|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סל התרופות - כמו אקמול לחולה סרטן
|
אם המדינה חושבת שהיא איננה יכולה לתת מענה מלא לכלל צרכי הטיפולים הרפואיים והיא יכולה רק לתת מענה בסיסי, הרי שהגיע הזמן לעצור את המשחק הציני בחייהם של החולים ובני משפחותיהם ואת ההימורים ופשוט להגיד לתושבים, שהמדינה איננה יכולה לספק את כל צרכי הבריאות, שמי שיש לו - שיחיה, ומי שאין לו - שימות
|
|
לחיים או למוות [צילום: הדס פרוש/פלאש 90]
|
|
|
|
|
מדי שנה רועשת וגועשת התקשורת סביב סל התרופות, מה ייכנס ומה יישאר בחוץ, מי יחיה ומי ימות. מי יזכה לטיפול רפואי ומי ייאלץ לשעבד את עתידו ואת ילדיו וימכור את כל נכסיו בעד עוד כמה שנות חיים. מלחמה על סל הבריאות היא מלחמה שהמרוויחים היחידים ממנה הם יח"צנים, לוביסטים ו מאכערים הפועלים להכניס תרופה כזו ולא אחרת, הכל כדי להעלות את קרנה של התרופה אותם הם מייצגים, מול יתר התרופות בשמיכה שתמיד קצרה מדי. הדיון האינסופי מרחיק אותנו מהשאלה הבסיסית: האם מדינת ישראל צריכה לספק לכל אזרחיה תרופות ומענה לכל המחלות? הרי אם המדינה מחליטה לתת מענה לכל המחלות והדרישות הרפואיות, שתתכבד ותישא בהוצאות (הכבדות) ותיתן מענה, לכל צורך, לכל מחלה ולכל דרישה, מבלי לשחק בנדמה לי ומבלי למכור אשליות, שהתרופה השנה מועמדת לסל, או שאולי בשנה הבאה יהיה לה תקצוב (אם החולה עוד יהיה בין החיים). אם המדינה חושבת שהיא איננה יכולה לתת מענה מלא לכלל צרכי הטיפולים הרפואיים והיא יכולה רק לתת מענה בסיסי, הרי שהגיע הזמן לעצור את המשחק הציני בחייהם של החולים ובני משפחותיהם ואת ההימורים ופשוט להגיד לתושבים, שהמדינה איננה יכולה לספק את כל צרכי הבריאות, שמי שיש לו - שיחיה, ומי שאין לו - שימות. מי שיכול להרשות לעצמו עדיף שיבטח את עצמו כראוי, כי המדינה לוקחת על עצמה רק טיפולים עד רמה מסוימת ובמידה רבה, זה כמו לתת כדור אקמול לחולה סרטן.
רולטה אכזרית
אין גבול לרפואה טובה ולכן אף מדינה בעולם לא יכולה לספק לאזרחיה את מלוא עלויות הבריאות. המדינה צריכה לעשות כמיטב ביכולתה אבל צריך להיות ברור לכולם שיש מוצר טוב יותר. הפתרון לבעיית התרופות, הוא לאפשר לציבור לרכוש ביטוח תרופות שלא בסל הבריאות, כי תמיד יהיו תרופות שלא בסל הבריאות, לכן המדינה צריכה לתמוך בביטוח הזה ולעודד את רכישתו למשל הכרה ברכישה כהוצאה מוכרת. המדינה צריכה לחייב את חברות התרופות להציע את התרופות שלא בסל חינם לעשירונים הנמוכים שאין באפשרותם לרכוש את הביטוח. צריך לזכור שזה לא פופולרי להגיד, אבל ביטוח הוא כי כלי קפיטליסטי להשגת יעדים סוציאליסטיים. אין דבר שוויוני יותר מביטוח בו הרבה אנשים משלמים מעט כסף על-מנת שמעט אנשים יקבלו הרבה כסף אם וכאשר יזדקקו לו. המשחק החוזר בכל שנה של עוד כמה מיליונים לטובת תקציב הסל איננו נותן מענה אמיתי וגורלם של אנשים ולא יכול להיקבע על-ידי רולטה אכזרית שמקבלת החלטות בהתאם לשיקולים שהיא עצמה קובעת (כמדי שנה). התקציב הנתון איננו נותן מענה ויש להכפיל, לשלש או לרבע את הכספים המופנים לתרופות ולטיפולים שבסל. השנה המצב הרבה יותר חמור, בעקבות המצב הפוליטי ואי אישור תקציב המדינה לשנת 2020, המשחק גדול עוד יותר ואפילו הסל הקיים נמצא בספק. הגיע הזמן שמדינת ישראל תקבל החלטה אמיצה להציג בפני תושביה את המציאות ולא תשחק במשחקים של נדמה לי ותמכור אשליות, אי-אפשר לשחק בחיי אדם. תושבי ישראל, בעיקר הבריאים ביניהם צריכים להבין שכשיגיעו למצב בו יזדקקו לתרופות יקרות, יהיה מאוחר מדי לצעוק ולדרוש. זה הזמן לצאת אל הרחובות ולדרוש את תקצוב סל הבריאות, כך שיכסה את כל התרופות הנדרשות, מבלי ליצור איפה ואיפה בין המחלות ולדון לגזר דין מוות את כל החולים, שחלו במחלות שתרופותיהן (שוב) לא ייכנסו אל סל התרופות. |
|
הכותב הוא מומחה מוביל בתחום ביטוחי הבריאות והסיעוד ומדיניות בריאות.
|
|
| תאריך:
|
03/02/2020
|
|
|
עודכן:
|
03/02/2020
|
|
ד"ר אודי פרישמן
|
|
סל התרופות - כמו אקמול לחולה סרטן
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
בן נאמן
|
7/02/20 03:03
|
|
|
לפי מה שמתפרסם טיפין-טיפין: אם ישראל תקבל רק 30% משטחי יהודה ושומרון, כאשר 20% מתוך ה-30%, למשל, יוקצו לבקעת הירדן וצפון ים-המלח, אז לטובת שאר השטח ביהודה ושומרון (התנחלויות) ישארו 10% מתוך ה-80%, שזה כ-12% - המשמעות היא שכ-88% משטח ההר ביו"ש יימסרו לשלטון ערבי. האם אפשר להיות מרוצים מהסדר כזה?
|
|
|
|
|
"לרקוד ולעוף" בבית צבי ברמת גן הוא מחזה על משפחה ישראלית המנהלת בית מלון קטן ושזורה בשקרים ובסודות אפלים, כואבת וצוחקת ומשרטטת לפנינו הוויה לא טיפוסית של חיים בצל היגון, השכול והאושר הנכסף. להקת שחקנים משובחת עם בימוי משובח של אלה ניקולבסקי, מצליחה להציג מחזה קולח ומסקרן, מרגש, מענג ומעניין.
|
|
|
|
|
במפלגה הדמוקרטית פועלות שתי אסכולות הנאבקות על שליטה אידיאולוגית: מתונים ורדיקלים. שתי האסכולות מיוצגות היטב בקרב המועמדים המתחרים על מועמדות המפלגה לנשיאות: מתונים כסגנו של אובמה, ג'ו ביידן ופיט בוטיג'ג', ראש עירייה קטנה באינדיאנה, ורדיקלים, כגון הסנטורים ברני סנדרס ואליזבט וורן. המתונים חושבים ששיטת הממשל טובה ויש רק להחזיר את המדיניות למה שהייתה לפני טראמפ. הרדיקלים גורסים ששיטת הממשל היא כה פגומה שיש להחליפה, וממילא תייצר החלפתה גם מדיניות חוץ חדשה. עמדות כלפי מדיניות החוץ נגזרות מהגישות האידאולוגיות השונות האלה.
|
|
|
|
|
קראתי את כל תוכנית השלום של טראמפ. זה לא כל כך קשה. 180 העמודים נקראים כספר מתח, התוכנית מרתקת, רצינית, מלאת הפתעות, יצירתית, עם כוונות טובות, ההפך מתעלול בחירות. עד שלא קוראים את כל התוכנית לא ניתן להתייחס אליה, כי אדם מצפוני לא יכול לחוות דעה ע"פ קריאת מאמר בידיעות, בטח לא בהארץ, צפיה בויכוח צעקני בטלוויזיה ושמיעת הרצאה של פוליטיקאי. אין לי ספק שמי שכתב את התוכנית מתכוון באמת ובתמים לסיים את הסכסוך ומצא פתרון רציונאלי אופטימאלי, וזו אולי הבעיה הראשונה שלה, כי היא לא מתחשבת ברגשות, זו תוכנית עסקית. לכן גיליתי אמפתיה כה גדולה אליה כי אני עצמי כתבתי למעלה ממאה תוכניות עסקיות והרבה ספרים על אתיקה, תרבות ומורשת שבאו מהראש ורק מחזה אחד שהפך לרומן שבא מהלב והקרביים.
|
|
|
|
|
אמירתו המגוחכת של גנץ: "אביא את תוכנית טראמפ לאישור הכנסת", מייצגת נאמנה את תרומתו לפוליטיקה ולמדינאות הישראלית, מאז השתחרר מתפקיד הרמטכ"ל. נראה שכך צפוי ממנו גם בעתיד, מפני שבכל מערכת הבחירות המתמשכת של שנת 2019, קרוב לשנה, לא השכיל להציג תוכנית מדינית שלימה משלו ובוודאי שלא לקדם אותה. הדבר היחיד שאנו שומעים ממנו ומעוזריו הוא שאי-שם, בנבכי התיקיות של כחול-לבן, מסתתרת תוכנית כזו, שכל החפץ לדעת מה תוכנה, יתכבד וינבור באותן מגירות ויגלנה. אף שעדכן לפחות בעיקרי תוכנית טראמפ, לא שמענו ממנו דבר מלבד מהתחמקויות והצהרות כלליות ובלתי-מחייבות. בכל "מסע הצלב" הפוליטי אישי נגד נתניהו ומשפחתו שבראשו עמד, לא שמענו ממנו דעה ברורה, שלימה ומגובשת על הקשר בין מהלכי הנשיא טראמפ לבין המדיניות שניווט נתניהו מול הערבים - בעזה, איו"ש ובמזרח התיכון בכללו, ואם שמענו הייתה זו ביקורת מנותקת מהמציאות הפוליטית על מדיניות התגובה הישראלית, הנרפית כביכול, מול האיום הפחוּת מכולם - עזה. כמי שמתיימר להנהיג ולנווט את המדינה, אם אין לו דעה, זה רע; ואם יש לו והוא מתאמץ להסתירה מפני הציבור ובכל זאת מרהיב עוז לבקש את אמונו בבלתי-ידוע שהוא מציע, זה אפילו גרוע; זו גניבת דעת מכוונת.
|
|
|
|
|
