ראיון במכחול דיגיטלי

האמנית המאיירת אילנה גרף הוזמנה לאייר שער למגזין VOICE שמקום מושבו בניו-יורק בזמן מבצע "צוק איתן"; לכבוד הפרסום הבינלאומי הזמנתי אותה לראיון שתספר לנו על תהליך העבודה ועל הפרסום.

מה זה מגזין VOICE?

מגזין voice הינו מגזין של ארגון "בני ציון" אשר המרכז שלו נמצא בניו-יורק. בני ציון הינו ארגון הפעיל למען תרומות לישראל, הפרויקט המוכר שלהם הינו בית-החולים "בני ציון" בחיפה ועוד. המגזין יוצא לאור ארבע פעמים בשנה (חורף קיץ אביב וסתיו) ומופץ בעשרות אלפי עותקים לכל רחבי ארצות הברית, ויש לו גם גרסה וירטואלית לדפדוף באתר שלהם.

המגזין שהתבקשתי לאייר את השער שלו הינו מגזין חודש ספטמבר 2014 שייצא לאור ברוח חגי ישראל.

איך הגיעו אליך וביקשו ממך לאייר את שער המגזין?

זו איננה הפעם הראשונה שאני מאיירת את שער המגזין של בני ציון. עורכת המגזין, גב' ליסה פאול, פנתה אלי כבר ב-2011 בבקשה לאייר את מגזין ספטמבר של אותה שנה. היא מצאה אותי באתר אגודת המאיירים הישראלית, שם אני מציגה מספר דוגמאות מעבודותיי. היא התרשמה מהסגנון שלי ומאוד אהבה אותו, היא פנתה וביקשה ממני אז האם אוכל לאייר עבורם את שער המגזין.

בזמן העבודה על המגזין הקודם ליסה הגיעה לביקור סיור בארץ, כדי לכתוב על פעילות הארגון ונפגשנו בתל אביב, עבדנו על אישור הסקיצות בבית קפה... כך שגם הכרנו באופן אישי ואף היינו בקשר מידי פעם באי מיילים גם לאחר מכן.

מה המיוחד בתהליך שקרה בקיץ?

בחודש יולי השנה, פנתה אלי באי מייל נרגש ליסה פאול, בדאגה לשלומי ולשלום משפחתי בגלל המצב, הטילים וכל מה שקרה פה בזמן "צוק איתן". אני מתגוררת ברחובות ויש לי משפחה גם באשדוד והיא זכרה זאת משיחותינו בפעם הקודמת.

באותה הזדמנות שאלה ליסה אם אוכל וארצה לאייר את שער המגזין הקרוב, כאשר הדגישה בפני שיש לי כחודש וחצי לביצוע ועוד כשבועיים להגשה סופית.

העבודה היא בתשלום או בהתנדבות?

לא, זה לא בהתנדבות, הארגון משלם על העבודה בצורה יפה ומכובדת ובנוסף, אני תמיד מקבלת תחושה שמאוד מכבדים ומעריכים את האמנות שלי ואת השקעתי, שזה לא פחות חשוב...

אז אני מבינה שהסכמת...

כן, האמת, הייתי די עמוסה דווקא בתקופה זו, בדיוק עבדתי על איור שני ספרי ילדים, ובנוסף התנאים לא היו כל כך טובים בגלל המתח והדאגה, במיוחד למשפחה הקרובה והרחוקה, הכניסה לממ"ד מספר פעמים ביום, והחדשות בטלוויזיה הדלוקה כל הזמן.... אבל דווקא בגלל זה חשבתי שעדיף לי לשקוע בעבודה ולהפיג כך מעט את המתח ולכן הסכמתי לפרויקט.

את עובדת בסטודיו? יש לך משרד בבית או במקום אחר?

אני עובדת מהבית, יש לי חדר עבודה, עם מחשב, טאבלט, שולחן עבודה והמון ניירות וצבעים...

ספרי לי איך מתנהל תהליך אמנותי של איור של פרויקט כזה, יש לך הנחיות או חופש פעולה מלא?

התהליך הוא כזה שאני מתחילה בסקיצה שמתפתחת ונשלחת לאישור בשלבים שונים, והעורכת מחזירה לי אי-מייל עם הערות או תיקונים, מה נהדר בעיניה ואולי מה פחות אהבה או איזה שינוי שהיא מבקשת ממני לעשות. וכך הלוך ושוב עד לתוצאה הסופית.
לצורך האיור הספציפי הזה היא בקשה משהו שיהיה מאוד עשיר מבחינת שכבות ועומק.

היא ראתה איזו עבודה שלי, באתר האישי שלי, ורצתה שזה יהיה משהו בסגנון. לכן, יצרתי קולא'ז גזור וקרוע בנייר חום על נייר של חומת ירושלים, ועליו הוספתי אלמנטים בצבע. לאחר מכן סרקתי את זה, והוספתי את שאר האלמנטים שהיא ביקשה באיור דיגיטלי המדמה צבעי גיר וצבעי מים. במספר שכבות.

אמנם במקרה הנוכחי של האיור למגזין בני-ציון, העורכת ביקשה תחילה שאעשה שוב הדפס (כמו בפעם הקודמת שעשיתי הדפס רשת) אך הסברתי לה שלא אוכל בגלל המצב בארץ להגיע לסדנא אני עושה בה הדפסים, ולכן הצעתי שאעשה שילוב של קולאז' ידני על נייר, בשילוב עם עבודה דיגיטלית. הראיתי לה מספר דוגמאות והיא התלהבה והסכימה, ונתנה לי יד אמנותית חופשית. (כאמור, היא מאוד אוהבת את הסגנון האמנותי שלי).

לגבי תוכן האלמנטים שמופיעים על-גבי השער: שתי יונים, חומת ירושלים ומגדל דוד, דגל ישראל, מנורה מוזהבת, רימון ותפוח - אלו אלמנטים שכן היו חשובים לה שיופיעו. היא לא רצתה אלמנטים דתיים אבל בהחלט כאלו שמסמלים עבור יהדות ארצות הברית, ויהודים בכלל, את ישראל והחגים. בקיצור, סמלי החג בתוספת של שתי יונים.

בנוסף, כמובן שמבחינה טכנית, יש צורך להשאיר מקום לטקסטים על השער, כלומר לתכנן את מיקום האיורים כדי שהטקסט ישתלב טוב.

בסופו של התהליך היא הראתה את התוצאה גם למנהל שלה, ולמעצב הגרפי של המגזין המביע דעה מקצועית וגם מוסיף את הטקסט, הפונטים והעיצוב הסופי.

מה היה חשוב לך, איך רצית שזה ייראה?

לי היה חשוב להביא לידי ביטוי את הייחודיות האמנותית שלי, כתב היד האמנותי והאיורי שלי, ויחד עם זה לא לגלוש לקיטש או משהו בנאלי מידי.

אז את מאיירת במחשב? הסבירי לי קצת על תהליך של איור איך זה עובד?

בדרך כלל האיור שלי לכל פרויקט, אם זה ספר ילדים, שער מגזין או כל דבר אחר, מתחיל מסקיצות על נייר. בדרך כלל אני גם עושה תחקיר מקדים. מחפשת מידע, בעיקר תמונות או חומר רקע על הנושא שאני צריכה לאייר. לומדת אותו גם מבחינה ויזואלית.

בין אם זה צפרדע, מחילות של חפרפרת, דובים חומים או לבנים בהתאם למיקום גאוגרפי, או בתים של עיר, כמו ירושלים במקרה זה... איך זה נראה בדיוק, מה מאפיין וחושבת באיזה חומר לעבוד ובאיזו טכניקה. לפעמים זה ספונטני יותר, ולעיתים דורש יותר תכנון.

בשנים האחרונות אני עובדת עם עט דיגיטלי ונעזרת לאחר הסקיצות הראשוניות בתוכנות איור מקצועיות באייפד, וכן בפוטושופ במחשב. העבודה הדיגיטלית שלי בעצם די דומה לעבודה מסורתית על נייר עם עיפרון או מכחול, רק שמחליף אותם עט דיגיטלי ומסך מחשב.

יש עבורך הבדל בין עבודה על נייר לבין עבודה ממוחשבת?

מבחינתי אין כמעט הבדל כי אני גם משלבת לפעמים עבודות נייר שלי בתוך האיור והכל הופך ליצירה אחת. זה אותה יד עושה את הכל... דווקא היתרון של המדיה הממוחשבת לצורך איורים היא שאפשר למחוק בקלות, לעבוד בשכבות, לייבא ציורים שלי ולשלבם, מה שמקל על העבודה, וגם, בסופו של תהליך אין צורך לסרוק. מופק קובץ ברזולוציה גבוהה ומוכן לדפוס.

כמובן שאין את נושא החומריות וריח החומרים והצבעים, אבל אני משלימה לעצמי את זה בסדנת תחריט או הדפס רשת.

אז מה היה שונה הפעם בעבודה על השער מהפעם הקודמת?

כמו שציינתי, העבודה הייתה באמת תחת מטחי טילים. לא פעם ולא פעמיים נקטעה עבודתי בגלל אזעקות, וכמו שאמרתי המתח. הטלפונים. כאשר העורכת נמצאת איתי בקשר אי-מיילים יומיומי גם בגלל המגזין וגם בדאגה שהכול בסדר אצלי... שהבית עוד קיים... זה היה לפעמים קצת הזוי, כשנזכרים בזה. כמה מאיירים בעולם מאיירים יוני שלום כשטיל נופל להם לא רחוק מהבית או בעיר הסמוכה?

השער יצא כפי שהיא רצתה? זה הביע מה שהיא קיוותה שיביע?

כן, מלבד שינויים שנעשו תוך כדי תהליך, ליסה מאוד אהבה גם את שיטת העבודה וגם את התוצאה הסופית. היה לה חשוב שיופיעו שתי יונים, וזה כנראה היה לה משמעותי כדי לציין נושא של שלום או אופטימיות, דוקא בזמן מלחמה.

ואת מרוצה?

כן, אני מרוצה, כי בסך הכול היה לי חופש לעבוד בסגנון שלי.
נכון שישנה מגבלה באיור מוזמן שכזה שהוא מוגבל מבחינת נושא, מכתיבים לך אלמנטים אבל הוצאתי מזה את המיטב שלי ונהניתי גם, וכשאני רואה את העותקים המודפסים שהגיעו אלי בדואר, זה ממש נחמד, אפילו קצת "גאווה לאומית". המאיירת מישראל.

אני רואה שבעמוד 4 מופיע תמונה שלך ומידע, זה באמת נראה מכובד
קודם כל, אני מרוצה מכך שהתייחסו לאמן שעבד על השער. לא רק במקרה שלי, הם נוהגים כך בכל מאייר. במקרה הנוכחי ציינו באמת את התנאים המיוחדים בהם עבדתי הפעם, והדגישו ששידרתי אופטימיות ביצירה, ושלמרות המלחמה העבודה שלי יצאה אופטימית ועם תקווה.

מעבר לכך, כמובן שאני שמחה שיותר אנשים יכירו אותי ומה שאני עושה, זה תמיד טוב.

את מאיירת רק למגזינים ולאנשים מבוגרים?

לא ולא... אומנם אני עוסקת גם בתחומי אמנות אחרים מאשר איור, כמו הדפסים, קולאז'ים ומיקס מדיה, ואיירתי בעבר גם ספרי שירה, כריכות ספרים וכו', אבל אהבתי הגדולה היא איור ספרי ילדים.

מה אני יכולה לאחל לך מבחינה מקצועית?

היום הייתי רוצה כמובן שיכירו אותי עוד אנשים, סופרים, והוצאות ספרים, שיעריכו את הסגנון שלי שבא קודם כל ממקום של אמנות אבל גם עכשווי ומעודכן.

הכי הייתי רוצה עוד פרויקטים של איורים לספרי ילדים. איירתי בשנה האחרונה כארבעה ספרי ילדים ואני מקווה שיהיו עוד. הייתי רוצה שאנשים בארץ גם ייפתחו קצת יותר לתחום הספרים הדיגיטליים, זה יפתח עוד אפשרויות גם למאיירים.

שמעתי שאיירת לאחרונה גם ספר שלך?

כן, מאחר שאני גם תומכת נלהבת של ספרים דיגיטליים שזה תחום שבארץ רק מתחילים להסתגל אליו, כתבתי ואיירתי לפני כשנה ספר ילדים משלי, "העדר" או The Flock שתורגם לאנגלית ונמצא למכירה רק באינטרנט באתרי ספרים בארץ ובחו"ל. זה היה פשוט הרבה יותר קל ואפשרי.