האחריות המוסרית של מערכת המשפט

כמו בשעון שוויצרי מסדרת ייצור ותיקה וממוסדת עובדת השיטה. תחילה נוצר תקדים משפטי מחייב, מרענן, עד מדהים, בערכאה הראשונה ולאחר מכן נמוג תקדים משפטי מחייב, מרענן, עד מדהים זה, בקול ענות חלושה, מכוח הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים, במסגרת ערכאת הערעור. קביעותיה העובדתיות ומסקנותיה המשפטית של הערכאה השיפוטית הקודמת - שיצרה התקדים המשפטי, המחייב, המרענן, עד מדהים - מבוטלות, בהסכמת הצדדים, במסגרת פסק-הדין שניתן בערעור ואינן מחייבות עוד. הצדדים מסכימים במצב דברים זה על הסדר שיחליף התקדים, באופן שהתקדים מתמוסס עד מתבטל, כליל. לאחרונה, "שוכללה" השיטה ובמסגרת ערכאת הערעור ניתן תוקף להסדרי פשרה, ההופכים להיות חסויים וסמויים מן העין הציבורית, עד שהמתבונן מן הצד, הזר להליך המשפטי עצמו, אינו יודע, כלל וכלל ולעתים, אף לא ידע, לעולם מה הוחלט בערכאת הערעור, במתן תוקף מחייב של פסק-דין להסדר דיוני זה וגם/או אחר.

הרעה החולה לדעתנו אנו, ביסוד השיטה המאפשרת לבעלי הדין להתערב בפסק-דינו של המותב, שעליו הוגש ערעור, לערכאת הערעור, כמו גם להכתיב, בכל הכבוד הראוי, לערכאת הערעור נוסח פסק-הדין בערעור נעוץ בהוראת תקנה 461 לתקנות סדר הדין האזרחי, המאפשרת מתן פסק-דין מוסכם, בידי ערכאת הערעור.

הנה לשון תקנה 461, המאפשרת מתן פסק-דין מוסכם לפי נוסח המוסכם על הצדדים בידי ערכאת הערעור, כדלהלן:

" 461 (א) פסק הדין יכול לאשר, לשנות או לבטל את ההחלטה שעליה מערערים, אך אם הגיעו בעלי הדין שבערעור לידי הסכם על צורת פסק הדין בערעור, רשאי בית המשפט שלערעור ליתן פסק דין לפי ההסכם.

(ב) הסכימו בעלי הדין בערעור למתן פסק דין לפי נוסח מוסכם, רשאי בית המשפט שלערעור או הרשם, על-פי בקשת בעל דין בכתב או בעל פה, ליתן פסק דין כאמור, אף אם הסכימו בעלי הדין לגופו של הענין בלבד ולא על סכום הוצאות המשפט, ובית המשפט שלערעור או הרשם ישום ויקבע בפסק הדין את ההוצאות האמורות".

תקנה 461 מאפשרת לערכאת ערעור לבטל, בפסק-דין, לפי שיקול דעתה בלי כל הגבלות וגם/או בלי כל מגבלות שהן - פסק דין מורכב, חשוב ותקדימי של ערכאה שיפוטית שקדמה לה, אם הגיעו הצדדים שבערעור לידי הסכם על צורת פסק הדין בערעור. כך מונעת המערכת המשפטית קיומם ושימורם של פסק-דין תקדימיים והכל - בחסות הטענה, כי רצונם של הצדדים הינו חזות הכל ואם רוצים הצדדים להתשפר, במסגרת הליך ערעורי ואפילו במחיר ביטול אופיו המחייב של התקדים, שניתן לאשש ולאשר אותו, במסגרת ערכאת הערעור אין למנוע מציאות דברים משוכתבת זו מהם.

השאלה שמותירים אנו לפתחיכם הינה, האם פסק-הדין הינו נכס פרטי של בעלי הדין, המתדיינים במסגרתו וגם/או אולי מדובר בנכס ציבורי, השייך לציבור הכללי. בל נשכח, כי פסקי-דין תקדימיים, משני הלכה, בשיטת המשפט המקובלת בישראל, משפיעים בשינוי הלכה זה על הציבור, בכללותו. שאלת משנה ושאלת ממשק לשאלה הקודמת הינה, האם רשאי גוף ציבורי וגם/או גוף דו-מהותי, לנהוג כדרך שנוהג בעל-דין פרטי, בעל אינטרס צר ופרטני? האם רשאי גוף ציבורי וגם/או גוף דו-מהותי לוותר על תקדימיותה של הלכה שנפסקה בערכאה הקודמת, במסגרת הסדר דיוני, אגב הליך ערעורי שאותו גוף ציבור וגם/או אותו גוף דו-מהותי הינו צד לו, במסגרת הסדר דיוני, שימנע הכרעה שיפוטית בערעור?

שאלה נוספת הנגזרת משתי השאלות הקודמות הינה, האם במקרה של קביעת הלכה תקדימית בערכאה ראשונה, המובאת לדיון בהליך ערעורי - במקרה שמעורב בהליך זה גוף ציבורי וגם/או גוף דו-מהותי - אין לשלול זכות הויתור על תקדימיותה של ההלכה שנפסקה, במסגרת הסדר דיוני הנרקם בין הצדדים, מבאי-כוחם של הגוף הציבורי וגם/או מבאי-כוחם של הגוף הדו-מהותי, קודם שיחווה היועץ המשפטי לממשלה, דעתו בשאלות אלה וגם/או אחרות הנגזרות כתוצאה מויתור דיוני זה? בכל זאת התקדים המשפטי הינו - במידה זו וגם/או אחרת - נכס ציבורי, הראוי להגנה ולבחינת היקף ההגנה עליו, בידי היועץ המשפטי לממשלה, קודם שיוסכם על ביטולו במסגרת הסכם דיוני, בהליך הערעורי. כך נהוגים, למשל, דברים בענייני תובענות ציבוריות שבית משפט נמנע מלהתייחס אליהן - עניינית ופרטנית - קודם קבלת חוות-דעתו של היועץ המשפטי בשאלות הכרורות באישור של תובענה כציבוריות, אם לאו.

לדעתנו אנו, כך רצוי וכך יש לנהוג גם בכל הקשור לדרך, אופן וצורת התנהלותם של גופים ציבוריים. בדרך זו יש לדרוש לנהוג, הן מרשויות השלטון הממשלתיות והן מרשויות שלטון אחרות, דוגמת עיריות, מועצות מקומיות ועוד, כמו-גם באשר לגופים דו-מהותיים. יש למנוע גופים ציבוריים ודו-מהותיים אלה, מלהסכים לביטול אופיו המחייב של תקדים משפטי שקיבלה ערכאה משפטית, כעראה ראשונה, בהסכמה דיונית, בהליך ערעורי, זאת, כל עוד לא נבחנו משמעויותיו של התקדים המשפטיו, מכלל זויותיו. הדברים מקבלים משנה של תוקף ומשנה של חשיבות, שעה שאין כל ספק, בין כך ובין אם כך, כי ערכאת הערעור תאשר וגם/או תבטל אותו התקדים המשפטי שיצרה הערכאה הראשונה, לגופם של דברים ובכך יבואר טיב התקדים ויתרונותיו וגם/או יפורש חסרונו של התקדים המשפטי וחולשותיו - באר היטב.