הפגיעה בדמוקרטיה הישראלית מלווה בתופעות מגוחכות ומצמררות. קשה יהיה להסביר לתלמיד במערכת החינוך הישראלית, כשייפתח בעוד כמה שנים את ספר ההיסטוריה הישראלית בת ימינו ויקרא את המידע הבא - "19 חברי מפלגת כחול לבן ומפלגת העבודה קיבלו 16 תיקי שרים". האותיות העבריות בספר ההיסטריה ינציחו את הבושה, שבימים שלמעלה ממיליון אזרחים הם מחוסרי עבודה הייתה אינפלציה של למעלה מ-30 שרים, סגני שרים, לשכות שרים.
אתמול סיכמו ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, ומנהיג מפלגת כחול לבן,
בני גנץ, על ביצוע התנקשות בדמוקרטיה הישראלית. כמיליון וחצי אזרחים נתנו קולם למנהיגים ממפלגת כחול לבן, העבודה וגשר, שהתחייבו במהלך מערכת הבחירות לבוחריהם שלא יישבו ב
ממשלה, בה יכהן מי שמתמודד עם כתב אשמה בנושאים פליליים.
אתמול אמרו בגלוי מנהיגי אותן מפלגות ליותר ממיליון בוחריהם - אנחנו שהבטחנו הולכנו אתכם שולל, וסתם זרקנו התחייבויות מפורשות וחוזרות שלא נכהן בממשלת השחיתות. וגם אינם מבקשים סליחה על הפרת ההתחייבות.
אתמול בוצעה התנקשות בדמוקרטיה הישראלית, כשנציגי מאות אלפי בוחרים, בניגוד להבטחת הבחירות, חתמו על הסכם כניעה מוחלטת לאינטרסים של נאשם בפלילים. הנאשם בפלילים השיג בזכותם שליטה בוועדה למינוי שופטים וזכות וטו על מינוי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הבא.
במצב המשפטי, בו נתון בנימין נתניהו, יש לו עניין להבטיח את שלטונו היחיד ולמנוע פיקוח פרלמנטרי. נוסף על כך ששם ידו על מערכת המשפט שתשפוט אותו, הוא הצליח למנוע פיקוח פרלמנטרי. לשם כך דאג שאותן ועדות מפקחות יישארו תחת שליטתו.
במזרח אירופה במאה העשרים הכרנו משטרים, שכונו בשם "דמוקרטיה עממית". משטרים בהם ראש ממשלה קבע מי יהיה השופט ומי יפקח על רשויות השלטונות. אתמול נסללה בירושלים הדרך האימתנית לאותן "דמוקרטיות עממיות". אתמול נסללה הדרך לכינון משטר, שהכל סובב בו סביב האינטרס האישי של ראש הממשלה הנאשם בפלילים.
