מה שחשוב כאן באמת

בשבוע שעבר נתקעתי בבית. לא ממש נתקעתי, למרות שדלת הבית שלי בזמן האחרון התחילה להשמיע קולות מחאה והפכה להיות משהו שדומה לגב שלי. תפוס, זז בכח ומשמיע קולות לא ברורים. אבל עם זה עוד מסתדרים, ואני מתכוון למנעול של הדלת. עם הגב זה כבר עניין של כירופרקט וכירופקקט.

מה שקרה הוא, שהבת האמצעית שלי החלה להראות סממנים של שפעת, מה שגרם לנו לקבל החלטה ולהשאיר אותה בבית ליום איכות עם אבא. יש ביננו, אני ומרתי, לבין הבנות שלי הסכם לא כתוב. במקום שהן יקומו פעם בחודש עם מצב רוח רע, בלי חשק לראות את בית הספר או הגן, ויציפו אותנו בשלל תירוצים והסברים, אני ומרתי מאפשרים להם יומיים בשנה של הצהרת מחלה. כמו אצלכם בעבודה. יומיים בשנה שלא צריך להביא אישור מרופא על מחלה, אלא די לומר "אני לא מרגישה טוב" וזה מאפשר לך יום כיף עם אבא (שזה לא בדיוק כיף) או עם אימא (שזה יותר כיף). עם אבא זה יום שלם של סידורים (לא סידורים של תפילה, אלא טיפול בביורוקרטיה שמוגדרת תחת שם אחד - סידורים). למען האמת לא מעט זיכרונות טובים מהילדות שלי, הן תוצר של טיולים כאלו עם אבא שלי לסידורים שלו. ביקור בבנק, בשוק, אצל החייט (פעם היו אנשים כאלו) ומסיימים בפלאפל חם עם כוס מיץ ענבים גדול. אבל זה עניין לטור אחר שעוד יבוא.

אז הבת שלי לדבריה לא הרגישה טוב, ואני אפשרתי לה להיצמד אלי ליום של סידורים שאפשר לעשות רק כשלא עובדים. כמו למשל לבקר את סניף הבנק שלי, שבעידן הדיגיטלי לא מהווה מקום בילוי עבורי. אני יכול לדעת מה מצב החשבון שלי דרך הטלפון הנייד (ולא צריך מסך גדול כדי להבין שהמצב חצב), את העמלה הם לוקחים באופן קבוע ומילים כמו פק"מ או מק"ם ברורות עבורי, כמו קיצורים של צבא שמעולם לא הבנתי. קיצורים שלא הבנתי למה הם ארוכים כל כך, ואיך הם תפסו עצמאות והתחילו להיות המילים עצמם. כמו למשל ש.ג, אם מישהו בכלל יודע מה הקיצור אומר, ואם מישהו בכלל חשב לומר את זה אחרת.

הביקור בבנק היה לא פשוט. את זמנינו הנעימו מסכים גדולים, שהציגו פרסומות חוזרות ונשנות עם מיטב כוכבינו, שמתחננים מאתנו לקחת הלוואה בתנאים נוחים. היה גם שדרן אחד שנתן לנו טיפים על התנהלות כלכלית נכונה. אירוע שהוא עניין מחשיד לכשעצמו. למה שבנק ירצה להדריך את הלקוחות שלו לחשיבה כלכלית נכונה ולא לקחת הלוואות מיותרות למשל? עוד ביושבי בסניף אני מקבל טלפון מנציגה שמציעה לי הלוואה בתנאים נוחים, כדי להחליף את האוטו. ואת מי זה מעניין אם יש לך בכלל רישיון. איך היא יודעת שאני בסניף? האם בעצם העובדה שהקלדתי את מספר הזהות שלי כדי לקבל תור, המספר שלי קופץ במוקד עלום לשיווק הלוואות אצל נציגה בשם קורל או סבין?

על המסך הגדול רצו למטה באנרים של חדשות החדשות שדיווחו על פיגוע קטן ועוד משבר גדול ביחסים עם פולין. הן גם בישרו על ממצא מרעיש "עובדי מדינה דיווחו על היותם חולים ולא היו באמת חולים". לשמחתי ישבתי על כיסא ככה שלא נפלתי, אבל פתאום הבאנר הזה התחבר לי לבאנרים ולידיעות קודמות שרצו לנו על המסך ועל גבי העיתונים לאחרונה. סיימתי את סידוריי, כלומר הבנתי שמה שלא ארצה לשאול או לבצע בחשבון שלי, יגרור עמלה שעדיף לי כבר לא לעשות כלום או לא לשאול כלום, ושבתי לביתי מדוכדך.

את ההודעה הבאה שלחתי לאחד מראשי הוועדים בבאר שבע, מתוך רצון להעביר לו חלק מהתחושות שלי - "ידידי ואהובי. אני כותב לך את הדברים האלה מתוך צער על מה שקורה בשיח הציבורי היום. איכשהו מערכת הבחירות לא מדברת הרבה על ביטחון, על בריאות, על חינוך ועל פערים חברתיים ומגזריים. לא מדברים על ערים ושכונות שלימות שמדינת ישראל החזקה מפחדת להיכנס אליהם. לא מדברים על ביטחון התושבים כשאנשים נרצחים על חניה. כל הבעיות האלו נשארו קיטורים של שמאלנים ולא יותר מזה. מה שכן מתחיל להיות מרכזי בשיח הציבורי זה המגזר הציבורי. או יותר נכון הבעיה שנקראת המגזר הציבורי. זה התחיל עם החייאת המונח של "מגזר שמן ורזה", ממשיך לנתונים מפוברקים על כך שעובדי מדינה עובדים רק שליש מהשנה (מזכיר את מה שמגזר המורים עובר כל שנה), שמדובר במאות אלפים של עובדים שממש לא מצדיקים את העסקתם או משכורתם, והנה חדשות הבוקר "עובדי מדינה דיווחו על חופשת מחלה ושהו בו בזמן בחופשה רגילה". הנתון הבא הוא איזה עובדי מדינה מקבלים מתנות לחגים עם פילוח מי מקבל יותר ומי פחות. כל יום או יומיים מסבירים לנו ששכר עובדי המדינה הוא הגורם העיקרי לגירעון שלנו במדינה. איכשהו הפכנו להיות אויבי הציבור.

אני מזהה כאן מהלך שתחילתו בהשחרת מגזר שלם שבאמת עובד ושנותן שירות לכלל הציבור, כדי לבצע מהלכים פוגעניים בתנאי התעסוקה שלנו בהמשך. כדאי שחבריך לוועדים ולמרכזי השלטון יתעוררו ומהר, כי נראה לי שכולנו על הכוונת של האוצר אחרי הבחירות. אוהב אותך".

יו"ר הוועד המדובר בחר שלא לענות לי. נפגשנו לאחר כמה ימים. שאלתי אותו אם הוא קרא את מה שכתבתי לו, והוא ענה שכן. "ומה דעתך" שאלתי. "אלו דעות של שמאלנים". ענה.

זה מה שחסר לי. שמישהו יחשוב שאני שמאלני.