השופט: יצחק יצחק, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום רביעי, 12.2.2014, שעה 8:30

הנושא: תיקים פליליים

במשך השעה בה ישבתי באולמו, טיפל השופט יצחק יצחק בלא פחות מאשר 20 תיקים. הוא אכן יעיל מאוד, אבל הסיבה לקצב הרצחני הזה הייתה שבאף אחד מהם לא ניתן היה לעשות דבר חוץ מאשר לדחות את הדיון. לפעמים הנאשם לא התייצב, לפעמים הסניגור איחר, לפעמים היה צריך למנות סניגור, לפעמים הצדדים הודיעו שהם רוצים להידבר למרות שלא ברור מדוע לא עשו זאת לפני הדיון.

לא אלאה אתכם בכל הפרטים של אותם תיקים, והנה רק מקבץ של התרחשויות. מאחר שעניינו של מדור זה הוא בעיקר בשופטים, נתמקד מטבע הדברים בהתבטאויותיו של יצחק ובאופן ניהולו.

כבר בתיק השני מראה יצחק שהוא מקפיד על כל תג, כאשר הוא שולח את הנאשם לשבת על ספסל הנאשמים ולא על הספסל הנוסף בו נעשה שימוש בעת ריבוי נאשמים; הוא עתיד לעשות זאת גם בהמשך היום. בתיק השלישי מראה יצחק, שהוא בקיא בחומר למרות שלפניו עשרות תיקים: הוא זוכר מה יש בתיק בנוגע להיבטים הפסיכיאטריים של הנאשם ומה אמר הסניגור בדיון הקודם. כאשר מבקש הנאשם לומר דבר מה, יצחק מסרב: "לא להפריע לי".

כאשר סניגור מציע, בתיק אחר, לקבוע מועד לתזכורת שלא בנוכחות הנאשם - לאחר שיבוא בדברים עם התביעה - יצחק מגיב: "הדברים ברורים. דין אחד לכולם, אני מקווה שזה ייגמר בצורה חוץ-משפטית. כתב האישום הוא לא במדרג החומרה הגבוה ביותר, ובזה סיימתי". תוך כדי הדיון בתיק הבא, יצחק מיירט מישהו עם שתייה בספסלי הקהל: "אדוני, צא בבקשה עם השתייה החוצה, יש בית קפה שם".


המשטרה לא ביצעה את הצו


לאחר שנאשמת מדברת על כך שיש לה תיק גם בבית המשפט בכפר סבא, אומר לה יצחק בשלווה: "יהיה לך סניגור, הוא יידע מה לעשות לקראת הישיבה הבאה". הנאשמת מזכירה שיצחק קנס אותה (כנראה במסגרת צו הבאה), והוא משיב: "אני ממנה לך עורך דין, תגישי לו את כל הבקשות, זה לא הזמן עכשיו". לנאשמת הבאה יש סניגורית שלא טרחה להגיע "כי יש לה דיון", ויצחק נאלץ לדחות ל-12.5.14 תוך שהוא מדגיש: "דחייה נוספת לא תינתן".

בסביבות השעה 9:00 נכנס לאולם נאשם שיצחק כבר הוציא נגדו צו הבאה מוקדם יותר, כי סניגורו אומנם נכח - אבל הוא לא הגיע בזמן. יצחק שולח אותו החוצה: "תתקשר לסניגור שיבוא. הוא היה כאן, אתה לא היית. עד אז - צו ההבאה בתוקף". אחרי כמה דקות חוזרים הנאשם והסניגור, ויצחק מבהיר שוב לנאשם: "אם לא תגיע בזמן - יוּצא צו הבאה, כי עורך הדין שלך היה פה ב-8:30". לבקשת שירות המבחן, הרוצה להשלים את התסקיר, נדחה הדיון ל-23.4.14. אגב: במשך הבוקר יתברר שצו הבאה זה לא משהו ממש אפקטיבי; כפי שיצא לי לשמוע גם באולמות אחרים, התובעת מעדכנת שהמשטרה לא ביצעה צו הבאה ויצחק נאלץ לדחות שוב את הדיון.

גם שירות המבחן גורם לעיכובים, ולא רק בבקשותיו לקבל ארכות. הנה בא סניגור האומר, שמרשו היה בשירות המבחן, אך למרות פניותיו - הוא לא קיבל את התסקיר שכנראה טרם הוכן. יצחק שולח את הצדדים להידבר, גם לנוכח הודעתה של המדינה שתגיש כתב אישום מתוקן, דוחה ל-23.4.14 ומדגיש בהחלטתו: "שירות המבחן מתבקש לשלוח את התסקיר לבית המשפט".

בשני תיקים אחרים הנאשמים לא התייצבו והסניגורים לא יודעים היכן הם. בראשון הוצא צו הבאה כבר ב-10.2.13 (קראתם נכון - שנה קודם לכן!), אך הטלפון של הנאשם מנותק וייתכן שהוא בכלל לא בארץ. יצחק מחדש את צו ההבאה ודוחה את הדיון ל-28.4.14. בשני מדובר בנאשם השוהה בחו"ל, ההזמנה הייתה אמורה להימסר למי שחתם על ערבות עבורו, אך אין אישור מסירה; יצחק דוחה ל-16.6.14.


"למתי קבוע הדיון?"


ומה קורה כאשר המצב הפוך - הנאשמים מתייצבים אך הסניגורים מאחרים? גם זה מתרחש פעמיים בתוך שעה. יצחק פונה לסניגור המאחר: "למתי קבוע הדיון?". הלה משיב: "8:30". יצחק: "אז צריך לבוא ב-8:30". הסניגור: "אני מתנצל, אסביר בסוף הדיון". יצחק מכניס לפרוטוקול את ההתנצלות ואת דברי הסניגור שיש בפיו הסבר, אך מובן שלא ניתן לקיים דיון; שוב שירות המבחן הוא זה המבקש ומקבל דחייה. הסניגור ניגש ליצחק ומדבר איתו בשקט; נראה שהאיחור נבע מסיבות אישיות.

במקרה השני מגיעה הסניגורית ומודיעה שהנאשמת לא התייצבה. התובעת מפתיעה אותה: "היא התייצבה, קיבלנו דחייה". יצחק חוזר על שאלתו הרטורית: "למתי קבוע הדיון? הנאשמת הגיעה בזמן ואת מאחרת. יש כאן נאשמת שמחכה, שלא יודעת בין ימינה ושמאלה, את לא מגיעה בזמן ונוצרת תקלה!". הסניגורית מספרת שהיא בכלל דיברה עם אימה של הנאשמת וחשבה שתהיה דחייה, ולכן "סברתי שאני יכולה לעשות דיונים אחרים". יצחק לא קונה את זה: "זו סברה לא נכונה. אני יושב פה מ-8:35. יש פה נאשמים וכל מיני סברות".

יצחק מכתיב לפרוטוקול בשם הסניגורית שהיא הייתה בדיונים אחרים ומתנצלת על האיחור - אם כי לא נשמעה מפיה אפילו תחילתה של התנצלות. להפך. היא ממשיכה את סיפור שיחותיה עם האם, עד שיצחק מציע לה: "בואי לא נאריך בנקודה הזאת, לא היית פה ב-8:30". יצחק מכתיב החלטה: "הנאשמת התייצבה בזמן, בא-כוחה לא התייצבה בזמן ללא סיבה מוצדקת". הוא דוחה את הדיון לחודש מאי ומדגיש: "הסניגורית מתבקשת להגיע לישיבה בזמן שנקבע על-מנת להימנע מתקלות כגון אלו".


השורה התחתונה: כמו כל שרשרת, גם תיפקודו של בית המשפט לא יכול להיות חזק יותר מאשר החוליה החלשה ביותר - או חסרת היעילות ביותר. וכאן יש חוליות רבות כאלו, המותירות את יצחק חסר אונים. הפתרון חייב להיות מערכתי, כזה שיטיל אחריות וענישה על מי שמעכבים דיונים בצורה שאינה מוצדקת.

מזג שיפוטי: 8.

יעילות: 9