|
|
מפגינים פרו-פלשתינים מול הקוסוליה הישראלית [צילום: שלום טורונטו]
|
|
|
|
|
פעילים בארגונים פרו פלשתיניים הפגינו בשבוע שעבר (17.4.14) מול הקונסוליה הישראלית בטורונטו בדרישה לשחרר מיידית את "האסירים הפלשתינים הפוליטיים" המוחזקים בבתי הכלא בישראל.
הבית הפלשתיני, ארגון המייצג את הקהילה הפלשתינית בקנדה, ציין את יום האסירים הפלשתינים הפוליטיים בשורה של אירועים, ובהם הפגנה מול הקונסוליה הישראלית בטורונטו (17.4.14), משמרת מחאה מול הקונסוליה (18.4), דיון והקרנת סרט העוסק באסירים (19.4) וערב לכתיבת מכתב עבור האסירים במשרדי ארגון בית זייתון (20.4).
ההפגנה מול הקונסוליה הישראלית אורגנה בשיתוף פעולה עם הארגונים הבאים: בית זייתון, הקואליציה נגד האפרטהייד הישראלי (CAIA), התאחדות קנדה פלשתין (CPA), רשת יהודית בינלאומית אנטי ציונית (IJAN), קולות יהודים עצמאיים (IJV), לא בשמנו (NION), קווירים נגד האפרטהייד הישראלי (QUAIA), הקואליציה למניעת מלחמה (STWC), רשת מאוחדת למען צדק ושלום בפלשתין/ ישראל (UNJPPI) ונשים בסולידריות עם פלשתין (WSP).
"ישראל נאצית", "נתניהו היטלר"
המפגינים שהתאספו (17.4) מול הקונסוליה הישראלית בטורונטו קראו לשחרור כל האסירים הפלשתינים, אותם הם כינו "אסירים פוליטיים" ו"הגיבורים שלנו", והשמיעו את הססמאות הבאות: "נתניהו והיטלר הם אותו דבר, רק השם שונה. ישראל והנאצים הם אותו דבר, רק השם שונה".
הם גם קראו לחורבנה של מדינת ישראל. "נתניהו, אתה תיווכח שפלשתין תשוחרר. פלשתין תשוחרר מנהר (הירדן) ועד הים (התיכון). נתניהו, אתה תיווכח שהאסירים שלנו יצאו לחופשי. קדימה, חרם (על ישראל). שליט, שליט, שליט" (במשתמע, תמיכה בפעולות של חטיפת חיילים ע"י ארגוני הטרור הפלשתיניים כדי להביא לשחרור אסירים פלשתינים בדומה לעסקת שליט).
קריאות נוספות שנשמעו בהפגנה: "ישראל, התביישי. תיחרב ישראל. תחי פלשתין. תשוחרר פלשתין. הלאה האפרטהייד. הציבור כשהוא מאוחד לעולם לא יובס". המפגינים הניפו את דגלי פלשתין בלבד ולא ניראו דגלי קנדה.
"הציונים משתלטים על ממשלת קנדה"
אליאס חזינה, הנשיא לשעבר של הבית הפלשתיני, השתתף בהפגנה, והוא הזהיר את הציבור הקנדי מפני הסכנה הציונית באומרו בקול רם את הדברים הבאים: "הציונים משתלטים על קנדה. הם משתלטים על הממשלה שלנו. הציונות היא גזענות, והם משתלטים על הממשלה שלנו... התנועה הציונית גזענית. היא משתלטת על הממשלה שלנו. הציונים משתלטים על הממשלה שלנו... היו זהירים, קנדה התעוררי, התעוררי. הציונים משתלטים על המדינה".
אחד המשתתפים בהפגנה העיר לחזינה בערבית, כי ישנו אדם (התייחס לח"מ) המתעד אותו בווידאו. חזינה, שעמד במרחק קטן מאוד ממני השיב לו, שאין הדבר מטריד אותו, והוא הוסיף שאותו אדם (התייחס לח"מ) הוא "מניוק" (מילה שמשמעותה בערבית "מז---- בת--").
חזינה חילק לעוברים ושבים פליירים, שהופקו ע"י התאחדות האסירים הפלשתינים בקנדה (JPPR) ואשר מתייחסים לכל האסירים הפלשתינים המחוזקים בבתי הכלא בישראל כ"אסירים פוליטיים".
אישה מבוגרת, ככל הנראה פעילה בארגון יהודי הנמנה עם השמאל הקיצוני שהשתתף בהפגנה, חילקה אף היא פליירים, שהגדירו את כל האסירים הפלשתינים כ"אסירים פוליטיים", כולל 476 אשר צוינו בפלייר כמרצים עונש של מאסר עולם ויותר מ-450 אסירים המרצים עונש מאסר של למעלה מ-20 שנות מאסר.
מיהם "האסירים הפלשתינים הפוליטיים? עבדאללה ברגותי כדוגמה
מרביתם של האסירים הפלשתינים הורשעו במעורבות בפעילות טרור, והם כוללים מחבלים מתאבדים שנעצרו טרם הצליחו לממש את זממם, משלחי מחבלים מתאבדים, רוצחים סדרתיים, מנהיגים של ארגוני טרור, טרוריסטים שרצחו אזרחים וטרוריסטים שניסו או תכננו לרצוח אזרחים.
אחד האסירים "הפוליטיים" בלשונם של המפגינים הינו עבדאללה ברגותי, שהיה מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בגדה המערבית, ובכיר ה"מהנדסים", כלומר האחראי על הכנת מטעני הנפץ ששימשו בפיגועי הטרור.
ברגותי הורשע במעורבות בפיגועי טרור, ובכללם בפיגועים בקפה מומנט, במסעדת סבארו בירושלים, במועדון שפילד בראשון לציון ובאוטובוס מספר 4 בתל אביב. ברגותי הורשע ברצח של 66 ישראלים ובפציעתם של כ-500. בשנת 2004 הוא נדון ל-67 מאסרי עולם.
בספרו "נסיך הצללים" מספר ברגותי, שכאמור תואר ע"י המפגינים הפרו פלשתינים כנמנה על "האסירים הפוליטיים", את סיפור חייו, כשהוא מתמקד בתפקידו בייזום סדרת פיגועי טרור שכוונו נגד אזרחים ישראלים.
להלן קטעים שתורגמו מספרו הכתוב בערבית, אשר שופכים אור על האופי הטרוריסטי ("הפוליטי") של פעילות ברגותי בשירות חמאס.
"פעילות פוליטית" - פיצוץ ראשו של חמור בניסוי של מטען נפץ
עמ' 50-49 "באחד הימים שהיתי במחסן והלכתי להתפלל את תפילת הבוקר במסגד של הכפר. בדרכי חזרה ראיתי חמור לבן ללא זנב. היה זה החמור אשר אחד הנערים שרף את זנבו לפני מספר חודשים. עם תחילת האינתפאדה (ספטמבר 2000) אחד הצעירים כתב על צלעותיו של החמור "מוות לשרון", ומאז שמו של החמור היה החמור של שרון".
"עלה בראשי רעיון והחלטתי ליישם אותו. תפסתי את החמור של שרון והלכתי איתו למחסן. משם לקחתי את הטלפונים הניידים הממולכדים ורכבתי על החמור לחלקת האדמה שבבעלות אבי, הנמצאת בשולי הכפר, בו נטועים עצי זית ושקד".
"שם הצמדתי את הטלפון הנייד על ראשו של החמור שרון וקשרתי אותו לראש בחוזקה. חייגתי לטלפון שעל ראש החמור מטלפון נייד אחר והשיחה התחברה מיד. לאחר שהתרחקתי מהחמור שרון שמעתי את נשימות החמור בדרך הטלפון. חייגתי את הפקודה מהטלפון הנייד כדי לפוצץ את הטלפון הנייד האחר, וכך פוצצתי את ראשו של החמור שרון".
"היה זה הניסיון הראשון בחומר נפץ שביצעתי בפלשתין, וכך החמור שרון נותר ללא ראש. למרות גודלו הקטן של הטלפון הנייד, חומר הנפץ שהכנסתי לתוכו היה חזק מאוד, ואפילו חזק יותר ממה שנדרש".
"פעילות פוליטית" - תיאור מצמרר של ביצוע פיגוע התאבדות במסעדה
עמ' 67-55 "הסיפור של הגיבור, החלל של גדודי אל-קסאם, עיז א-דין אל-מצרי... ביקשתי מאיימן חלאווה (מפקד גדודי אל-קסאם באזור שכם) לשלוח אליי את אחד האנשים המעוניינים לפוצץ את עצמם. לאחר מחשבה ארוכה הוחלט שהחוליה של מוחמד דגלס היא זו שתבצע את הפיגוע. הסיבה העיקרית לכך הייתה נעוצה בדבר חשוב מאוד שהיה למוחמד דגלס, והמדובר היה בלוחמת הג'יהאד אחלאם תמימי... אני ידעתי שהיא נבחרה בזכות תכונותיה הטובות מאוד, ובהן חשאיות מלאה, מודעות גבוהה לביטחון ואמונתה המלאה בדרך של גדודי אל-קסאם..."
"בבוקר למחרת, מבלי לדעת שמדובר באותו יום בו המחבל המתאבד עיז אל-מצרי אמור להגיע משכם לרמאללה, בילאל (ברגותי) הגיע מוקדם למסגד כדי להתפלל שם ולהמתין לאדם אשר אמור ללוות אותו בביצוע הפיגוע. לאחר שנתתי לבילאל את מילת הקוד ואת המילה המוסכמת לזיהוי הדדי הוא הלך והביא את עיז א-דין אל-מצרי... לאחת הדירות ששכרתי..."
"בילאל חזר לדירה שלי ואמר לי את אשר עשה. אמרתי לו: טוב עשית וביקשתי ממנו ללכת לחנות לכלי מוזיקה כדי לקנות עבורי גיטרה... בילאל חזר ושם את הגיטרה על השולחן ואמר: למי אתה מייעד את הגיטרה? האם מתוכנן פיגוע אחר מזה של המחבל המתאבד עיז א-דין אל-מצרי? אמרתי לו: לא אתחיל היום בהכנות לפעולה כלשהי, אלא בפעולה של עיז א-דין אל-מצרי. הוא השיב: היכן חגורת הנפץ? אמרתי: הזמן של חגורות הנפץ חלף עבר ועתה הגיע הזמן של לחני הנפץ. לאחר מכן ביקשתי ממנו לומר למוחמד דגלס לבקש מאחלאם תמימי להגיע לרמאללה..."
"בלילה הקודם... התחלתי למלכד את הגיטרה והפעולה ארכה כל הלילה. כאשר סיימתי את העבודה הנחתי את ראשי על הכרית כדי לישון... התעוררתי לרעש של דפיקה בדלת ונאמר לי שאחלאם הגיעה לרמאללה... נתתי את הגיטרה לבילאל, הוא הלך לדירה בה שהו מוחמד דגלס והמחבל המתאבד עיז א-דין אל-מצרי..."
"שלחתי מסרון לבילאל ברגותי לשלוח את המחבל המתאבד, עיז א-דין אל-מצרי, עם מוחמד דגלס כדי שהוא יביא אותו לאחלאם תמימי. לאחר מכן, כאשר הבוקר עלה, פחות משעה וחצי לאחר שניתן האור הירוק לפיגוע, אחלאם תמימי ברכה את המחבל המתאבד והביאה אותו לירושלים לאחר שעברה במחסומים מבלי שנבדקה או שהיא נתקלה בבעיה כלשהי. לתמימי הייתה תעודה של עיתונאית והדבר הקל עליה את הנסיעה מעיר לעיר, ומכיוון שהיא הייתה אישה צעירה היא לא משכה תשומת לב (כחשודה אפשרית)...".
"החלל עיז א-דין אל-מצרי הגיע... למסעדת סבארו (בירושלים). הוא חצה את הכביש והלך לכיוון המסעדה כשהוא נושא את הגיטרה... אני הייתי זה אשר החליט שייעשה שימוש בגיטרה (בפיגוע ההתאבדות) ולא בחגורת נפץ, שכן מעברו השני של הרחוב ממול למסעדת סבארו היה בית ספר למוזיקה וכן חנות לכלי מוזיקה. סטודנטים שלמדו בבית ספר זה נהגו ללכת ברחוב כשהם נושאים את כלי המוזיקה שלהם וחלקם נכנסו (למסעדת סבארו) כדי לאכול פיצה כשהם נושאים את כלי הנגינה ומבלי שנבדקו ע"י המאבטח שעמד בכניסה למסעדה. כך הגיע עיז א-דין אלמצרי למסעדת סבארו ללא כל קושי. המראה שלו היה שגרתי, וכוונתי לבגדים שלבש, אותם אני בחרתי עבורו..."
"המחבל המתאבד, עיז א-דין אל-מצרי, פוצץ את עצמו וטיפס לשמיים... הוא הצליח להרוג 15 ציונים ולפצוע 156, רובם סבלו מפגיעות קשות וקבועות... אני מאחל לו את גני הנצח תחת חסותו של אללה".
אירן תופסת את מקומה של סוריה בהשפעה על בחירת נשיא לבנון 
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
