בדרך לאבדון

קורא ושומע אני, ונחרד עד עמקי נשמתי. הזו רוח בית ספר במדינה מתוקנת וחושבת? יום העצמאות שלנו הוא שווה ערך ליום אבל לאומי אצל הערבים? מחבלים שהם למעשה ״לוחמי חרות וחופש״? אינדקס השטנה אצל אויבינו עכשיו מוצב מול אינדקס חדש של שנאה יהודית נגד הערבים! צבא ההגנה לישראל מול ארגון טרור האוחז באוכלוסייה אזרחית כבני ערובה להגנתו? וטרוריסטים כחפים מפשע, בעוד הקורבנות עכשיו אצלנו ואצלם - אחים ואחיות לשכול?

ניחא, אצל הערבים מיודעינו הכל אפשרי, שכן ממציאים הם עולם ומלואו שבו ציר הזמן, עובדות היסטוריות וחוקי הפיזיקה לא קיימים כלל וכלל. אך אצלנו ניתן היה עד לאחרונה לסנן ולהבדיל.

מחלת ה״פוליטיקל קורקטנס״ היא מחלה איומה במיוחד. אך אפילו לנגועים בה קווים אדומים. איני בטוח אם זכויות אנסים מול קורבנותיהם מהוות קו אדום כזה, אך אפילו המקלים ביותר לא יסכימו שפדופיל היוצא לטרף בין קטינים יגור במחיצתם, בשכונה בה ילדים מסתובבים.

הערבים טובחים בנו. הנה לכבוד יום הזיכרון דקרו שתי נשים בנות שמונים ומשהו. טרף קל, מדוע לא? כך גם הוטמנו והופעלו מספר מטעני חבלה. קצין נפצע קשות (אך אין סכנה נשקפת לחייו אחרי 12 שנות ניתוח). בשעות כתיבת טור זה, אין אנו יודעים מה ממתין לנו לכבוד יום הנכבה עצמו.

מר אמיר והסגל האקדמי בבית ספרך, בעוד אתה עושה כל מאמץ ל״מציאת הפתרון לסכסוך״, הרשה לי לגחך. אין זה סכסוך, כי אם מלחמה להשמיד אותנו, להיפטר מהגזע היהודי אחת ולתמיד. וכדי ״למנוע את הקורבן הבא״, שיכול להיות אשתך, אמך או בתך, שכנך או נהג האוטובוס בו נוסעים ילדיך מדי יום, כל שצריך לעשות הוא דבר פשוט עד מאוד: אויבינו צריכים להפסיק את מעשי הטרור שלהם. מכירים שנינו את האימרה: ״אם הערבים יניחו את כלי נשקם, יהיה שלום. אם אנחנו נניח את כלי נשקנו, נחדל מלהתקיים״.

אנחנו לא רצים עם סכינים או גרזנים לדקור אנשים. אנחנו לא מאיצים ברכב דוהר מול קבוצות אנשים חפים מפשע. אנחנו לא לובשים חגורות נפץ עם דם נגוע ומיני ברזלים ומפוצצים את עצמנו. אנחנו לא שונאים את האחר. נהפוך הוא - מצווים אנחנו, פעם אחר פעם אחר פעם, באותו ״ספר הספרים הנצחי״ שוודאי שמעת עליו, לכבד את הגר, היתום והאלמנה שבקרבנו. הגר - הזר, הלא-יהודי, אחד שאינו כמונו. דבר חשוב מספיק לאלוהינו, צריכים גם אנחנו לכבדו.

כל שאויבינו צריכים לעשות הוא להפסיק את הטרור ולהתמקד בבנייה ובעשייה. אך הם אינם רוצים בזאת. לכן בכל ארץ ערבית ישנם ״פליטים״. מיליונים על גבי מיליונים. איש לא רצה לקלוט אותם, שכן אזרחים מסוג ב׳ הם היו בכל מקום (וכך עד היום).

אולי כדאי שנחזור - ביחד (מסכים אני לשבת איתך וללמוד פעם נוספת את ההיסטוריה שלנו) - לאותם כסאות שכבר לא יכילו אותנו, ונראה מה קרה לכמעט מיליון פליטים ממדינות ערב. מצטער, איני מתכוון לערבים, כי אם לפליטים היהודים שהגיעו בדרך לא דרך למדינת ישראל שבדרך. ילדיהם לומדים אצלך, ואין הם נחשבים ״פליטים״-לנצח. הם גם לא מסתכלים על עצמם ככאלו. הם כולם ״ישראלים״, שווים, מן המניין.

מיליארדים על גבי מיליארדים הגיעו לעזה ול״גדה״ לשיקום ולבנייה. היכן הם היום, ומה ניתן לראות בשטח תודות לסכומים אדירים אלו? עזובה וריקבון. מדוע? שכן הכסף הושקע בחשבונות סודיים של הגברת ערפאת ושאר בכירי הרשות והחמאס. שאר הכסף הושקע בפיתוח אמצעי לחימה ובצבירה של כמויות ענק של אמצעים אלו (עשרות אלפי טילים), כמו גם בבנייה של מנהרות תופת, דרכן ניתן לפלוש למדינתך. מה שנשאר מושקע בעידוד הטרור - כל ״לוחמי החרות והחופש״ שיושבים בבתי סוהר ישראלים זכאים למענקים חודשיים (ככל שרצחו יותר, כך גדל המענק), הם ובני משפחותיהם לכל ימי חייהם.

ראה, כמה קל יהיה להגיע לאותו ״שלום״ אכזב, אם אויבינו רק היו רוצים!

חברי הכנסת הערבים מצדיקים כל זאת ותומכים בטרור. הרשות עושה זאת בריש גלי. אז מה פסול מצאתי אצל מר גלעד אמיר ופעולותיו הבלתי נלאות לחשוף את תלמידיו ל״סוגיות קשות ושנויות במחלוקת״?! נראה שמה ששנוי במחלוקת הוא עצם הקיום שלנו. לא אצל אויבינו. אצלם הדבר ברור לחלוטין: אין מדינת יהודים, וחייבים להשמיד כל זכר ממנה. דם יהודי הפקר. האדמה צמאה לדם, האנושות צמאה לסימפוניית דם.

אצלנו, שורש הבעיה: האם יש לנו זכות קיום? האם ירושלים המאוחדת בירת ישראל, בירתה הנצחית? האם לעם הנבחר קשר כלשהו לארץ ישראל? האם היו שני מקדשים על הר-הבית, או שלא היה ולא נברא וזהו אתר מורשת מוסלמי? האם גזלנו את המדינה מ״תושביה המקוריים״ בהשתמשנו בתירוץ הנלוז של ה״שואה״ שלא היתה? האם אנחנו שגזרנו על העזתים לחיות בגטו ומטרתנו אחת - להשמידם כמו שעשו הגרמנים בנו?

בין שתי מלחמות העולם התלבטו בסוגיות קשות וכואבות. הכיצד הגיעו הגרמנים לשפל המדרגה? מי אשם בכך, בהשפלה שהייתה מנת חלקם ובסבל שסבלו? קל היה לפנות לדמגוג מעולה, משכמו ומעלה, שהפנה אצבע מאשימה נגד היהודים, שכמו מקקים או עכברושים גרמו למחלות ולכל צרות העולם. קל היה לאבד צלם אנוש ולהתנהג כמו חיות אדם, באכזריות שאינה יודעת גבולות, בחוסר אנושיות, שכן המטרה קידשה את האמצעים.

בתי הספר נסחפו גם הם למערבולת, כך גם תנועות הנוער של היטלר. בכל מקום למדו על טוהר הגזע הארי ועל אשמת היהודים. מיליונים עמדו בגו מתוח והצדיעו במועל יד. היהודים, תתי אנוש. הגרמנים - הגזע העליון, חלק מהרייך השלישי של אלף השנים - מוכנים היו להקריב הכל למען היטיב את העולם! כך אז, כך גם היום. היהודים אשמים בכל צרות העולם. ניפטר מהיהודים, ולא רק שייטב ל״פלשתינים״, כי אם לעולם כולו.

היהודים הם קופים וחזירים. כל הזוכה להיפטר מיהודים מובטח לו גן עדן ובו 72 בתולות. גם בעולם הזה הוא ובני משפחתו יזכו לתהילה. כיתות לימוד, גני ילדים, מגרשי ספורט וכיכרות בערים ייקראו על שמם. בולים יונפקו לכבודם. תהילת עולם. עבור מה? הנה לדוגמה פצפוץ גולגולת של ילד יהודי מול אבן, עד לריסוקו המוחלט. מלוא החופן דוגמאות יש לי, אך גם הן ״שנויות במחלוקת״, שכן מיד יימצא מי שיצדיק את הטרוריסטים ויעמוד דקה דומייה לזכרם.

אכן ואכן יש לפקוח עיניים ולראות וללמוד מה קורה בצד השני ומה קרה בעבר, את העבר, כדי שנדע, נשנן ולא נחזור. את ההווה, כך שנבין מה עושים אויבינו ונשכיל להילחם נגדם.

נראה שאתה מנסה להבין את הצד שמנגד, להסביר, לתרץ, לחבק. את הקלגסים הנאצים לא היית מנסה להבין, להסביר, לתרץ, לחבק. או שהיית נכנע ומנסה לשרוד מדקה לדקה, משעה לשעה ויום אחרי יום, או שהיית מנסה - כמו מתי מעט - להילחם. בגטו וארשה, שם היה אבי כילד, נלחמו מתי מעט. מה בדיוק מנסה אתה לטעת אצל אותם שמיניסטים? שה״פלשתינים״ מתמודדים בדיוק כמונו? שעבורם יום העצמאות שלנו הוא יום אבל לדראון עולם? שדם יהודי מותר ואפילו טוב להיפטר מהיהודים כולם? שעלינו לארוז את מזוודותינו ולעזוב?

התגובה הרשמית שלך מרשימה ביותר בחלקלקותה, כמו הודעה לעיתונות מעורך דין מפולפל וממולח שמרשו אשם בדברים איומים. נראה לי שנשכחה ממך צדקת הדרך וחסר לחלוטין היגיון בריא. אין זו שאלה של ״שמאל״ או ״ימין״, ״מתנחלים״ או ״גבולות 67'״ (להזכירך, כולנו ללא יוצא מן הכלל כובשים בארץ לא להם), ״קיצוניים״ או ״מתונים״, ארי חסר הלב או גלעד המנסה בכל כוחו להבין, לסלוח, להסביר, לחבק ולהצליח לאחר כמעט שלושה עשורים של כישלון.

הגיע הזמן שנתפקח, נתנער ונחזור לעמוד על שלנו. כל שאנו רוצים הוא זכות קיום בסיסית, בשלום, בביטחון, בשלווה. אנו רוצים לעשות זאת בארצנו ההיסטורית, ארץ אחת ויחידה בכל העולם שהיא בית ליהודים. גם לנו מגיע, גם לנו מותר, ומכל האומות בעולם, ודאי שיש לנו את הקבלות הנדרשות להוכיח זיקה ומהות.