמדובר בילד שנפגע בתאונה ומבררת האם גם הוא יעיד (שלילי - יעידו רק עדי ראייה).

דיון ההוכחות נקבע ל-20.10.14 - עדות חותכת לעומס הבלתי-נסבל. מישורי מבהירה שלמרות העיכוב, ואולי בגללו, התיק לא ייסחב: היא מקציבה לדיון שעתיים, מכתיבה ש"הצדדים ייערכו לחקירות קצרות" וקובעת שהסיכומים יישמעו בעל-פה בו ביום. "רבותי, להיערך. אם תצטרכו אוציא לכם פרוטוקול, אבל סיכומים בעל-פה".


"מדוע לא יחויב בהוצאות"


גם בתיק הבא אין הסכמה, ומישורי גם זוכרת שהציעה גישור אבל ההצעה לא התקבלה. את דיון ההוכחות הזה היא קובעת ל-3.11.14, שוב קוצבת שעתיים ושוב לוחצת מראש: "יש ארבעה מצהירים, נכון? שניים ואחד ואחד - ארבעה. יהיו חקירות קצרות, רבותי, את הרוב כתבתם. זה מאוד מפורט". בהקפדה על פרטים המאפיינת אותה, מישורי גם מכתיבה לפרוטוקול: "עקב תקלה במערכת [המחשב], הפרוטוקול הוקלד לוורד ויועלה למערכת. המזכירות תדאג לשלוח את הפרוטוקול לצדדים".

בתיק השלישי לא הגיע בא-כוחו של התובע, ובא-כוח הנתבע מעדכן: "הוא מתנצל, צץ לו משהו, אני אבקש לקבוע להוכחות". מישורי שמה לב שכלל ביטוח לא הגישה כתב הגנה, אבל התובע גם לא ביקש למחוק אותה; מיד תהיה לזה השלכה מעשית. אם לא פשרה, אז אולי דיון לפי סעיף 79א - טיעונים בלבד ופסק-דין לא מנומק? בא-כוח הנתבע לא מסכים: "יש לנו גירסה שסותרת את הצד השני".

מישורי מכתיבה החלטה, ואחרי הפרוצדורה הרגילה היא מוסיפה: "בתוך עשרה ימים יסביר בא-כוח התובע את אי-הופעתו ובהתאם לכך אשקול חיובו בהוצאות. בהתחשב בכך שמטעם הנתבעת 3 [כלל ביטוח] אין כתב הגנה, ואף לא הוגשה כל בקשה אחרת ביחס אליה [לפסק-דין בהעדר הגנה או למחיקתה], הרי שלכאורה נותר התובע אדיש בעניינה. לאור האמור, וככל שתוך עשרה ימים לא תינתן הודעה אחרת, אורה על מחיקת התביעה נגד נתבעת 3". מישורי קובעת תזכורת פנימית ל-3.2.14 ועוד קדם-משפט ל-16.6.14 למשך עשר דקות.


"רק שנייה, הם קרובי משפחה?"


בתיק הרביעי, שנקבע להוכחות - תביעה בטענה לחוב בגין טיפולי רכב במוסך - מריחה מישורי שאולי אפשר להתקדם, ומבקשת מהצדדים לחכות בחוץ כדי לשוחח בצורה לא רשמית עם עורכי דינם. "אולי תדברו חמש דקות?", היא מציעה, ובא-כוחו של הנתבע מפתיע: "אנחנו כעורכי דין יכולים להגיע להסכמה, בעלי הדין מתעקשים". מישורי: "למה לא 79א?". בא-כוח התובע מבקש לדבר לא לברוטוקול (כך במקור, שני עורכי הדין הם ערבים) ומבקש את עזרתה של מישורי בסיום התיק.

למישורי יש הצעה מעשית: "או שנגיע לאיזשהו סכום, או שיהיה 79 עם רף עליון ורף תחתון. שהעליון יהיה סכום התביעה, ושהתחתון יהיה 50% או 60%. בואו נגיע לסיכומים". עורכי הדין מתווכחים, היא מקשיבה. "סמי, תן לי. בחייאת", אומר בא-כוחו של הנתבע לעמיתו. מישורי עולה על נקודה שיכולה לקדם אותה: "רק שנייה, הם קרובי משפחה? קודם כל הוא אומר: תיקנתי, הרכב תוקן. אז אם אנחנו ב79א, זה טוב לשני הצדדים. הם [כקרובי משפחה] לא צריכים חקירות, שאחר כך יהיה כתוב: זה אמר כך, זה אמר כך".

כאשר עורכי הדין קצת מתלהבים ומרימים את הקול, מישורי נשארת שלווה לחלוטין. "יש לכם מחשבונים?", היא דוחקת בהם להגיע לתכל'ס. "ראיה חותכת [שהוא שילם] אני לא רואה שיש לו [לנתבע]. אדוני [בא-כוחו] יכול להסיק [מהנסיבות] מה שהוא רוצה, אבל הוא עדיין צריך ראיה פרט לאותה עדות יחידה [של מרשו]".


"אנחנו לא מקיימים דיון לבד"


אחרי עוד כמה דקות, מישורי חותכת: "בואו נעשה את זה משהו קונקרטי. רף עליון 25,000 שקל, רף תחתון 15,000 שקל ותעשו 79א". בא-כוח התובע רוצה רף עליון של 30,000 שקל, ומישורי מגיבה: "בסך-הכל הם רוצים להגיע לאיזושהי הבנה, נכון? אלה הטווחים שצריכים פחות או יותר להיות. תבדקו עם הלקוחות שלכם ותחזרו אלי בעוד כמה דקות. אבל אם אתם רוצים לחקור [אותם על תצהיריהם] - אנחנו צריכים להתחיל. אבל מה הם יגידו? זה יגיד: שילמתי, זה יגיד: לא שילמת". בא-כוח הנתבע מוצא פתרון: רף עליון של 27,000 שקל. "אני אסביר להם הכל ואתם בינתיים תיערכו בכמה דקות לסיכומים", מתקדמת מישורי.

בא-כוח הנתבע חוזר ראשון עם לקוחו ומבקש ממישורי שתסביר לו מה קורה, אבל מישורי עומדת על המשמר: "ייכנסו שניהם. אנחנו לא מקיימים דיון לבד". כאשר עורך הדין הזה גם מעלה טענה כלשהי לגבי התביעה, מישורי לא מגיבה וניכר שהדבר חלף מעל ראשה. כעת נכנס התובע, מישורי מסבירה לשניהם מה ההליך ומוודאת ששניהם הבינו. "עורכי הדין יסכמו בקצרה ופסק הדין יינתן תוך יום-יומיים", היא מבטיחה.

עורכי הדין קצת מתקשים לעמוד בהבטחה שזה יהיה בקצרה, אבל מישורי דוחקת בהם לוותר בסיכומים על הטענות העובדתיות - זה הרי מופיע בכתבי הטענות ובתצהירים - ולהתמקד בטיעונים המשפטיים. מאידך-גיסא, מישורי לא שמה לב שבא-כוח הנתבע טועה פעמיים במילים תובע-נתבע, וגם לא מגיבה כאשר הוא מחליף כמה מילים בערבית בטון כועס עם התובע. "סיימנו", היא אומרת לו כאשר הוא מאריך יתר על המידה. "עכשיו גם המערכת נתקעה לגמרי, אז סיימנו". הוא מבקש עוד משפט אחד, מישורי מאפשרת ואז קוטעת אותו כאשר המשפט אחד הופך לעוד אחד ועוד אחד ועוד אחד.

השורה התחתונה: מרשימה במיוחד הדרך בה הפכה מישורי דיון הוכחות לדיון בו הסתיים למעשה התיק, תוך חיסכון ניכר בזמן וגם מניעת משקעים מיותרים בין הצדדים - לאחר ששמה לב שהם קרובי משפחה. את תיקי קדם-המשפט כמעט ולא הצליחה לקדם, ואולי היה מקום לעוד קצת "קוואץ'" מצידה על הצדדים - אם כי ייתכן שכבר ראתה בדיונים הקודמים שאין בכך טעם.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 9.