להיפטר מספרים. סתם כך.

עתה, כששבוע הספר העברי בא ומתדפק על פתח. עתה, כששבוע הספר העברי כבר אינו שבוע ימים, אלא נמשך - מלכתחילה - כדי עשרה ימים, ובמקומות אחרים הפך הוא לחודש הספר העברי. עתה, כשהנחות על ספרים ניתנות במשך כל השנה, תמה אתה מה מייחד שבוע הספר משאר שבועות השנה? עתה, כשעוד כמות הגונה של ספרים חדשים צפויה להיכנס בשערי בית, מבקש אני להביאכם בסוד מצוקת ספרים עודפים שיש לי, מעשה של יום ביומו ולא רק מצוקה שצצה ועולה לה, פתע פתאום, אך ורק בשבוע הספר העברי.

כמי שחונך, מקטנות, על קדושת האות העברית ועל קדושתם של ספרים, קשה לי - קשה לי עד מאוד מאוד להוציא ספר שבא אלי - אל בית - סתם כך אל חוץ. בנוסף ליצר האגירה שנטמע והעמיק בי עם שנים, ראיתי - ועדיין רואה אני - בכל ספר המצוי בספרייתי, ספר נדיר שבנדירים, שאין לו תחליף. הגיעו דברים כדי כך שגדשו ספרים כל פינה בבית ומנעו מאנשי הבית לעשות שימוש רגיל בבית זה למגורים, שעה שבית זה נועד, מלכתחילה, למגוריהם של אנשים ולא למגוריהם של ספרים, שהשתלטו על בית, עד שכמעט ודחקו המתגוררים בו אל חוץ.

גם ספרייה נוספת שהתקין הנגר בבית, לאכסונם של אלפי הספרים החדשים, לא שימשה פתרון מוחלט, אלא פתרון יחסי בלבד. מאות ספרים עדיין נחו והונחו במקומות שלא נועדו - מלכתחילה - כמקום מנוחתם והנחתם. הבטתי אל הספרים שהונחו ונחו על מדפי הספרייה החדשה ועל הספרים שעדיין לא זכו להיכנס אל הספרייה החדשה - והיו פזורים בכל רחבי הבית - והגעתי כדי המסקנה, כי לא בספרייה החדשה אמצא מענה לעודף הספרים בבית. הבנתי - כי עם כל הצער הכרוך בדבר - איאלץ, שלא בטובתי ולמורת רוחי, להוציא אל חוץ - ולתמיד - כמות ניכרת מספרים עודפים אלה. שוב לא יהיו ספרים אלה תחת ידי כשארצה לעיין בהם.

כאן החל שלב ההתלבטות הממשי שלי. לך ותדע, מחד-גיסא, איזה מהספרים נגזר גורלם להמשיך חייהם עמי, ולך תדע, מאידך-גיסא, איזה ספרים נגזר גורלם לצאת אל חוץ ולפתוח במסע נדודים אין קץ לו. קשה, מרה, ארוכה, ארורה ואכזרית הייתה מלאכת מיון הספרים שנכפתה עליי, בכורח הנסיבות ושלא ברצוני. לבסוף, הצלחתי להבין כי לא כל ספר שרכשתי, הוא ספר קנוני, ולא כל ספר שהוא ספר קנוני, חייב לשכון דרך ומעשה של קבע בספרייתי.

מי ראוי ומי לא

ניצבה בפניי ברירה אחת והיא - איזה ספר חשוב יותר כדי שהוא יתפוס מקום על האצטבה וכדי שהוא לא יתפוס מקומו של חברו, שאינו ראוי לתפוס מקום על האצטבה. כך ורק כך יכולתי ליצר האגירה שלי, שהביא בי תחושות אשם, על ש"מבריח" אני ספרים, חוצה לביתי, למקום שלא בטוח שיזכו הם לטיפול חם ואוהב. מי קבע שהטיפול בספר חייב להיות פחות אוהד מהטיפול בחיית מחמד, זו או אחרת? ובכלל, ספר אינו מצריך הוצאות מיותרות, מעבר להוצאה הראשונית של רכישתו (לעיתים עישונו וסילוק מיני חרקים ממנו, מחמת נדירותו וגילו המופלג ולעיתים מצריך הוא אף כריכה חדשה, שלעיתים - בשל חשיבותו כריכת עור מכובדת ומרשימה היא).

השנה גמרתי אומר בנפשי, כי לא ארכוש ספרים בשבוע הספר העברי. לכל היותר, אערוך "סיבוב ריגול" סביב מכלול ההוצאות המציגות מרכולתן ברבים, ארשום לי רשימותיי בדבר ספרים המעניינים אותי. לאחר מכן, אערוך רשימת דילול ורק לאחר מכן אחליט, אם בכלל, צריך ונזקק אני לאותם ספרים הנכללים ברשימת דילול זו שלי.

ברוח האזהרה שהזהיר שלמה המלך תלמידו ואמר לו שייזהר מכתיבת ספרים רבים וכאשר כותב הוא ספר, הרי יכתוב הוא דברים בלי סוף, אלא עליו לבחור רק את המשובח והראוי להיכתב, רואה אני לנהוג גם באשר לרכישת ספרים חדשים, להבא. לא כל ספר יבוא אל תוך הספרייה ולא כל ספר יירכש על ידי.

שבוע הספר נעים לכולכם.