אם רוצה נתניהו סיכוי משמעותי לנצח בבחירות הקרובות, עליו להפסיק לביים "אירועי-גאלה" ולהתרוצץ בעולם במפגני יכולת בתחום פיתוח והרחבת יכולותיו בתחום יחסי החוץ של ישראל; באלה שכנע כבר מזמן. אני בטוח שכל מי ששנאה אישית גרידא אינה מעבירה אותו על דעתו, יודע זאת ואינו זקוק להוכחה נוספת. מבחינה זו נתניהו עומד שתיים ואפילו שלוש רמות גבוה יותר מכל מתחרה פוטנציאלי, לרבות ראשי
ממשלה לשעבר בישראל. אחת הלקונות הגדולות של נתניהו היא החזית הפנימית, שלפי שעה היא עקב אכילס של תפקודו כראש ממשלה.
הכל מכירים בעובדה שנתניהו מבין במקרו-כלכלה וביצע בעבר, במיוחד בתפקידו כשר אוצר בממשלת שרון, מהלכים כלכליים מרחיק-לכת, שהצילו את כלכלת ישראל והזניקו אותה קדימה בזמן קצר יחסית. עם זאת, כראש ממשלה נמנע כמעט בעקביות מטיפולי שורש במערכת הממשל הפנימית ובבעיות הפנים הכלכליות חברתיות והותיר את התחום כמעט בלעדית לשרים שיכולותיהם נופלות מיכולותיו בכמה רמות.
כתוצאה מכך, נוצר פער בלתי נסבל בין רמת ההישגים בתחומי החוץ לדריכה במקום, שלא לומר נסיגות יחסיות, בנושאי הפנים. אולם הציבור אינו חי בתחום יחסי החוץ, והחולשות בתפקודי מערכות הפנים, שאמורות לשרתו בחיי יום-יום כמעט בכל נושא ונושא, הן אלה שמזה זמן רב מעסיקות ומטרידות אותו חדשים לבקרים. נתניהו מצטייר כמי שנמנע מניהול אופרטיבי של המערכות הממשלתיות.
אפשר שהוא אינו אוהב לעסוק בתחום זה ועקרונית אין בכך כל רע. כראש ממשלה הוא אינו מנכ"ל-על של המדינה, אלא האסטרטג ומורה הדרך המעשי העיקרי. השאלה המעסיקה כיום רבים היא האם הוא מודע, ועד כמה - אם בכלל - לפער שבין המאמצים והמעורבות האישית שהוא מייחד ליחסי החוץ, לבין האנרגיות האינטלקטואליות והמנהיגותיות שהוא מקצה לתחומי הפנים. הערכתי הוא שדעת הציבור אינה נוחה מתמונת העשייה שהוא מציג לפניה.
בהחלטותיו הפוליטיות, הציבור הישראלי מושפע מאז ומתמיד משיקולי ביטחון ומהשקפות עולם הנוגעות לאופיה, מהותה, גבולותיה ודימויה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי. תוכנית טראמפ מחדדת עמדות בנושאי ביטחון וגבולות ביטחון. אני סבור שלמוקדי תשומת הלב בנושאים אלה נוסף לאחרונה כמוקד שהתחזק בתודעה הציבורית גם זה של נושאי הפנים: איכות החיים, יוקר המחיה, איכות השירותים הציבוריים, הביטחון האישי והצדק החברתי. משמעות הדבר היא שגדל המשקל היחסי של גורמים אלה בתמונת שביעות הרצון של הציבור מהממשלה והישגיה. בעניין זה, קיים פער משמעותי בין שביעות רצון הציבור מחייו בישראל, לבין שביעות רצונו ממי שמנהל עבורו את הוויית חייו; לפער זה, תהיה לדעתי השלכה על העמדות של רבים בבחירות הקרובות.
שלטון הימין לוקה מזה זמן בתחום אפקטיביות ההשפעה שלו על נושאי הפנים, במיוחד בעניין תרגום פערי החזון הליברלי-לאומי-ציוני שהוא דוגל בו בפומבי, לבין מימושו בפועל בתפקוד מערכות הממשל ובאופן בו הן מיישמות את העקרונות המוצהרים הלכה למעשה. לתחושה זו שותפים גם אנשי ימין לא מעטים, במיוחד באגף המתון של הימין הקלאסי. בין אלה, העייפות מציפיות לא ממומשות לתרעומת אישית כלפי ראש הממשלה על שגיאות שעשה בתחומים אחרים, עלולה להיות הכף שתכריע את אופי החלטותיהם.
לפיכך, על נתניהו לאפס מחדש את בחינתו והערכתו לציפיות האמת של הציבור מהממשלה הבאה, במיוחד בנושאי הפנים, ולמשקל שיהיה להן ולסיכויי מימושן על הכרעותיו בקלפי. להערכתי, בהמשך הדרך הישנה, טמון כשלון כמעט וודאי.
הציבור אינו מוטרד מתפקודו בנושאי חוץ, אך מוטרד מאוד ממצב הטיפול בנושאי הפנים. יש לנתניהו פחות מחודש להסיר לפחות אצל חלק מהבוחרים שאינם "ביטחוניסטים מובהקים" את הספקות באשר להבנתו את סוגיית חוסר שביעות הרצון הזו ולהירתם בקדנציה הקרובה למהלכי שינוי משמעותיים בחזית זו.
לשם כך, עליו להכריז על תוכנית אופרטיבית עם לוח זמנים קונקרטי בנושאים המרכזיים הבאים:
- סיפוח מיידי של בקעת הירדן וישובי גוש-עציון (לפחות).
- שכנוע בן גביר לא לרוץ וסיכום עימו שתומכיו יצביעו לאחת ממפלגות הימין האחרות.
- גיוס החרדים להידברות עם הנהגת חב"ד במטרה לשכנעם להוציא את אוהדיהם ותומכיהם להצבעה בבחירות הקרובות לגוש הימין, כדי להבטיח את השליטה הישראלית על ארץ ישראל המערבית.
- ניסיון להשלמה עם דוד לוי ושכנוע אורלי לפרוש מהשותפות עם מפלגת העבודה ולהצטרף לימין, בתמורה לתפקיד חברתי משמעותי בממשלת ימין לכשתקום.
- התחייבות מפורשת לציבור שיעמוד לדין בתום קדנציה של 3 שנים לפחות אך יאבק בהליך ובכתבי האישום גם יחד.
- הצגת מספר תוכניות חברתיות משמעותיות שיבצע בקדנציה הבאה, בתחומים: בריאות - שיקום המערכת התשתיות ומדיניות סל תרופות חדשה, פנסיה אחידה לכול, חינוך ומעמד המורים, תשתיות לאומיות, חקיקת יסוד בתחום הסדרת יחסי הגומלין בין רשויות הממשל בישראל וביעור הביורוקרטיה; כאמור, תוכניות קונקרטיות.
מסתמן סיכוי נוסף שיש לנצלו:
איימן עודה הודיע שאם גנץ תומך בתוכנית טראמפ, הרשימה הערבית המאוחדת לא תתמוך בו לראשות הממשלה. ברור שאין לקבל דברים אלה כפשוטם, אולם לא יהיה נכון להתעלם מהפוטנציאל הטמון בהם. במציאות בה יהיה נתניהו עסוק בהגשמת תוכנית טראמפ, בעיצוב מחדש של הממשל הציבורי בישראל ובמאבק המשפטי שלו, עליו להבטיח שבחלק הקריטי של התפקידים המיניסטריאליים בממשלתו יכהנו שרים שיוכלו לקדם את החלטות הממשלה בראשות סגן במשרד ראש הממשלה שיתאם ויבקר הפעולות בנושאי הפנים באמצעות קבינט ייעודי לכל תחום עיקרי.
לאור פרסום תוכנית טראמפ ודחייתה המוחלטת ע"י הליגה הערבית והרשות הפלשתינית, על ישראל להשתחרר מ"הכבלים" שהטיל עליה "בישול" התוכנית ולהיערך, בסיוע ארה"ב לטיפול אקטיבי ברצועת עזה. לא ייתכן לעבור קדנציה נוספת של מספר שנים, כאשר החמאס משתולל ברצועה כאוות-נפשו וממרר את חייהם של תושבי העוטף.
הואיל וישראל קיבלה עקרונית את תוכנית טראמפ, רשאית היא לפעול במסגרתה גם באיו"ש וגם ברצועה, מבלי להניח לרשות או ללוח זמנים בלתי ריאלי להפריע לה בכך. היה וירצו הערבים לשתף פעולה, מה טוב; היה ולא ירצו - תפעל ישראל בשיתוף עם ארה"ב וכל מי שיהיה מוכן להשתתף. אחד השינויים יהיה היערכות באיו"ש להקמת האוטונומיה הנזכרת בתוכנית, בין היתר ע"י פיתוח עירוני של המרכזים המיועדים ועידוד העברת אוכלוסין של פליטים למרכזים אלה. בכל שינוי שיבוצע, אזרוח ערבים בישראל יהיה השלב האחרון במימוש ויהיה תלוי: בשימור המאזן הדמוגרפי
1 ובהתחייבות המתאזרחים להכרה בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ובשבועת אמונים למדינה וחוקיה.
2 
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
