שקד אך מר

חבל שאיילת שקד חזרה בה מהאמירה כי ניתן להקים ממשלת אחדות בלי הליכוד. כי אפשר. החסם להקמת ממשלה ראויה הם 30 ח"כים (או 54) המסכימים להיות צמיתים, וסאלים, של אדם המתעתע בהם ובמדינה כולה רק מפני שאינו רוצה לעמוד לדין, וביתו מתנהל כמאכולת אש אם קוראים מה כותבים העובדים לא רק בעבר אלא גם עתה (ראו אביעד גליקמן ודנה וייס בטלוויזיות). ממשלת אחדות מצריכה פשרה. אך אפשר להקימה על היסודות הבאים:

הממשלה מסכימה לנהל משא-ומתן מדיני עם הפלשתינים על יסוד תוכנית המאה של דונלד טראמפ, ותניח להביא לסיומו - לחיוב או לשלילה - בלי להתפרק, אלא אם יגיעו להחלטות מעשיות, שממילא יחייבו עריכת בחירות. בתקופה זו תתחייב הממשלה לגורמים הימניים שבתוכה כי אומנם לא תבנה יישובים חדשים אבל תאפשר את ההתפתחות הטבעית של היישובים הקיימים לרבות התשתיות ביהודה ובשומרון. לא יורדו יישובים.

בעניין הקשה מכל של שלטון החוק: למרות ההתנגדות לצעדים שביצעה איילת שקד במשרד המשפטים ולכמה מהשופטים שהנחיתה על המערכת, הממשלה החדשה לא תחזיר את הגלגל לאחור.

היא אפילו מוכנה לדון בסעיף התגברות על יסוד ההצעה שהעלה בשעתו הפרופסור אהרן ברק, שמעניקים לאופוזיציה ולכנסת מעמד מיוחד בטרם יבטלו פסק דין של העליון, אבל יפתחו פתח לאפשר זאת אך לא תהיה חקיקה נוספת בתחומים הבלתי מוסכמים, והצעת מועמדים מטעם משרד המשפטים תותנה בכך שראש הממשלה לא יתנגד למועמד/ת זה או אחר/ת.

על יסוד זה יכולים גם גורמים דתיים להצטרף לממשלה. להערכתי גם חרדים מתונים. היום יודעים הכל כי פסילת תנועת החרות של מנחם בגין הייתה משגה של מנהיג ענק כדוד בן-גוריון. משגה שהזיק לישראל משך שנים רבות. אני נגד הסיסמה "בלי... כשהיא קולקטיבית". גם לא בעד "בלי החרדים", וכחזון לעתיד הלוואי שהערבים ישנו גישתם לישראל ויסכימו ליטול חלק בבניינה ובפיתוחה גם תוך כדי הצטרפות לממשלה.

[פורסם בדף הפייסבוק של דן מרגלית]