השופטת: פנינה נויבירט, בית משפט השלום בתל אביב

המועד: יום חמישי, 20.11.2014, שעה 08:30

הנושא: תיקים אזרחיים ("תביעות פח")


למרות שתיקים רבים נקבעו לשעה 08:30, בשעה זו אולמה של השופטת הטרייה פנינה נויבירט עודנו ריק. היא תצטרך ללמד את עורכי הדין, כמו שעשו שופטים אחרים, שאצלה מתחילים בזמן. ב-08:40 היא יכולה להתחיל, אבל מדובר בתיק בו מתבקשת דחייה. היום האמיתי מתחיל רק ב-08:45, כאשר כמה עורכי דין נכנסים לאולם ואפילו לא מתנצלים על האיחור. בינתיים נויבירט דוחה דיון ל-3.9.2015 - הוכחה ברורה לעומס העצום המוטל אפילו על שופטת חדשה.

כעת מתווכחים שני עורכי דין מי מהם יהיה הראשון, כי שניהם צריכים להופיע באותה שעה גם בפני שופטים אחרים. נויבירט מציעה פתרון פשוט: לנהל את הדיונים לפי הסדר הקבוע בלוח. אבל עורכת דין אחת אומרת שהשופטים האחרים לא מוכנים שיאחרו להם, ונויבירט מעירה: "ובצדק". עורך דין שני מציע לפצל את העדויות, כי שמיעתן יחד פוגעת בו מבחינה דיונית, אבל נויבירט מגיבה בחיוך: "אני לא יכולה לפצל, זה היה פוגע בי מבחינה דיונית". הבעיה היא, שעדת הנתבעת לא הגיעה, אז נויבירט מחליטה להתחיל עם התיק השני.


"יותר מארבע שאלות"


נויבירט מקדמת בברכה את העדה ומבקשת: "בואי תספרי לנו מה קרה". תוך כדי העדות יש לה שאלות להבהרה: "מישהו קיבל אחריות לתאונה? מישהו התנצל?". נויבירט מכניסה לפרוטוקול את ההדגמה הרגילה במכוניות הצעצוע ואף מסייעת בהקלדה. "בוא תספר לנו מה קרה, רק לאט, כדי שהדברים שלך יירשמו בפרוטוקול", היא אומרת לנהג הנתבע.

נויבירט פסיבית גם כאשר עורכי הדין מרימים את הקול זה על זה, וגם כאשר אחת מהן חוזרת על שאלות שכבר נשאלו. אחרי העדויות היא מוציאה משני הצדדים הסכמה לפסיקה לפי סעיף 79 (פסיקה על דרך הפשרה ללא יכולת ערעור), ומעירה בחיוך לעורכת הדין שביקשה לקדם את התיק שלה והבטיחה חקירה קצרה: "יירשם לפרוטוקול שזה היה יותר מארבע שאלות. אני צוחקת", היא מבהירה. לאחר הסיכומים מודיעה נויבירט שפסק הדין יישלח לצדדים; יש שופטים שהיו נותנים אותו במקום, ואולי זה פונקציה של ניסיון ו/או של עומס דיונים.

באחד הספסלים באולם הקטן יושב עד שהגיע מעפולה ולן בתל אביב כדי להתייצב בזמן, והוא שואל: "עכשיו התור שלנו?". נויבירט משיבה: "אני מחכה לעורכי הדין, כנראה הם מנסים ללבן מה עושים עם העדה שלא הגיעה".


"אני פספסתי"


בינתיים מתקדמים לתיק הבא. נויבירט מתנצלת בחיוך שאינה זוכרת את שמו של אחד מעורכי הדין ומבררת כיצד כותבים את שם משפחתו של העד: עם ע' או בלי; "רציתי לוודא, בגלל זה שאלתי". כדרכה, נויבירט מחייכת אל העד, וכאשר הוא שואל האם ביכולתו להשתמש במכוניות, היא משיבה: "אתה יכול, בשביל זה זה פה". אחרי רגע היא מתערבת: "המכונית הזאת מבלבלת, תקח אחרת, תביא לי את זה".

כאשר החקירה הראשית מתארכת, מנסה נויבירט לזרז את עורך הדין: "טוב, נתקדם". החקירה הנגדית ארוכה למדי, נויבירט מקציבה לעורך הדין שתי שאלות, אך מאפשרת לו יותר; זה קורה פעמיים. היא גם אינה מתערבת כאשר עורך הדין מתייחס בתוקפנות ואף בצורה מעליבה לעד ("אתה לא מבין עברית?"). נויבירט שוב שואלת כמה דברים להבהרה, בצורה מפורטת ומדויקת.

כאשר הנהג השני מעיד, נויבירט - ולא בפעם הראשונה - מתרכזת במסך של הפרוטוקול ולא מביטה בו. זה גורם לה בנקודה מסוימת לעצור אותו: "אני פספסתי, הייתי עסוקה בלעקוב אחרי הפרוטוקול". גם בחקירה הנגדית, כאשר עורך הדין משתמש בתמונות, עיניה מתמקדות בעיקר במסך. מצד שני, נויבירט עושה שימוש יפה ומקורי במסך האחר: היא מוצאת בסטריט וויו את הרחוב בו התרחשה התאונה, כדי להבין על מה הצדדים מדברים.

גם הפעם מסכימים הצדדים לפסיקה לפי סעיף 79. נויבירט מאפשרת לצדדים להפוך את הסדר, כאשר בא-כוח התובע אומר שאולי ירצה להגיב על דברי בא-כוח הנתבע, וגם עושה זאת. הערת אגב: בא-כוח התובע גם טועה בעברית (כך למשל הוא אומר "שם פעמיו לרכבים שמולו" כאשר כוונתו ל"שם לב") וגם משתמש בלשון תוקפנית ומליצית ("טענה מקוממת", "באותות ומופתים") שכלל אינה מתאימה להיקף התיק ולנקודות המחלוקת.


השורה התחתונה: נויבירט קולטת במהירות ושמה את הדגש על הנקודות החשובות. היא תצטרך להתרגל עם הניסיון לעמוד על לוחות הזמנים ולהגביל את הצדדים בחקירותיהם וטיעוניהם, להיגמל מהצפייה המתמדת בפרוטוקול וללמוד לתת פסקי דין בו במקום.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 8.