מוכי עיוורון

עצם הרעיון, המוצג אפילו כקונסטרוקטיבי, לראות בסיבוב שלישי של בחירות עכשיו את המוצא הדמוקרטי ההגון ביותר ממה שמוגדר כמשבר, הוא רעיון משחית. קואליציה מעוררת דאגה עמוקה בין דוברי מפלגות לבין פרשנים פוליטיים המסירים מן המציאות את הציבור הישראלי, ואינם רואים אלא את המאבק המכוער על הבכורה האלקטורלית, הפרסונלית והגושית כביכול, שהשתלטה על השיח.

זהו משחק שח מט שאין לו לוח. הכלים, הקצינים והחיילים, הלבנים מול השחורים, לא עומדים יותר על שום ערוגה. הם מכים אלה את אלה במנותק מלוח העדיפויות והקדימויות של מדינה כמות שהיא במעין טירוף. את הלוח הם זרקו לבהלה.

מי שהבחירות לא הוכרעו לטובתו מוכן לאיים בסיבוב נוסף ומשול כמי שאומר שיש להעניש אומה שלא בחרה נכון בשעבוד כל צרכיה לבחירה חוזרת בה תלמד להכריע נכון. אם סיבוב שלישי, למה לא רביעי? למה לא כדפוס, כמהפכה, כשינוי שיטת הממשל?

בריאות? חינוך? תשתיות" שלום? מלחמה? הבלים. רק מי בראש. אפילו כולנו בגן עדן, ומה שמעניין אותנו הוא רק מי בראש, אנחנו הולכים לגיהינום!

ישראל בחרה בשנית בשנה אחת. מה שבחרה הוא אשר בחרה. הוא אשר מחייב את קברניטיה לקבל החלטה לכבד את המציאות ואת המדינה ואת תושביה ולהקים ממשלה. העלאת האופציה של מהלך יזום לקדום סיבוב נוסף היא עוון. ההיערכות סביב לגושים כאילו אלה ירדו מן השמים והפכו להיות או לחדול - היא סילוף. היא שקר. היא כסות דלוחה ועדיין משקופה לשאלה מי בראש. ציבור שרוצה לשחק את המשחק הזה, מוכה עיוורון. עד מתי?

נ.ב ובנוסף, זה לא יהיה. אבל מי שמשתעשע במה שלא יהיה - עלול לחוות את מה שלא יהיה.